מלכת השודדים: סיפורה הבלתי נתפס של פולאן דווי

פולאן דווי, שהייתה ידועה גם כ"מלכת השודדים", החלה את דרכה כפושעת נמלטת, והמשיכה לפוליטיקה, עד שכיהנה כחברת פרלמנט בהודו וזכתה לפופולריות רחבה. היא נרצחה ב-2001 בגיל 37, ובמהלך השנים הפכה לדמות אגדתית: יש שראו בה גרסה נשית של רובין הוד – שודדת שתקפה כפרים של בני המעמד הגבוה כדי לתת לעניים; אחרים טענו שהיא פושעת אכזרית והאחראית לטבח בכפר בהמאי, שבו נהרגו לפי הדיווחים 20 גברים.

דווי נולדה ב-10 באוגוסט 1963 במדינת אוטר פרדש, בצפון הודו. היא הייתה בת למשפחת דייגים ממעמד המללה, שנחשב לאחת הקאסטות הנמוכות ביותר במדינה. היא גדלה בעוני, אך התאפיינה ברוח לוחמנית, שהובילה אותה להתעמת עם בן דודה לאחר ששמעה שגנב את אדמת משפחתה – והוא בתגובה הכה אותה. כשהייתה בת 11 בלבד נישאה לגבר בשנות ה-30 לחייו, תמורת פרה אחת. היא עזבה אותו כעבור שנה. מעשה זה "בייש" את משפחתה, והוביל לכך שנידו אותה בכפר. לפי מקורות שונים, אמה אף אמרה לה: "מאחר שאת לא רצויה בבית בעלך ולא בבית הורייך, למה שלא תקפצי לבאר?".

חייה השתנו כשהגיעה לגיל 21. לפי דיווח ב"אטלנטיק", בן דודה דאג לעצור אותה באשמת פשעים שלא היה להם כל בסיס, והיא נכלאה, הוכתה ונאנסה על ידי השוטרים המקומיים. זמן קצר לאחר מכן היא נחטפה בידי כנופיית חמושים בראשות העבריין באבו גוג'ר – ככל הנראה בהוראת אותו בן דודה הגנב.

בימים הראשונים בשבי היא נאנסה והוכתה על ידי גוג’ר, עד שסגנו, ויקראם מללה, רצח אותו ותפס את מקומו. מללה ודווי נעשו שותפים והובילו יחד את הכנופייה במשך שנה. מללה לימד את דווי להשתמש בנשק, והשניים תקפו רכבות, שדדו רכוש והכו תושבים מכפרי המעמד הגבוה. האגדות סביבם התפשטו במהירות, ודווי קיבלה את הכינוי "השודדת רובין הוד".

באוגוסט 1980, שני אחים מהכנופייה – סרי ראם ולאלה ראם – שוחררו מהכלא ורצחו את מללה כדי לנקום את מותו של גוג'ר. הם חטפו גם את דווי והביאו אותה לכפר בהמאי, שם היא עונתה ונאנסה במשך שבועות. במשך 23 ימים היא הושפלה והוכתה, ואף הוסעה עירומה ברחבי הכפר. בסופו של דבר היא חולצה על ידי תומכיה והחליטה להקים כנופייה משלה.

ב-14 בפברואר 1981 חזרה דווי לכפר בהמאי כשהיא צמאה לנקמה. אנשיה בזזו את הכפר, והיא דרשה את מסירתם של סרי ראם ולאלה ראם. כשאלו לא נמצאו, דווי – לפי הדיווחים – הורתה לאסוף את כל הגברים מקאסטת הטהאקור, הובילה אותם לנהר הקרוב, הורידה אותם על ברכיהם כשראשם על הקרקע ונתנה את הפקודה לירות. בטבח נהרגו 22 מתוך 30 הגברים שנאספו – אחד מאירועי ההרג ההמוניים הגדולים בהיסטוריה המודרנית של הודו. הטבח זעזע את תת היבשת לא רק בשל ממדיו, אלא גם משום שהובל על ידי אישה ממעמד נמוך נגד גברים ממעמד גבוה.

ברחה דווי בעקבות הטבח והייתה במנוסה במשך שנתיים, לפני שהסכימה להסגיר את עצמה. בשנת 1983 היא נכנעה מול אלפי צופים במדינת מאדהיה פרדש, הואשמה ב-49 עבירות ונכלאה ל-11 שנים עד ששוחררה ב-1994.

ביציאתה לחופשי זכתה דווי לתהילה בעקבות סרט הקולנוע "מלכת השודדים", שהוקרן בפסטיבל קאן. היא אמרה בראיון לניו יורק טיימס: "אעבוד למען הנשים והמדוכאים. נשים בכל רחבי הודו מדוכאות. חייבים לשים לזה סוף". בזכות הצלחתה, דווי נבחרה בשנת 1996 לכהן בפרלמנט מטעם מפלגת הסמאג’ואדי. היא נבחרה בשנית שלוש שנים מאוחר יותר והייתה פוליטיקאית אהודה, וסמל של תקווה.

ב-25 ביולי 2001, שלושה רעולי פנים ירו בה למוות מחוץ לביתה. בעלה, אומד סינג, אמר: "אף אחד לא אוהב כשמישהי מהמעמדות הנמוכים, במיוחד אישה, עולה למעלה ועושה לעצמה שם". כמה ימים לאחר מכן הסגיר עצמו שר סינג רנה, שטען כי רצח את דווי כנקמה על טבח בהמאי. רנה נידון למאסר עולם ב-2014 אך שוחרר לאחר ערעור. למרות מותה, המורשת של דווי נשארה – והיא נעשתה לדמות תרבותית חשובה, סמל לנשים שמעזות להיאבק נגד גורלן בדרך נועזת.