"אולי אני לא אלוהים, אבל אני הדבר הכי קרוב אליו"

אלנה "אלי" סטאר נסלר הייתה אם עובדת מקליפורניה. היא נישאה בגיל צעיר, התגרשה ובהמשך הכירה את ביל נסלר, כורה זהב וטייס לריסוס גידולים חקלאיים. השניים הביאו לעולם את בנם ויליאם, ובהמשך עברו לליבריה, שם ביל קיווה למצוא זהב. שם גם נולדה בתם רבקה.

בסוף שנות ה-80 פרצה מלחמת אזרחים בליבריה ואלי חזרה לקליפורניה עם ילדיה, בעוד בעלה נשאר מאחור באפריקה. היא פרנסה את המשפחה מקצבאות ומעבודות מזדמנות. באותה תקופה הכירה את דניאל מארק דרייבר, שנראה כלפי חוץ כאדם דתי מאוד. אחותה של אלי, ג'ן מרטינז, הציעה לשלוח את הילדים למחנה הכנסייה שבו דרייבר עבד כשוטף כלים. אלי חששה מדרייבר, אך אחותה הרגיעה אותה.

לפי דיווח של ה"סטוקטון רקורד" מ-1997, מרטינז אמרה לה: "אל תהיי מגוחכת... הוא בעניין של אלוהים". אך החשד של אלי לא היה חסר בסיס. ב-1983 דרייבר הורשע בהתעללות בילדים, וריצה רק כמה חודשי מאסר. אלי לא ידעה על הרשעתו, ולכן הסכימה לשלוח את ויליאם בן השבע למחנה. זמן קצר לאחר שחזר, ויליאם החל להתנהג באופן שונה.

בן השבע סיפר בסופו של דבר למרטינז שדרייבר עשה לו "דברים מגעילים", והתחנן בפניה שלא תספר לאיש. לדבריו, דרייבר איים להרוג אותו, את אחותו ואת אמו אם יספר. ב-1989 נסלר הגישה תלונה שלפיה דרייבר התעלל בוויליאם ובשלושה ילדים אחרים במחנה, אלא שעד אז דרייבר כבר נמלט

דרייבר נעצר רק בסוף 1992, ודיון מקדמי בעניינו נקבע ל-2 באפריל 1993. ויליאם הצעיר היה אמור להעיד נגדו. בבוקר הדיון ויליאם החל להקיא לפני המפגש. אלי הייתה נסערת גם היא, ואז דרייבר נכנס לאולם. לפי הדיווחים, הוא חייך חיוך מזלזל לעברה. כשדרייבר התיישב, היא שלפה אקדח מהתיק של אחותה וירתה בו חמש פעמים בחלק האחורי של הראש. הוא מת במקום ונסלר נעצרה. בחקירת המשטרה שנערכה מאוחר יותר באותו יום היא אמרה על דרייבר: "האיש הזה חולה והגיע לו למות. אולי אני לא אלוהים, אבל אני הדבר הכי קרוב אליו".

נסלר הואשמה ברצח. בתחילה היא זכתה לתמיכה ציבורית רחבה. היו מי שגינו את הנקמה שביצעה בעצמה, אך אחרים ראו בה גיבורה. היא קיבלה אלפי מכתבי תמיכה, ותומכיה אף תרמו 40 אלף דולר למימון ההגנה המשפטית שלה. מלצרית מקומית סיפרה ל-NY Times כי תושבים בג'יימסטאון אמרו שנסלר "ראויה למדליה", ואף רצו להיות חברים בחבר המושבעים כדי שיוכלו לשחרר אותה. אז, חודשים לפני המשפט, נסלר הודתה כי השתמשה בסמים לפני הדיון שבו ירתה בדרייבר. בדיקת דם הראתה כי בזמן הירי היה בגופה מתאמפטמין.

נסלר טענה במשפטה לאי-שפיות בזמן הירי. באוגוסט 1993 היא הורשעה בהריגה מרצון ולא ברצח, ובספטמבר קבע חבר המושבעים כי הייתה שפויה בעת המעשה. נסלר נידונה לעשר שנות מאסר, אך ב-1997 קבע בית המשפט העליון של קליפורניה כי נפל פגם בהליך המשפטי בעניינה. בעקבות ההחלטה נחתם עמה הסדר טיעון, שבמסגרתו הופחת עונשה לשבע שנות מאסר – והיא שוחררה לאחר שריצתה כשלוש שנים וחצי בכלא. ארבע שנים בלבד לאחר שחרורה מהכלא, נסלר נעצרה שוב.

באוקטובר 2001 היא נתפסה מוכרת מתאמפטמין למודיע משטרתי סמוי, וכמה ימים לאחר מכן רכשה ממנו 10,000 טבליות של פסאודואפדרין. היא הודתה באשמות הקשורות לסמים ונידונה לשש שנות מאסר נוספות. בזמן שאמו ריצתה את עונשה, ויליאם הסתבך בעצמו עם החוק.

ביוני 2004, ויליאם, אז בן ה-23, הסתכסך עם דייוויד דייוויס, שהתגורר בשטח שבבעלות משפחתו. דייוויס הזעיק את המשטרה וטען שוויליאם ניסה לגנוב ממנו כלי עבודה. כששלושה שוטרים הגיעו למקום, ויליאם תקף אותו ונשלח למאסר בגין תקיפה. ביום שבו השתחרר מהכלא הוא תקף את דייוויס שוב, והפעם בעט בראשו שוב ושוב עד שדייוויס מת מפצעיו. וויליאם הורשע ברצח מדרגה ראשונה. ב-2005 הוא נידון ל-25 שנות מאסר עד מאסר עולם, ובנוסף לשלוש שנות מאסר בגין הפרת תנאי מבחן. שנה לאחר מכן שוחררה אלי נסלר מהכלא. היא מתה ב-2008 לאחר שלקתה בסרטן. היא הייתה בת 56.

עם שחרורה מהכלא, נסלר הביעה חרטה על כך שנטלה את חייו של דרייבר. אולם, גם שנים לאחר מכן המשיכו מעשיה והשלכותיהם להעסיק את משפחתה. ב-2005 סיפרה בתה, רבקה נסלר, ל-LA Times שפעם אמרה לאמה שהיא "הצילה הרבה ילדים" כשהרגה את דרייבר. אלי השיבה: "כן, אבל לא הצלתי את שלי".