נעלמה והוגדרה כמתה – לפני שחזרה לחיים

ב-8 בפברואר 2002 דווח על היעלמותה של ברנדה הייסט, בת ה-42 מליטיץ (Lititz) שבפנסילבניה. באותו בוקר היא הורידה את שני ילדיה בבית הספר כרגיל, אך כששבו הביתה – היא לא חיכתה להם. מאז אותו יום נעלמו עקבותיה לחלוטין.

בתחילה התייחסה המשטרה לבעלה, לי הייסט, כאל חשוד מרכזי ברצח. בהמשך הוא נוקה מכל חשד, אך העננה לא התפוגגה. במשך שנים הורים בשכונה סירבו לאפשר לילדיהם לשחק עם ילדיו של לי.

כלפי חוץ ניהלו לי וברנדה חיים שנראו רגילים. היא עבדה כמנהלת חשבונות בסוכנות רכב מקומית, ולשניים היו שני ילדים: בן ובת. מאחורי הדלתות הסגורות, נישואיהם היו במשבר עמוק והם היו בעיצומו של הליך גירושים. ברנדה חששה שמשכורתה לא תספיק למחייתה לאחר הפרידה. היא הגישה בקשה לסיוע בדיור, ובתחילת פברואר לקחה כמה ימי חופש כדי לחפש מקום מגורים. ימים ספורים לפני היעלמותה התברר לה כי בקשתה נדחתה.

בבוקר שבו נעלמה הוציאה אוכל להפשרה, הורידה את ילדיה בבית הספר ונסעה לפארק סמוך. היא ישבה על ספסל ובכתה במשך זמן ממושך. נישואיה הסתיימו, בקשתה לסיוע כלכלי נדחתה, והיא לא ידעה כיצד תוכל לשרוד לבדה. באותו רגע ניגשו אליה שלושה זרים. הם שאלו לשלומה, והיא סיפרה להם על מצבה הקשה. השלושה הציעו לה להצטרף אליהם לנסיעה לפלורידה. ההצעה הייתה חריגה וקיצונית. לברנדה הייתה עבודה קבועה ושני ילדים קטנים, אך מתוך דחף רגעי היא הסכימה. היא נטשה את מכוניתה בחניון תחנת אוטובוס ונסעה דרומה, מבלי להשאיר פתק או הודעה.

עוד באותו ערב לי הייסט דיווח על היעלמותה. ארבעה ימים לאחר מכן נמצאה מכוניתה הנטושה. הסברה הרווחת באותה עת הייתה שהיא נחטפה ונרצחה. אולם, במקביל, המשטרה המשיכה לחשוד בבעלה. לי עבר בדיקת פוליגרף ובסופו של דבר, נוקה מכל חשד. למרות זאת, חייו נהרסו: הוא איבד את עבודתו ונאלץ לעזוב את ביתו יחד עם ילדיו. השלושה חיו במשך שנים בתחושה שברנדה נרצחה באלימות.

בשנת 2010, כמעט שמונה שנים אחרי ההיעלמות, לי ביקש להכריז על ברנדה כמתה. הוא נישא מחדש וניסה לבנות חיים חדשים. נדמה היה שהמשפחה מצליחה להמשיך הלאה. אז, באפריל 2013, התקבלה שיחת טלפון בלתי צפויה. ברנדה הייסט הייתה בחיים – והיא זו שפנתה למשטרה. השוטר התקשר ללי והודיע לו שאשתו לשעבר חיה.

"אני לא גאה במה שעשיתי": כל מה שעבר על ברנדה

על פי החוקרים, ברנדה חיה ברחוב במשך כשנתיים אחרי שהגיעה לפלורידה. היא השתמשה בשם הבדוי קלסי ליאן סמית', הכירה בן זוג חדש ועברה להתגורר איתו בקרוואן למשך שבע שנים. באותן שנים התפרנסה מעבודות מזדמנות בלבד. היא קיבלה תשלום במזומן והקפידה להימנע מכל עבודה שדרשה הצגת תעודה מזהה. כך הצליחה להיעלם מהמערכת כמעט לחלוטין.

בסביבות 2010 החליט בן זוגה לעבור לאזור הפלורידה קיז. ברנדה סירבה להצטרף אליו, גם במחיר של אובדן מקום מגוריה. זמן קצר לאחר מכן החלה לנקות את ביתה של סונדרה פורסטר. בין השתיים נוצר קשר קרוב. בתחילת 2011 הזמינה פורסטר את ברנדה להתגורר בביתה. ברנדה חיה שם כשנה.

"היא הייתה שותפה מדהימה ונחמדה מאוד", סיפרה פורסטר בריאיון ל-LancasterOnline. "היא לא עשתה בעיות והילדים שלי אהבו אותה". פורסטר הוסיפה כי ברנדה סיפרה שבעלה מת ושאין לה ילדים. ברנדה עזבה את ביתה של פורסטר כעבור שנה וחזרה להתגורר ברחוב. ב-2013 נמאס לה לחיות כחסרת בית ולברוח מהחוק. באפריל של אותה שנה היא הסגירה את עצמה למשטרה.

אחרי ההלם הראשוני שברנדה עדיין בחיים, עלתה במשפחת הייסט תחושה אחרת: כעס עמוק. ילדיה, לי ומורגן – שהיו בני 12 ו-8 כשאימם נעלמה – גדלו רק עם אביהם ואיבדו חברים רבים בעקבות הפרשה. לדבריהם, הבריחה גרמה גם למצוקה כלכלית קשה. "איבדנו בית, רכב, עבודה, והייתי מובטל יותר משנה וחצי", אמר לי במסיבת עיתונאים בשנת 2013. לדבריו, המשפחה נאלצה לעבור לדיור ציבורי. מורגן הוסיפה: "זה ממש מכעיס אותי. היא הייתה אמא טובה, היא הייתה נהדרת". לדבריה, משהו כנראה נשבר בברנדה. הפער בין הזיכרונות לבין המציאות לא נתן לה מנוח.

בריאיון לתוכנית של ד"ר פיל ברנדה אמרה: "אני לא גאה במה שעשיתי". היא הוסיפה כי היא חשה בושה ואשמה עמוקה. "פשוט חשבתי שיהיה יותר טוב אם לא אהיה שם". אחרי שהסגירה את עצמה לרשויות, ברנדה הורשעה בעבירות גניבה והונאה, וריצתה כמה חודשי מאסר. היא שוחררה מהכלא בנובמבר 2013.

ברנדה לא חזרה לפנסילבניה בסופו של דבר. היא עברה להתגורר עם אמה בטקסס, שם הייתה אמורה לקבל טיפול במוסד לבריאות הנפש. באותה תקופה עדיין לא פגשה את ילדיה או את בעלה לשעבר. ברנדה הביעה תקווה שתוכל להתאחד עם ילדיה בעתיד. הם, מצידם, סירבו לכך.

"אני לא מעוניין בשום מפגש", אמרה מורגן. "אנחנו לא מוכנים". מאז 2013 לא הייתה התפתחות משמעותית בפרשה. למרות זאת, מדובר באחד ממקרי ההיעלמות החריגים והמטלטלים של השנים האחרונות. סיפור שממשיך לעורר עניין, כעס ושאלות קשות גם היום.