מלאך המוות מאושוויץ: כך יוזף מנגלה חמק מעונש עד יומו האחרון

יוזף מנגלה היה אחד הרופאים הנאצים האכזריים ביותר בתקופת מלחמת העולם השנייה. מונע בידי אמונה עיקשת בתורת גזע מעוותת, הוא ביצע ניסויים רפואיים אכזריים באלפי אסירים במחנה ההשמדה אושוויץ. הוא הצדיק אינספור פרוצדורות לא אנושיות ביהודים ובצוענים. בעיניו, הקורבנות לא היו בני אדם – אלא חומר למחקר המעוות שלו.

בין השנים 1945-1943 מנגלה בנה לעצמו באושוויץ את המוניטין של "מלאך המוות". כמו רופאים נאצים אחרים, תפקידו היה להחליט מי יישלח למוות ומי יישאר לשרת במחנה ההשמדה, לבצע עבודות פרך או להשתתף בעל כורחו בניסויים אכזריים. האסירים זכרו אותו כאדם אכזר במיוחד, ורופא נטול חמלה לחלוטין. מנגלה נודע בקרירותו המצמררת, והתפרסם בעיקר בזוועות שביצע בנבדקים שלו.

עם סופה של המלחמה ותבוסת גרמניה הנאצית, נמלט מנגלה מהמחנה. הוא נתפס לזמן קצר בידי חיילים אמריקנים, שוחרר, וניסה לעבוד כפועל חקלאי בבוואריה, לפני שברח מאירופה לאמריקה הדרומית, שם הוא מעולם לא עמד למשפט.

ב-6 ביוני 1985, פתחה משטרת ברזיל קבר בסאו פאולו, שנשא את שמו של אדם בשם "וולפגנג גרהרד". בדיקות פורנזיות ולאחר מכן ראיות גנטיות הוכיחו חד משמעית כי השרידים שייכים למנגלה. התברר כי הוא מת כמה שנים קודם לכן, אחרי שלקה בשבץ בעת ששחה וטבע למוות.

התלמיד המצטיין שהפך לרוצח המונים

מנגלה לא היה ילד מוכה או מנודה שניתן לייחס לו עבר טראגי כמניע למעשיו. הוא נולד ב-16 במרץ 1911 למשפחה אמידה מהעיר גונצבורג, בין מינכן לשטוטגרט. אביו ניהל עסק מצליח בעוד המדינה כולה שקעה במשבר כלכלי. הוא גדל בסביבה נוחה ותומכת, ולא ידע שום מחסור בחייו.

מנגלה היה ילד אהוד בבית הספר והשיג ציונים מצוינים, לפני שהחל ללמוד באוניברסיטה. בשנת 1935 קיבל את הדוקטורט הראשון שלו באנתרופולוגיה מאוניברסיטת מינכן. לפי ה"ניו יורק טיימס", הוא המשיך לפוסט-דוקטורט במכון פרנקפורט לביולוגיה תורשתית, תחת פרופ’ אוטמר פון-פישר, שדגל באידאולוגיה הנאצית.

עבודתו של פון-פישר עסקה בפגמים מולדים ובהשפעתם של גורמי תורשה. מבחינתו, האדם היה תוצר גנטי בלבד, ומחקריו נעשו כדי להצדיק זאת מבחינה מדעית. מנגלה היה עוזרו הנלהב של פון-פישר, עד שעזב את מעבדתו ב-1938 עם מכתב המלצה ודוקטורט ברפואה. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בהשפעת הגזע על מבנה הלסת התחתונה ובמהרה, התברר שמנגלה לא הסתפק רק בכתיבה תאורטית על תורת הגזע.

על פי מוזיאון השואה של ארצות הברית, מנגלה הצטרף למפלגה הנאצית כבר ב-1937 כשהיה בן 26 בלבד. שנה לאחר מכן הצטרף ל-SS וליחידת מילואים של הוורמאכט. בהמשך התנדב ליחידה הרפואית של ה-Waffen SS (הזרוע הצבאית של הארגון).

לאחר נפילת צרפת ועד לפלישה לברית המועצות, מנגלה הוצב בפולין ועסק בהערכת אזרחים לצורך "גרמניזציה" – הענקת אזרחות ברייך השלישי על בסיס הגזע. בשנת 1941 נשלח עם יחידתו לאוקראינה והשתלב בלחימה בחזית המזרחית. שם אף זכה לעיטורים על אומץ לב, בין היתר על חילוץ חיילים מטנק בוער. מנגלה נפצע מאוחר יותר באופן קשה באחד הקרבות, ונמצא בלתי כשיר להמשך לחימה בחזית. הוא הוחזר לגרמניה, קיבל עיטור נוסף וקודם לדרגת קפטן.

הגיע לאושוויץ בקיץ של 1943 והוצב בבירקנאו, מרכז ההשמדה של המתחם. עדויותיהם של ניצולים ושומרים תיארו אותו כעובד נלהב שהתנדב לתפקידים נוספים. הוא ניהל מערכות שמעולם לא הוגדרו כחלק מתפקידו הרשמי, והיה נוכח כמעט בכל מקום במחנה. מדיו היו תמיד מגוהצים וחיוך דק מרוח על פניו.

