ההוצאה להורג נקבעה – ואז הגיעה הבקשה החריגה

כריסטה פייק בת ה-50 כמעט לא ישנה. לדבריה, מאז שנקבע מועד הוצאתה להורג, המחשבות על הרגע שבו תמות אינן עוזבות אותה. ב-30 בספטמבר היא צפויה להגיע לחדר ההוצאות להורג בנאשוויל, טנסי. עורכי דינה הגישו בקשת חנינה בת 226 עמודים. המטרה שלהם אינה רק לדחות את ההוצאה להורג, אלא לבטל את עונש המוות ולהמיר אותו במאסר עולם ללא אפשרות לשחרור על תנאי. אם ההוצאה להורג תתקיים, פייק תהיה האישה הראשונה שמוצאת להורג במדינה מאז 1819.

מאחורי המאבק המשפטי עומד סיפור שהחל לפני יותר משלושה עשורים, כשפייק הייתה בת 18. ב-1995 למדו פייק וסלמר במרכז הכשרה מקצועית לצעירים בנוקסוויל, טנסי. לפי המסמכים המשפטיים, בין השתיים היו יחסים מתוחים. פייק טענה שסלמר ניסתה להתקרב לחבר שלה, טאדריל שיפ, וגם דיברה עליה מאחורי גבה.

ב-11 בינואר 1995 אמרה פייק לתלמידה אחרת במרכז, קים אילוילו, שהיא מתכוונת להרוג את סלמר. לדבריה, היא פשוט "הרגישה מרושעת באותו יום". למחרת, בערב של ה-12 בינואר, יצאו פייק, סלמר, שיפ ותלמידה נוספת ממרכז הלימודים. לפי תיאור בית המשפט העליון של טנסי, פייק שכנעה את סלמר להצטרף אליה לחנות להשכרת סרטים. אולם, במקום להגיע לחנות, פייק הובילה אותה למקום אחר – שם היא ושיפ רצחו אותה.

למחרת נמצאה גופתה של סלמר, כשעל גופה נחרטו סמלים שטניים. עובד באוניברסיטת טנסי שהגיע למקום סיפר בעדותו כי מצבה היה קשה כל כך, שבתחילה חשב שמדובר בגופה של בעל חיים.

החקירה הובילה במהירות אל פייק. היא ויתרה על זכות השתיקה ומסרה הודאה מלאה במעורבותה ברצח. היא סיפרה לחוקרים על כלי הנשק שבהם השתמשה ועל האופן שבו פיתתה את סלמר לצאת איתה. לפי המסמכים המשפטיים, במהלך התקיפה סלמר שאלה שוב ושוב את פייק מדוע היא תוקפת אותה. פייק סיפרה לחוקרים כי בזמן התקיפה החלה לשמוע קולות שאמרו לה שעליה למנוע מסלמר לספר על מה שקרה, ולגרום לכך שתישלח לכלא.

ב-1996, שנה לאחר הרצח, פייק הורשעה. החבר שלה, שיפ, שהיה שותף לרצח, היה בן 17 בלבד בזמן האירועים ונחשב לקטין. פייק הייתה בת 18 בעת הרצח ולכן הייתה כשירה לעונש מוות. שיפ, שהיה בן 17, לא היה כשיר לעונש כזה ונידון למאסר עולם – עם אפשרות לשחרור על תנאי, לצד 25 שנות מאסר נוספות על קשירת קשר לביצוע רצח.

כיום, כאמור, עורכי דינה מבקשים לבטל את גזר הדין שקיבלה. בסרט תיעודי שנעשה עליה, פייק אף הביעה פחד עמוק מהזריקה הקטלנית. לפי הפרוטוקול המעודכן בטנסי, היא אמורה לקבל מנה של פנטוברביטל כשהיא קשורה לאלונקה.

הפחד מהזריקה כה גדול, שבאוגוסט הציעו עורכי דינה תלייה כאחת משיטות ההוצאה להורג החלופיות, במסגרת עתירה שבה טענו כי הזריקה הקטלנית עלולה לגרום לה סבל חריג. עורכי דינה הוסיפו גם כי מצבה הרפואי עלול להקשות על ההליך. לפי עורכי דינה, פייק סובלת מתרומבוציטוזיס, מצב המתבטא בריבוי טסיות דם, ובנוסף יש לה ורידים קטנים. לטענתם, הדבר עלול לסבך את החדרת העירוי ולהגדיל את הסיכון לסבל במהלך ההליך.

בבקשה שהגישו עורכי דינה יש גם דרישה יוצאת דופן: אם ההוצאה להורג לא תבוטל, פייק מבקשת שכל חברי הצוות שיבצע אותה יהיו נשים. עורכי הדין מסבירים כי הבקשה קשורה לטראומות שחוותה בילדותה, ובמיוחד להתעללות שעברה מצד גברים. לדבריהם, פייק סובלת מהפרעת דחק פוסט-טראומטית בעקבות ההתעללות. אחד מעורכי דינה, סטיבן פרל, טען כי ביצוע ההליך באמצעות גברים עלול להגדיל את הסיכון להפרה של התיקון השמיני לחוקת ארצות הברית – האוסר ענישה אכזרית וחריגה.

לדבריהם, ההתעללות החלה כבר כשהייתה בת שנתיים. בבקשת החנינה מתואר צילום של פייק כשהייתה ילדה קטנה. עורכי דינה כותבים כי הצילום נלקח בערך בתקופה שבה החלה ההתעללות המינית שחוותה. לטענתם, הילדות שחוותה הובילה לדיכאון ולשימוש עצמי בסמים. הבקשה מתייחסת גם לאבחנה של הפרעה דו-קוטבית ולכמעט שלושה עשורים שבהם הוחזקה, לפי עורכי דינה, בתנאי בידוד.

אחרי שלושה עשורים מאחורי סורג ובריח, השאלה היא אם עונש המוות אכן יבוצע. פייק עצמה כבר יודעת איך נראים הימים שלפני התאריך שנקבע. "בכל יום אני מתעוררת וחיה עם המחשבה הזאת כל היום – בכל יום, בכל רגע שאני ערה", היא אומרת. עכשיו היא מנסה לעצור את השעון לפני שיגיע היום שבו הסיוטים שהיא מתארת יתממשו עבורה. בינתיים, בית המשפט דחה בקשה לעכב את ההוצאה להורג.