הקרח נמס בנורווגיה – וחשף חץ בן 6,000 שנה

ראש חץ קטן עשוי צפחה (Slate) נמצא בין החצץ על סלע בהרי יוטונהיימן, נורווגיה. במבט ראשון הוא אולי לא נראה יוצא דופן, אך הארכיאולוגים שהגיעו למקום הבינו במהרה שהם מחזיקים בידיהם שריד מתקופה עתיקה במיוחד – ומתוארך מלפני 5,000 עד 6,000 שנה.

בעונת החפירות האחרונה מצאה קבוצת ארכיאולוגים 48 חצים קדומים כ-320 קילומטרים מצפון-מערב לאוסלו, באזורים שבהם הקרח הולך ונמס. התגליות מספקות הצצה נדירה לאופן שבו בני אדם צדו איילי צפון לפני אלפי שנים, בתקופות האבן והברונזה. אך הן גם מספרות סיפור אחר.

על פי ההערכות, חלק גדול מהממצאים האלה היה נשאר קפוא מתחת לקרח אלמלא להתחממות הגלובלית ושינויי האקלים. הארכיאולוגים משתייכים לקבוצת Secrets of the Ice, תוכנית לארכיאולוגיה קרחונית שפועלת באזור מאז 2006 בשיתוף מועצת מחוז אינלנד והמוזיאון לתולדות התרבות באוסלו. במהלך 20 שנות פעילותה נמצאו בזכותה יותר מ-5,000 פריטים ב-73 אתרים ארכיאולוגיים.

הם מצאו קשתות וחצים ששימשו ככל הנראה לציד איילי צפון, אך גם חפצים מחיי היום-יום, בהם נעליים, וכן כלי נשק כמו חרבות ויקינגיות. חלק גדול מהפריטים עשוי מחומרים כמו עץ ועור, שבדרך כלל מתפרקים ונעלמים בחלוף הזמן. בתוך הקרח, לעומת זאת, התנאים שונים לחלוטין.

"מה שמיוחד כל כך הוא השימור של החומרים", הסבירו החוקרים. לדבריהם, החפצים שקפאו בקרח מספקים "הצצה נדירה אל העבר הרחוק". בעונת החפירות הנוכחית עבדו החוקרים באזורי קרח סמוך לקרחונים לנגפונה, סטורפונה והנדקלפונה שבהר קוויטינגסקיולן. שם התגלו כמה מהממצאים העתיקים והמסקרנים ביותר שנמצאו באזור עד כה.

מלבד ראש החץ בן עד 6,000 השנים, נמצא גם חץ כבן 3,600 שנה שהשתמר בשלמותו, כולל מוט העץ שלו. החלק המפתיע ביותר היה דווקא החומר שממנו יוצר ראש החץ: קונכייה של צדפת מים מתוקים. ראשי חצים אחרים שהתגלו באזור יוצרו מעצם, ברזל וחומרים נוספים. עבור הארכיאולוגים, כל פריט כזה הוא הזדמנות נדירה ללמוד על האנשים שחיו, נעו וצדו בהרים לפני אלפי שנים.

אלא שככל שהממצאים נעשים עתיקים יותר, כך מתחדדת גם הסיבה שהם נמצאים דווקא עכשיו. כשהחוקרים החלו לסרוק את הרי יוטונהיימן ב-2006, חלק גדול מהדברים שהתגלו היו בני פחות מ-2,000 שנה. מאז הקרחונים ואזורי הקרח שבהם הם עובדים הצטמצמו. לפי החוקרים, שינויי האקלים שנגרמו מפעילות אנושית חושפים בהדרגה שכבות קרח קדומות יותר – ואיתן גם חפצים ישנים יותר. "במשך אלפי שנים הקרח העתיק שמר בבטחה על חפצים ייחודיים מהעבר, בחלק גדול מהמקומות קרח ששרד במשך אלפי שנים מתחיל כעת להיעלם לחלוטין, וכאן אנחנו רואים את הקשר: הקרח העתיק ביותר מכיל את הממצאים העתיקים ביותר".

כך נוצר מצב כמעט פרדוקסלי. ככל שהקרח נמס, הארכיאולוגים מקבלים גישה לעדויות נדירות מתקופת האבן והברונזה. אך באותו זמן בדיוק נעלמת שכבת ההגנה ששמרה על העדויות האלה במשך אלפי שנים. אספן פינסטאד, אחד הארכיאולוגים המובילים בתוכנית, סיפר לאתר Science Norway שהצוות היה מודע תמיד לסתירה הזאת. השנה, לדבריו, התחושה השתנתה: "זו הפעם הראשונה שהיא באמת השפיעה עלינו מבחינה רגשית". לדבריו הממצאים מעונת החפירות האחרונה יישמרו במרכז ההרים הנורווגי ויוצגו בתצוגה מקוררת. בדצמבר הם יעברו תהליכי שימור נוספים במוזיאון לתולדות התרבות.