כמו כל רופא אחר בתפקידו, מנגלה נדרש לבצע את הליך הסלקציה: להחליט מי נשלח לעבודה ומי לתאי הגזים. מנגלה אהב את המשימה וביצע אותה באכזריות רבה. פעם אחת, אישה שסירבה להיפרד מבתה שנשלחה למוות נורתה יחד איתה במקום. מעבר לכך ניהל מרפאה שבה הוצאו חולים להורג, פיקח על אסירים ששימשו כחובשים, וביצע ניסויים על אלפי אסירים שבחר במו ידיו.

הניסויים עצמם היו מהמצמררים שניתן להעלות על הדעת. אלפי אסירים – חלק גדול מהם ילדים – שימשו כנבדקים. מנגלה התמקד במיוחד בתאומים זהים, כיוון שראה בהם הזדמנות מושלמת לבידוד השפעות גנטיות. הוא מדד איברים, הזריק חומרים לא ידועים לגופם של אסירים, גרם בכוונה לזיהומים והחדיר צבעים לעיניים. איברים נשלחו למעבדות בגרמניה, וילדים עברו דקירות מותניות ללא הרדמה ראויה.

השיטה של מנגלה עם תאומים הייתה אכזרית במיוחד: בכל פעם שאחד הנבדקים מת, הוא הורה להרוג מיד את אחיו על מנת שאפשר יהיה להשוות בין הגופות. באחד המקרים רצח 14 זוגות תאומים בלילה אחד ועסק בנתיחות עד עלות השחר. במקרה אחר, ילד שעמיתיו של מנגלה חיבבו, נורה ונותח רק כדי להכריע דיון רפואי פנימי.

בשנת 1944 מנגלה קודם לתפקיד ניהולי והפך לאחראי על נושאי התברואה במחנה. כשטיפוס התפרץ במחנה הנשים, הורה להמית 600 אסירות ולחטא את הצריף שלהן לקראת "המשלוח הבא". במקביל המשיכו ניסוייו והפכו ברבריים יותר. הוא תפר תאומים זה לזה, עקר עיניים צבעוניות, וביצע ניתוחים בילדים חיים. במחנה הצוענים ערף ראשים לצורך "מחקר גנטי" ושלח את השרידים לגרמניה. בסוף 1944 פסקו המשלוחים ההמוניים לאושוויץ, ובינואר 1945 פונה המחנה ואסיריו הוצעדו בצעדות מוות. אז מנגלה ארז את רשמיו ומחקריו, וברח.

הנמלט: כך מנגלה הגיע לאמריקה הדרומית

מנגלה נתפס בידי האמריקנים ביוני 1945, אך שוחרר בשל טעות בזיהוי. ארבע שנים לאחר מכן, נמלט מגרמניה לאמריקה הדרומית, והשתמש בזהויות בדויות. המדינות שבהן שהה – ארגנטינה, פרגוואי וברזיל – העלימו עין מעברו, ובבואנוס איירס אף פתח מרפאה פיראטית שבה ביצע הפלות בלתי חוקיות. לאחר מותה של אחת המטופלת הוא הועמד לדין, אך לאחר שנתן לשפוט שוחד כבד, זוכה מכל אשמה.

המאמצים הישראליים לכידתו נדחקו הצידה עקב מבצע לכידת אדולף אייכמן ואיומי מלחמה עם מצרים. מסמכים ארגנטיניים שנחשפו לאחרונה בהוראת נשיא ארגנטינה, חאבייר מיליי, מגלים כי מנגלה חי במשך שנים בארגנטינה כמעט בגלוי – למרות שהרשויות ידעו היטב מי הוא ומה פשעיו. בשנת 1956 הוא אפילו העז לפנות לשגרירות גרמניה בשמו האמיתי כדי לקבל מסמכים רשמיים, כולל את תעודת הלידה המקורית שלו.

המסמכים כללו בין היתר גם תיעוד מעקבים, מסמכי הגירה וצילומים המראים שהרשויות עקבו אחר כתובתו, עסקיו ומשפחתו. מעבר לזה, היו גם עדויות מצמררות על זוועותיו של מנגלה באושוויץ. באחד הקטעים שנמצאו בארכיון היה ריאיון עם הניצול חוזה פורמנסקי, שהיה בעצמו תאום. "ראיתי אותו באושוויץ אינספור פעמים", סיפר. "הוא אסף תאומים בכל גיל וביצע בהם ניסויים שתמיד הסתיימו במוות... מה שראיתי בין ילדים, נשים וזקנים – לא יישכח לעולם". האזכור ברשומות הארגנטיניות מעיד שהרשויות הכירו היטב את האשמות נגד מנגלה.

בשנת 1959 גרמניה דרשה את הסגרתו של מנגלה, אך היא נדחתה בטענה ל"רדיפה פוליטית". בעקבות זאת, מנגלה נמלט לפרגוואי ואחר כך לברזיל. לאחר מותו הודו קרוביו כי הגנו עליו במשך שנים. בשנת 2016 קבע בית משפט בברזיל כי שרידיו יועברו לאוניברסיטת סאו פאולו למטרות לימוד. כך האיש שהפך מדע לכלי רצח, סיים את חייו כגופה למחקר.