הטבח בחנות היוגורט: תעלומת הרצח שטלטלה מדינה שלמה

ב-6 בדצמבר 1991, עבדו שתי נערות בנות 17, אלייזה תומאס וג’ניפר הרביסון, בסניף "I Can’t Believe It’s Yogurt" בעיר אוסטין שבטקסס. אחותה הצעירה של ג’ניפר, שרה בת ה-15, הייתה גם היא בחנות, עם חברתה איימי איירס בת ה-13. איש אינו יודע מה בדיוק התרחש באותו לילה, אך סמוך לשעה חצות, שוטר סיור הבחין בעשן שעולה מהחנות והתקשר למכבי אש. כשכבאים הגיעו לזירה, הם מצאו בפנים את גופותיהן של ג’ניפר, שרה, תומאס ואיירס.

לפי ממצאי החקירה, הנערות נורו בראשן, הופשטו ונקשרו בידיהן וברגליהן, ולפחות אחת מהן עברה תקיפה מינית. בלשים סברו שמדובר בשוד שהסתבך, שכן כסף נעלם מקופת החנות, אך השריפה שהוצתה במקום שרפה כמעט כל ראיה.

האש כילתה את החנות ושרפה גם את גופות הנערות עד שכמעט אי אפשר היה לזהותן. ריס פרייס, מנהלת החנות, נקראה לזהות את העובדות שלה ולא הצליחה. "לא היה שום דבר שאפשר לזהות", אמרה בסדרת הדוקו של HBO The Yogurt Shop Murders.

למרות התנאים הקשים בזירה, חוקרים ניסו לפתור את התעלומה: הם ידעו שהרצח בוצע בשני כלי נשק שונים – אקדח 0.38 ואקדח 0.22 – אך כמעט כל החקירה הראשונית התבססה על ניחושים. במקביל ה-FBI בנה פרופיל של החשודים האפשריים, ותיאר אותם כ"נערי רחוב", כנראה בגילי סוף העשרה עד תחילת העשרים.

לפי ההערכה, הם פעלו תחת השפעת סמים או אלכוהול והיו בעלי עבר פלילי. בסופו של דבר, המשטרה כינתה את החשוד הפוטנציאלי במילה אחת: "בריון". שמונה ימים לאחר הרצח, נעצר נער בן 16 בשם מוריס פירס בקניון סמוך, כשברשותו אקדח מאותו הסוג ששימש לרצח. בחקירה הוא הודה ברצח וסיפר כי השתתפו איתו עוד שלושה נערים נוספים: פורסט וולבורן (15), מייקל סקוט (17) ורוברט ספרינגסטין (17). עם זאת, לא נמצאה כל ראיה שקשרה אותם לזירה, והמשטרה קבעה שפירס שיקר והמציא את הסיפור.

שמונה שנים אחר כך, ב-1999, חזרה המשטרה לעדותו. סקוט נחקר מחדש ובסיום חקירה ממושכת הודה ברצח והפליל שוב את חבריו. ספרינגסטין נחקר גם הוא, הודה, ואף טען שתקף מינית את אחת הנערות. הארבעה נעצרו והועמדו לדין באשמת רצח בכוונה תחילה. האישומים נגד וולבורן ופירס בוטלו מחוסר ראיות, אך סקוט וספרינגסטין הובאו למשפט, הכחישו את אשמתם, וטענו שהודאותיהם נגבו בכפייה. בשנת 2001 ספרינגסטין הורשע ונידון למוות, וסקוט נשלח למאסר עולם כשנה לאחר מכן. אולם פסקי הדין לא החזיקו מעמד.

במשפט השתמשו בהודאות של כל אחד מהנאשמים, שהעיד נגד השני. אולם, לא נתנו להם אפשרות להתעמת אחד מול השני, מה שנחשב הפרה של הזכות הבסיסית שניתנת לנאשמים בחוקה האמריקאית. נוסף על כך, אקדחו של פירס לא הוכח כמתאים לרצח, ונחשף כי החוקרים איימו על סקוט במהלך חקירתו. בשנת 2006 בוטל גזר דינו של ספרינגסטין, ובשנת 2007 גם זה של סקוט.

המשטרה ניסתה להעמידם לדין מחדש, תוך שימוש בבדיקות DNA מתקדמות, אך התוצאות חשפו טוויסט דרמטי: הממצאים שנלקחו מהזירה לא תאמו לאף אחד מהארבעה. על כן, התיק נפתח מחדש.

ב-2022 קיבל הבלש דן ג’קסון את החקירה לידיו, והביע ביטחון שהתיק ייפתר. "אם לא הייתי חושב שאני יכול לפתור את זה, למה לי לקום כל בוקר?", אמר ל-USA Today. "עם הטכנולוגיה החדשה והמידע שברשותנו – שאותו איני יכול לפרט – יכולות הזיהוי הפורנזי התקדמו שנות אור מכפי שהיו לפני כמה שנים".

אף שאותם נערים כבר אינם חשודים, הלילה ההוא באוסטין עדיין חרוט בזיכרונם של רבים בעיר. ארבע נערות נרצחו באכזריות, והאש ששרפה את גופותיהן השאירה מאחור רק שאלות. החוקרים ממשיכים לחפש את התשובה, בתקווה שאולי יום אחד, אחרי יותר משלושה עשורים, האמת תתברר, התיק ייסגר והפרשה הזו לא תרדוף יותר את משפחות הקורבנות.