היא הופקרה למות עם הגרון חתוך – ושרדה כנגד כל הסיכויים: סיפורה הבלתי נתפס של אליסון בותה

הרכב כבר עמד בחנייה, והיא הושיטה יד לקחת את התיק מהמושב ליד. ואז הרגישה משב אוויר חם מדלת הנהג שנפתחה. גבר עם סכין הביט בה ואמר: "אם תזוזי, אני אהרוג אותך". כך התחיל אחד מסיפורי ההישרדות הקשים והבלתי נתפסים שאירעו בדרום אפריקה.

אליסון בותה, אז בת 27, הפכה לחטופה בתוך רכבה. החוטף ניסה להרגיע אותה בזמן שנסע לאסוף שותפו לפשע. "אני לא רוצה לפגוע בך", הוא אמר. "אני רק רוצה להשתמש ברכב שלך לשעה". אבל מהר מאוד התברר שזה שקר. שני האנסים, פרנס דו טויט ות'ונס קרוגר, לקחו אותה לאזור מבודד מחוץ לפורט אליזבת'. שם, ללא עוברי אורח ובלי סיכוי לברוח, התחיל הסיוט.

הם אמרו לה שהם עומדים לאנוס אותה. כששאלו אם תתנגד, היא ענתה שלא – מתוך פחד טהור. זה לא הציל אותה. השניים אנסו אותה בזה אחר זה. לאחר מכן ניסו לחנוק אותה, וכשחשבו שזה לא מספיק – עברו לשלב הבא: להרוג אותה.

דו טויט וקרוגר דקרו אותה בבטן לפחות 30 פעמים. אחד מהם אף ניסה לפגוע באיברי הרבייה שלה במכוון. למרות זאת, היא עדיין הייתה בחיים. כשהרגל שלה זזה, הם הבינו שלא סיימו את העבודה. אז הם עברו לגרון. "כל מה שיכולתי לראות היה יד זזה מעל הפנים שלי", היא סיפרה. "שמאלה וימינה, ושמאלה וימינה. התנועות שלו השמיעו צליל – צליל רטוב. צליל של בשר שנחתך. הוא חתך לי את הגרון עם הסכין. שוב ושוב ושוב".

הם חתכו אותה 16 פעמים בגרונה. הכאב התערבב עם ניתוק. "זה הרגיש לא אמיתי אבל זה קרה", היא אמרה. "לא הרגשתי כאב, אבל זה לא היה חלום. זה קרה. האיש חתך לי את הגרון". כשהם סיימו, הם עמדו מעליה ודיברו. "אתה חושב שהיא מתה?", שאל אחד. "אף אחד לא יכול לשרוד את זה", ענה השני. הם עזבו אותה שם, על החול והזכוכית השבורה. אבל הם טעו.

למרות ההתקפה האכזרית, אליסון עדיין נשמה. באותו רגע היא קיבלה החלטה: "הבנתי שהחיים שלי יקרים מדי מכדי לוותר עליהם. זה נתן לי כוח להילחם על החיים שלי". היא ניסתה להשאיר רמז מאחור. בדם ובחול, כתבה את שמות התוקפים. מתחתיהם כתבה: "אני אוהבת את אמא". אחר כך היא התחילה לזוז.

ביד אחת היא החזיקה את ראשה, שנשמט לאחור מהחתכים העמוקים בגרונה. בידה השנייה החזיקה את איבריה הפנימיים. למרות הקושי היא המשיכה להתקדם. "היו פעמים שלא ראיתי שום דבר ונפלתי פעמים רבות. אבל הצלחתי לקום שוב", סיפרה. "לבסוף הגעתי לכביש". היא נשכבה על קו ההפרדה הלבן באמצע הדרך. גם במצבה הקשה, אליסון הבינה שזה המקום שבו מישהו יראה אותה. ואז הגיע הרכב.

טיאן איילרד, סטודנט צעיר לווטרינריה, ראה אותה שרועה על האספלט ועצר לעזור. "אלוהים שם אותי על הכביש הזה מסיבה כלשהי", אמר. הוא ניסה לעזור לה בכל דרך אפשרית והזעיק עזרה. בבית החולים הרופאים לא האמינו למה שראו. "אני 16 שנים במקצוע, ובחיים לא ראיתי פציעות קשות כל כך", אמר אחד המנתחים.

אליסון שרדה את התקיפה וזכרה היטב כל פרט. בזמן שהייתה מאושפזת, הצליחה לזהות את התוקפים מתמונות. דו טויט וקרוגר נעצרו במהירות. המשפט שלהם, שנודע כ"משפט האנסים המרטשים" (Ripper Rapists Trial), זעזע את דרום אפריקה. הם הודו ונידונו למאסר עולם ב-1995. אבל הסיפור לא נגמר שם.

בשנת 2023, אחרי 28 שנים בכלא, דווח כי דו טויט וקרוגר ישוחררו על תנאי. בותה כתבה: "היום שקיוויתי והתפללתי שלעולם לא יגיע הגיע. כששאלו אותי 'איך תרגישי אם הם ישוחררו?'. התשובה המיידית שלי הייתה תמיד: 'אני מקווה שלעולם לא אדע'". בעקבות הזעם הציבורי, בית המשפט דן את המקרה בשנית ובפברואר 2025 נפסק כי השניים ימשיכו לרצות את מאסרם.

בעקבות התקרית המזוויעה, אליסון הפכה לדוברת בינלאומית. היא סיפרה את סיפורה בעשרות מדינות והפכה לאחת הנשים הראשונות בדרום אפריקה שדיברו בפומבי על אונס. "התקיפה שמה אותי על הדרך הזו, שבה אני יכולה לטייל בעולם ולעזור לעורר השראה אצל אנשים אחרים", אמרה. עם השנים גם הקימה משפחה והביאה ילדים לעולם.

סיפורה של אליסון בותה הוא לא רק על אלימות בלתי נתפסת. הוא גם על הבחירה לא להישאר קורבן. ועל הרגע שבו אדם מחליט שהוא לא מת – גם כשכל הסימנים אומרים אחרת.