חייבים לדבר על זאכרי: רצח את אימו באכזריות – וניסה לשרוף את אחיו למוות

זאכרי היה ילד שקט עם רקע של בעיות נפשיות. כשאביו, כריס, הלך לעולמו בשנת 2007 כתוצאה מניוון שרירים, זאכרי – אז רק בן 9 – נכנס למשבר נפשי עמוק. זמן קצר לאחר מותו, זאכרי ביקר אצל הפסיכיאטר ד"ר בראדלי פרימן, שקבע כי הילד אכן סובל מהפרעה נפשית. הוא החל לטעון כי הוא שומע קולות, ובאחת מפגישותיו עם הפסיכיאטר טען שהוא שומע את קולו של אביו. לבסוף אובחן כסובל מסכיזופרניה ודיכאון קליני, ובעוד שתמיד היה ילד שקט, מצבו הנפשי החמיר.

פסיכולוגים מסבירים כי דיכאון עמוק, כמו זה שחווה זאכרי, הוא תופעה נורמלית – במיוחד לאחר אובדן של אדם אהוב. למרות התדרדרות מצבו הנפשי, אימו, מלאני, החליטה להפסיק את טיפולו הנפשי זמן קצר לאחר תחילתו. גייל קרון, סבתו מצד אביו, הדגישה במהלך משפטו הפלילי כי אילו היה מקבל טיפול הולם, "כל זה לא היה קורה".

המשפחה עברה למחוז סאמנר שבטנסי, בתקווה להתחיל מחדש. מלאני השקיעה את רוב זמנה בעבודתה בתור עוזרת משפטית, והתמסרה לאימוני טריאתלון. היא ניסתה להתגבר על מותו של בעלה ולספק את כל צרכיהם של בניה בכל כוחה. למרות זאת, בנה הצעיר כבר החל להתנתק ממנה – מבלי שידעה על כך בכלל.

בבית הספר, זאכרי בן ה-15 היה מנודה בקרב בני גילו. הוא דיבר בלחש מונוטוני, לבש את אותו סווטשירט מדי יום, והוריד לטלפון שלו אפליקציות שעסקו ברוצחים סדרתיים וכלי עינויים. הוא קרא את הספר "מיזרי" של סטיבן קינג ושיחק במשחקי מחשב אלימים. במחברותיו הופיעו משפטים מטרידים כמו "אי אפשר לאיית 'טבח' (slaughter) בלי לכתוב 'צחוק' (laughter)". אך כלפי חוץ הוא לא נראה אלים. הכל השתנה בליל ה-10 באוגוסט 2012.

"עברת לצד האפל": הרצח של מלאני דיוויס

זאכרי יצא באותו ערב לקולנוע עם אימו ואחיו ג'וש בן ה-16. לאחר שחזרו הביתה, הוא ארז תרמיל ותיק צד עם בגדים, מחברות, מברשת שיניים, כפפות ומסכת סקי. על פניו ניתן היה לחשוב שזאכרי מתכנן לברוח מהבית, אך בפנים התחולל משהו אפל בהרבה.

בשעה 21:00 מלאני נכנסה למיטה. כשנרדמה, זאכרי ירד למרתף, לקח פטיש במשקל 5 ק"ג ועלה לחדרה. הוא הכה אותה באכזריות עם כלי העבודה כמעט עשרים פעמים, עד שמתה. כשהוא מכוסה בדמה של אימו, הוא סגר את דלת חדרה ועבר לחדר המשחקים. הוא שפך ברחבי החדר וויסקי ובנזין, והצית אותו. לאחר מכן, סגר את הדלת וברח מהבית.

זאכרי התכוון לשרוף את אחיו למוות, אך מכיוון שסגר את דלת חדר המשחקים, האש לא התפשטה מיד. אזעקת האש הספיקה להעיר את ג'וש, שמיהר לחפש את אימו, וגילה את גופתה המרוטשת. הוא הצליח להימלט אל בית השכנים ולהזעיק את הרשויות. כוחות המשטרה איתרו את זאכרי במרחק של כ-16 קילומטר משם. "לא הרגשתי כלום כשהרגתי אותה", אמר לשוטרים.

