הקניבל מטאצ'ירה: סיפורו המזעזע של אל קומחנטה

דֹראנגל ורגאס גומז, הידוע בכינוי "אל קומחנטה" (El comegente: "אוכל האדם"), נולד ב-14 במאי 1957 בכפר קטן במדינת מרידה בוונצואלה. הוא גדל במשפחה חקלאית ענייה שבה ההורים השתתפו בפעילות גרילה מקומית. ילדותו הוטלה בצל של אלימות, נדידה ומיתוסים על שדים ומפלצות. הוא נשר מבית הספר כבר בכיתה ו', מה שהותיר אותו ללא כישורים ובודד מבחינה חברתית. אלו שזוכרים אותו בצעירותו תיארו אותו בתור נער תימהוני. שנים לאחר מכן הוא יהפוך לאחד הפושעים הנוראיים בתולדות ונצואלה.

ורגאס ביצע את הרצח הראשון שלו בשנת 1995, כאשר הרג אדם וטען שאכל מבשרו. בעקבות מעשיו הוא אושפז במוסד פסיכיאטרי למשך שנתיים, שם אובחן כסובל מסכיזופרניה פראנואידית. למרות האבחנה הקשה, ורגאס שוחרר מהמרכז. הוא חזר לכותרות לקראת סוף שנות ה-90, כאשר סדרת רציחות אכזריות החלה באזור טאצ'ירה וסביבתו.

בין נובמבר 1998 לינואר 1999 ביצע ורגאס מספר רציחות שבהן תקף ושדד אנשים, תוך שהוא משתמש בחפצים חדים או במקלות כבדים. לפי הדיווחים, הוא נמנע מלתקוף נשים, קשישים או אנשים שמנים, ורצח בעיקר גברים וביתר את גופותיהם. אל קומחנטה היה חותך את הגופות, משמר את בשרן או מבשל אותן. את השאריות הוא היה משליך לנהר, קובר באדמה או זורק בצד הדרך.

ורגאס נתפס בפברואר 1999, אז נמצאו שרידים של כמה מקורבנותיו. במקום שבו ורגאס התגורר נמצאו ראיות מזעזעות: ראשי אדם, ידיים ורגליים כרותות וכלים מלאים ברקמות של בני אדם. בהודאתו טען כי אכל לפחות עשרה גברים לאורך השנים. בעקבות זאת, כלי התקשורת בוונצואלה כינו אותו "חניבעל לקטר של האנדים". פסיכולוגים שבדקו אותו קבעו כי הוא סובל מסכיזופרניה פראנואידית עם נטיות פסיכופטיות. במקביל מערכת המשפט במדינה קבעה כי בשל מצבו הנפשי הוא אינו אחראי למעשיו.

בהיעדר מתקנים פסיכיאטריים מתאימים כדי לאשפז אותו, ורגאס הועבר למתקן כליאה מאובטח במדינת טאצ'ירה, שם הוחזק בבידוד כדי למנוע אלימות נוספת. אולם, מעשיו הזוועתיים לא פסקו.

באוקטובר 2016 פרצה מהומת אסירים ממושכת שבה השתלטו כנופיות על חלקים מהמתקן. במהלך האירועים דווח על רצח שני אסירים: חואן קרלוס הררה ג'וניור ואנתוני קוראה. בני משפחותיהם טענו כי גופותיהם בותרו וחלקים מהם ניתנו לאסירים אחרים לאכילה במעין טקס של הרתעה ורדיפה. עדויות אסירים העלו טענות כי ורגאס גויס על ידי אחת הכנופיות לצורך ביתור מהיר של הגופות. חלק מהאסירים אכלו את הבשר מבלי לדעת שמדובר בגופות של בני אדם, כך לפי הדיווחים, בעוד אחרים הוכרחו לאכול את הבשר.

גורמים רשמיים אישרו את מותם של האסירים אך נמנעו מלהכריז רשמית על מקרי הקניבליזם. עם זאת, עדויות האסירים פורסמו בכלי התקשורת המקומיים ועוררו זעזוע ציבורי גדול – מה שהוביל לזעקה לוועדת חקירה.

ורגאס נשאר עד היום בבידוד במתקן טאצ'ירה, תחת מעקב צמוד. בעיתונות ובחלק מהראיונות הוא התבטא בבוטות לגבי מעשיו, מה שהגביר את הדאגה הציבורית לגבי האפשרות שהמוסד לא יוכל להכיל אותו בצורה שמבטיחה את בטחון הציבור. מקרה זה הציף שאלות כבדות-משקל לגבי ניהול בתי הסוהר במדינות עם משאבי בריאות נפש דלים, וביקורת קשה על הפיקוח במדינה, טיפול וסנקציות כנגד אלימות בין אסירים.