הנערה שנקשרה בין שני עצים – וברחה מהרוצח הסדרתי אל תוך הלילה

החום היה כבד באותו אחר צהריים של 17 ביולי 1974, ונורמה קאונטרימן רק רצתה להגיע הביתה בזמן. היא הייתה בת 15, צעדה בצד הדרך בין באטל גראונד לרידג'פילד שבמדינת וושינגטון, וקיוותה להספיק לראות את אחיה הבכור שחזר לחופשה מהצי האמריקני. כשהתיישבה מתחת לעץ כדי להתקרר, ואן כחול בהיר עצר לידה.

הנהג נראה רגוע, ידידותי, כמעט אבהי. הוא סיפר לה שהוא נשוי ואב לשני ילדים, ודיבר באופן שגרם לה להוריד את ההגנות. בהתחלה סירבה לעלות, אבל המזגן ברכב והתחושה שהוא אינו מסוכן הכריעו אותה. היא עלתה למכונית, והנסיעה לא נמשכה זמן רב. לפתע הנהג סטה מהכביש, משך אותה החוצה, הצמיד סכין לגרונה ואמר לה לשתוק. אחר כך חתך את החזייה שלה, דחף אותה לפיה, וקשר את ידיה ורגליה בחבל.

האיש הזה היה וורן פורסט. באותו זמן, נורמה לא ידעה שהיא יושבת מול אדם שייחשד בהמשך כאחד הרוצחים והאנסים המסוכנים ביותר שפעלו באזור. מבחינתה, זה היה רגע שבו העולם המוכר הפך ליער, סכין וחבל. פורסט נסע איתה עמוק אל תוך יערות וושינגטון והמתין עד רדת החשכה. כשהלילה ירד, הוא גרר אותה לקרחת יער וקשר אותה בין שני עצים.

הרגליים שלה חוברו לעץ אחד, הידיים לעץ אחר. הגוף שלה נמתח באוויר, חסר אונים, בזמן שהחבלים חתכו את בשרה. לפני שהלך, הוא היכה אותה בפנים והשאיר אותה שם, קשורה, מפוחדת, לא יודעת אם יחזור כדי להרוג אותה. במקום להיכנע, נורמה התחילה לחשוב.

הנערה השתמשה בכל הכוח שנשאר לה כדי להשתחרר. היא נאבקה בחבלים ואפילו לעסה את הקשרים כדי להשתחרר. בסופו של דבר הצליחה לברוח אל תוך החשכה ולרוץ בין העצים כדי למצוא עזרה.

כשהצליחה סוף-סוף למסור את עדותה, לדבריה, השוטרים התקשו להאמין לה. נורמה נשאה סימנים ברורים על פניה ובגופה. היו לה חבלות וחתכים עמוקים באזורים שבהם נקשרה בחבל. ובכל זאת, החוקרים לא היו בטוחים לגמרי אם היא מספרת אמת. היא תיארה את האיש, את הוואן הכחול, את החבלים ואת דרך הפעולה. היא נתנה למשטרה כמעט הכל: תיאור פנים, רכב, כלי נשק ותיאור מדויק של מה שעבר עליה. אבל במשך זמן רב מדי, היא לא זכתה לאמון המלא שהיה עשוי לשנות את המשך הסיפור.

מפלצת היערות של וושינגטון: הקורבנות של וורן פורסט

פורסט לא היה זר לאזור שבו תקף את נורמה. הוא עבד במחלקת הפארקים של מחוז קלארק, הכיר שבילים, אזורים מבודדים ומקומות שבהם אפשר להיעלם. לפי רשומות מאוחרות יותר, הוא החזיק בוואן כחול מדגם 1973, פרט שהתאים לתיאורי קורבנות ועדויות נוספות. המעצר שלו הגיע רק אחרי תקיפה נוספת.

ב-2 באוקטובר 1974 פורסט נעצר לאחר שחטף, אנס וניסה לרצוח אישה בת 20. היא נדקרה כמה פעמים, נחנקה והושלכה לשיחים כשהתוקף חשב שמתה. למרות זאת, היא שרדה, תיארה אותו לחוקרים, ועדותה הובילה אותם אליו בסופו של דבר. רק אחרי פרסום המעצר, הרשויות קשרו אותו גם לתקיפה של נורמה.

עדותה של נורמה, שנראתה קודם לכן בעייתית או לא מספקת בעיני חלק מהגורמים, פתאום נראתה באור אחר. היא כבר לא נתפסה כנערה מבולבלת – היא הייתה ניצולה שראתה את הרוצח מקרוב ויצאה בחיים.

פורסט הורשע בהמשך ברצח קריסטה בלייק, צעירה בת 20 שנעלמה ביולי 1974. גופתה נמצאה כעבור שנתיים באזור הר טיוקס, לא רחוק מהמרחבים שבהם פעל. הוא נידון למאסר עולם, אך שמו המשיך לרחף מעל שורה של היעלמויות ורציחות נוספות. הוא נחשב במשך עשרות שנים לחשוד מרכזי במקרים של נערות ונשים צעירות שנעלמו או נמצאו מתות באזור מחוז קלארק. בחלק מהמקרים הדפוס היה דומה: צעירות, טרמפים, ואן, יער, והיעלמות.

בשנים מאוחרות יותר הגיע גם אישום נוסף. פורסט הורשע ב-2023 ברצח מרתה מוריסון, נערה בת 17 שנעלמה ב-1974 ושרידיה זוהו שנים אחר כך באמצעות DNA. הוא קיבל מאסר עולם נוסף, כמעט 50 שנה אחרי הרצח.