נולד אל תוך סיוט: חייו הטרגיים של זאקרי טרנר

זאקרי אנדרו טרנר נולד ב-18 ביולי 2002 אל תוך מציאות אפלה שאיש כמעט לא רצה לראות. כלפי חוץ הוא נראה כמו תינוק שמח ובריא, אך מאחורי כל צילום הסתתר סוד נורא. אימו, ד"ר שירלי טרנר, נחשדה בכך שרצחה את אביו בזמן שהייתה בהיריון איתו. בנובמבר 2001, שבועות לאחר שנכנסה להיריון, טרנר לכאורה ירתה למוות בבן זוגה לשעבר, אנדרו בגבי, בחניון בפנסילבניה. לאחר הירי היא נמלטה לקנדה, שם החזיקה אזרחות. היא נעצרה בניופאונדלנד, אך שופט קבע כי היא אינה מסוכנת ושחרר אותה בערבות עד להסגרתה לארצות הברית.

אנדרו בגבי בנה את חייו סביב הרצון לעזור לאחרים ולהציל חיים. ב-1999, כשהיה סטודנט לרפואה בשנה השלישית בניופאונדלנד, הכיר את שירלי טרנר, שסיימה זה עתה את לימודיה באותו מוסד. גם לאחר שעבר לארצות הברית להתמחות בכירורגיה, השניים המשיכו להיפגש לעיתים קרובות. מאחורי הקסם הראשוני הסתתר עבר ארוך של חוסר יציבות רגשית. ככל שהקשר התקדם, בגבי החל להירתע מהתפרצויות רגשיות ומהתנהגות אובססיבית מצידה של טרנר. בסתיו 2001 הוא החליט לסיים את הקשר סופית, החלטה שלא התקבלה בשקט.

תוך שבועות אחדים הודיעה טרנר כי היא בהיריון מבגבי. התינוק העתידי היה זאקרי. בגבי, לפי עדויות חבריו, היה מותש נפשית ורצה להמשיך הלאה בחייו. ב-5 בנובמבר 2001 נמצא בגבי, בן 28, ירוי למוות בחניון בפנסילבניה. האצבע המאשימה הופנתה כמעט מיד לעבר שירלי. ימים קודם לכן סיפר בגבי לחבריו שהוא חושש ממנה ומרגיש לכוד בקשר. בליל ה-4 בנובמבר הסכים בגבי להיפגש עם טרנר ל"פגישה אחרונה" כדי לסיים את מערכת היחסים. זו הייתה הפעם האחרונה שבה נראה חי.

החוקרים גילו מאוחר יותר כי טרנר נסעה כמעט אלף קילומטרים כדי להיפגש איתו. עד שהמשטרה האמריקאית הצליחה לחבר את כל הקצוות, טרנר כבר נמלטה לקנדה. היא נעצרה רק ב-12 בדצמבר 2001.

אף שהחשדות נגד שירלי היו כבדים, היא לא נכלאה. החוקרים האמריקאים אמנם היו משוכנעים שטרנר רצחה את בגבי, אבל שורה של כשלים משפטיים אפשרו לה להישאר חופשייה – שרשרת ההחלטות הזו הובילה בסופו של דבר למותו של זאקרי.

בתי המשפט בקנדה קבעו כי טרנר אינה מהווה איום מיידי על הסובבים אותה. היא שוחררה ואף הורשתה לשמור על בנה התינוק. ההחלטה הזו הדהימה את משפחתו של בגבי. קתלין ודיוויד בגבי, הוריו של אנדרו, עברו מקליפורניה לניופאונדלנד כדי להגן על נכדם. הם הפכו לדמות היציבה והאוהבת היחידה בחייו של זאקרי. למרות זאת, בכל פעם שטרנר דרשה את הילד בחזרה, בתי המשפט אילצו אותם לציית.

ככל שהתקרב מועד ההסגרה של טרנר לארצות הברית, התנהגותה הפכה קיצונית יותר. לפי דו"ח רשמי, היא הטרידה גבר אחר שבו התאהבה והתקשרה אליו יותר מ-200 פעמים בחודש אחד. היא אף שיקרה לגבי היריון נוסף ואיימה עליו. אנשי מקצוע תיארו אותה כ"לחוצה" ו"מוצפת רגשית". אולם, אף אחד מהם לא הגדיר אותה כמסוכנת וזאקרי נשאר בחזקתה.

משפחת בגבי תיעדה כל סימן אזהרה והתחננו לרשויות הרווחה לפעול. טרנר, מצידה, הציגה את עצמה כאם חד-הורית שלא מבינים אותה. במסיבת יום הולדתו הראשון של זאקרי הוא הושיט יד לסבתו ולא לאימו. טרנר הבחינה בכך ואמרה לסבתו: "ברור שהוא אוהב אותך יותר ממני. אז למה שלא תיקחו אותו?". למרות הדברים, היא לא ויתרה על המשמורת. הרשויות לא התערבו.

הפעם האחרונה שבה ראו קתלין ודיוויד את זאקרי הייתה ב-17 באוגוסט 2003. הם חגרו אותו בכיסא הבטיחות, נישקו אותו לשלום וצפו בטרנר נוסעת. קתלין סיפרה מאוחר יותר שהוצפה בתחושת אימה. למחרת, ב-18 באוגוסט, אספה טרנר מרשם ללוראזפאם – תרופת הרגעה חזקה. היא נתנה מינון גבוה לזאקרי ונטלה כדורים בעצמה. לאחר מכן נסעה לרציף במפרץ קונספשן (Conception). טרנר קפצה אל מי האוקיינוס האטלנטי כשזאקרי קשור לחזה שלה. הוא היה רק בן שנה וחודש. גופותיהם נסחפו לחוף ונמצאו למחרת.

הנתיחה קבעה כי זאקרי היה מסומם וככל הנראה מחוסר הכרה כשהוטבע. חקירת המקרה אישרה את מה שכולם ידעו: התינוק נרצח בידי אימו. שנים לאחר מכן, הבמאי קורט קויני, חברו של בגבי, פרסם את הסרט התיעודי Dear Zachary ("זאקרי היקר"). מה שנועד להיות מתנה לזאקרי הפך למסמך מצמרר של כשל מערכתי. הסרט זעזע צופים ברחבי העולם.

מיומו הראשון עלי אדמות, זאקרי היה לכוד בין אנשים שאהבו אותו לבין מערכת שכשלה פעם אחר פעם. בשנת 2006 חוקקה ממשלת קנדה את "חוק זאקרי", המאפשר לשלול ערבות מנאשמים בפשעים חמורים, כשבטיחותו של ילד עומדת על הפרק. החוק עבר סופית רק ארבע שנים לאחר מכן.