בהודאה המצולמת שהציגה התביעה בבית המשפט, זאכרי סיפר לחוקריו כיצד קולו של אביו המנוח אמר לו להרוג את אימו. "היית עושה זאת שוב אם היית יכול לחזור אחורה בזמן?", שאל אחד הבלשים. הנער השיב: "כנראה שהייתי הורג גם את ג'וש עם הפטיש".

במהלך המשפט רנדי לוקאס, סנגורו של זאכרי, שאל אותו האם קולו של אביו אמר לו לעשות משהו מסוים לאימו. זאכרי ענה שלא, ולא גילה שום חרטה גם כשהחוקרים הציגו לו את התמונה של גופת אימו שטופת דם. הוא הסביר שבחר להשתמש בפטיש כי "חשש לפספס", והשימוש בו הבטיח לו את "הסיכוי הגבוה ביותר להרוג אותה".

במשפט הוצג בפני חבר המושבעים גם ראיון שערך איש הטלוויזיה ד"ר פיל מקגרו עם זאכרי. כששאל אותו למה הרג את אימו, ענה: "היא לא דאגה למשפחה שלי". בהמשך, הנער צחק כשתיאר את גודלו ומשקלו של הפטיש, וכך גם כשתיאר את הצליל שלו פוגע בראשה של אימו. "זה היה צליל רטוב וחלול", אמר. כשנשאל מדוע המשיך להכות אותה שוב ושוב, הסביר: "רציתי לוודא שהיא מתה".

בשלב מסוים במהלך משפטו, זאכרי ניסה להאשים את אחיו ברצח. הטענה הפתיעה אפילו את סנגורו, שהודה בפה מלא בבית המשפט שזאכרי הוא שרצח את אימו. באותו זמן כל מה שנותר להגנה הוא לנסות ולהפחית את חומרת גזר דינו של זאכרי, אבל הניסיון להטיל את האשמה על אחיו רק פגע בו. "הפכת למרושע, מר דיוויס", אמר לו השופט די דיוויד גיי. "עברת לצד האפל – זה עד כדי כך פשוט".

אשם: זאכרי דיוויס נידון למאסר עולם

מערכת המשפט ו-12 המושבעים מצאו את עצמם עומדים מול דילמה קשה: זאכרי דיוויס אמנם תכנן את הרצח של אימו באופן מכוון, אך לצד זאת היה גם ברור כי הוא שרוי במצב נפשי קשה מאוד. ד"ר מקגרו ניסה להפגין חמלה כלפי הנער: "כשאני מסתכל לך בעיניים, אני לא רואה רוע – אני רואה ילד אבוד", אמר. סבתו, גייל, הפנתה את תשומת הלב למצבו הנפשי החמור, שלא זכה למענה מהמערכת: "כל מורה, כל יועץ – כולם היו צריכים לעמוד לדין לצד זאק", טענה, "הוא לא מפלצת, הוא ילד שעשה טעות נוראית". לדבריה, מלאני לא דאגה שבנה יקבל את העזרה שלה היה זקוק כל כך, ושילמה על כך בחייה.

גם ד"ר בראדלי פרימן, הפסיכיאטר שאבחן את זאכרי לראשונה, העיד בבית המשפט ואמר ששיקול הדעת שלו "הושפע מהפסיכוזה שלו". לדבריו, לא ייתכן שהנער יכול היה לתכנן מראש את רצח אימו בגלל מצבו הנפשי. אולם, המושבעים לא השתכנעו.

בתום דיון של שלוש שעות בלבד, זאכרי דייויס נמצא אשם. הוא הורשע ברצח ונגזר עליו מאסר עולם – שבטנסי אורכו הוא לפחות שישים שנות מאסר, עם אפשרות לשחרור מוקדם לאחר 51 שנה. משמעות הדבר היא שזאכרי דייויס יוכל להשתחרר רק באמצע שנות השישים לחייו.