הן חלקו כמעט הכל, אפילו את אהבתן לאותו גבר: סיפורן של פרדה וגרטה צ'פלין

פרדה וגרטה צ'פלין היו תאומות זהות שחיו כמעט את כל חייהן כמו אדם אחד: הן התלבשו אותו דבר, דיברו כמעט יחד, אכלו באותו קצב ולא הצליחו לשאת אפילו רגע קצר של פרידה. אחרי שהפכו לאובססיביות כלפי השכן שלהן, נהגו לעקוב אחריו במשך 15 שנה ואף נשלחו לכלא.

השתיים נולדו ב-1943 בשכונת טאנג הול בעיר יורק, צפון אנגליה. הן גדלו עם הוריהן, ג'יימס ואלזי צ'פלין, בדיור ציבורי, באזור מגורים של מעמד הפועלים. בילדותן הן נחשבו יחסית רגילות, אך בהמשך סיפרו כי אימן עודדה מאוד את הקשר ביניהן: היא הלבישה אותן באותם בגדים וגרמה להן לחלוק את מעט הצעצועים שהיו להן.

בשנים מאוחרות יותר מי שפגש את פרדה וגרטה התקשה שלא להביט בהן. התאומות הזהות היו לבושות בבגדים תואמים, בדרך כלל בסגנון מעט מיושן. הן דיברו כמעט באותו זמן במבטא יורקשיירי כבד וניסו ללכת בדיוק באותו קצב. אך הדמיון ביניהן היה מעבר למראה החיצוני. השתיים היו חייבות לראות זו את זו בכל רגע. אפילו התרחקות של כמה מטרים הייתה עלולה לבלבל אותן ולהכניס אותן לחרדה.

כמעט כל פעולה בחייהן התבצעה במקביל: הן אכלו מנות זהות בגודלן, הרימו את המזלג בדיוק באותו זמן וצחצחו שיניים יחד. בסביבות גיל 11 חל שינוי משמעותי. התאומות נעשו תלויות יותר ויותר זו בזו, והתרחקו מאנשים אחרים. כשהמורים ניסו להפריד ביניהן, הן היו צורחות. בגיל 15 הן עזבו את בית הספר והפכו כמעט למתבודדות, כשהן מבלות את רוב היום בחדר השינה שלהן. באותה תקופה הן החלו גם לסנכרן את הדיבור שלהן. בהמשך חייהן הן לא תמיד דיברו ממש בו-זמנית, אלא נהגו לומר את אותן מילים בהפרש של שבריר שנייה.

גם בבית התנהלותן הייתה יוצאת דופן. הן נהגו להדליק ולכבות שוב ושוב את ברזי המים, והוריהם התקשו להתמודד עם ההתנהגות האובססיבית שלהן. בהמשך סיפרו התאומות שאימן הזהירה אותן להיצמד זו לזו ולהתרחק מגברים.

ואז השתיים התאהבו באותו גבר. היה זה קן אייברסון, נהג משאית שהתגורר סמוך להן. במשך 15 שנה הן ניסו שוב ושוב למשוך את תשומת לבו ולעקוב אחריו. ההתנהגות שלהן כלפיו לא הסתכמה במילים. כשהיה נכנס למכונית, הן היו מכות בה באמצעות תיקי היד התואמים שלהן. אייברסון הוציא נגדן צו הרחקה בשלב מסוים, אך השתיים לא הפסיקו.

ב-1981, כשהיו בנות 38 ואייברסון בן 56, הן נידונו לחודש מאסר. אפילו שם נשמר הקשר ביניהן: הנהלת הכלא אפשרה להן לחלוק תא, בניגוד לכללים המקובלים. במשך השנים ניסו פסיכיאטרים ואנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש להבין את התנהגותן. אחת האפשרויות שעלו הייתה ארוטומניה – מצב נדיר שבו אדם מאמין שאדם אחר מאוהב בו, אף שאין ביניהם קשר רומנטי. בהמשך נשקלה גם האפשרות של הפרעה פסיכוטית משותפת – מצב נדיר שבו שני אנשים חולקים אותה אמונה שגויה או מחשבה פסיכוטית. עם זאת, אנשי המקצוע לא הצליחו למצוא הסבר חד-משמעי להתנהגותן. אחת השאלות הייתה אם מדובר בשתי נשים נפרדות או כמעט ב"שני אנשים בתוך מוח אחד".

מי שהכיר אותן מקרוב טען דווקא שהאישיויות שלהן היו שונות. ג'ק דבנפורט, מהאנשים הבודדים שהפכו לחבריהן, אמר כי גרטה הייתה הרכה והרגישה יותר, בעוד פרדה נטתה לשלוט באחותה וכעסה מהר יותר. למרות זאת, השתיים כמעט תמיד התעקשו שהן זהות ושאינן רבות. בשלב מסוים הוריהן דרשו מהן לעזוב את הבית. הן התגוררו במשך כמה שנים במוסד פסיכיאטרי, ובהמשך עברו בין מסגרות דיור מוגנות ואכסניות.

באמצע שנות ה-80 קרא דבנפורט, מהנדס בדימוס, על מצבן והחליט לעזור להן. הוא הציע להן לעבור לבית גדול שהיה בבעלותו במזרח לונדון. גם שם הן חלקו מיטה זוגית. המעבר ללונדון הביא איתו גבר חדש שהפך למושא האובססיה שלהן. היה זה בעל מפעל בגדים קטן. השתיים נהגו להגיע למקום עבודתו מדי יום, ניסו למשוך את תשומת לבו ואף השליכו לעברו בקבוקים והכו במכוניתו באמצעות תיקי היד שלהן. בשלב מסוים צוות צילום שהצליח לזכות באמונן תיעד אותן כשהן מוצאות מהמקום על ידי אותו גבר. השתיים הגיבו בהיסטריה וביקשו מהעיתונאים להזעיק את המשטרה.

לצד ההתנהגות החריגה, מי שהכיר אותן ראה גם שתי נשים בודדות מאוד. דבנפורט אמר עליהן ב-1987: "הן רק רצו חברות, אהבה והבנה". כעת סיפור חייהן מקבל גרסה קולנועית חדשה בסרט Bucking Fastard שבו קייט ורוני מארה מגלמות תאומות זהות בשם ז'אן וג'ואן הולברוק. הדמויות מבוססות על סיפורן של פרדה וגרטה: הן מדברות יחד, אוהבות את אותו גבר וחולקות אפילו את אותם חלומות. הסרט, שביים ורנר הרצוג, אינו משחזר את חייהן של התאומות באופן מדויק, אך שם הסרט עצמו מבוסס על משפט שהשתיים אמרו יחד בבית המשפט, בזמן ההליכים בעקבות ההתנהגות שלהן כלפי אייברסון.

הרצוג סיפר כי פגש את התאומות האמיתיות כמה פעמים. בשנות ה-90 הן חזרו להתגורר בבית המשפחה ביורק, לאחר שהוריהן מתו. ב-2007, בגיל 64, גרטה מתה מסרטן. פרדה התקשתה להתמודד עם מותה וביקרה בקברה מדי יום. לפי כלי התקשורת היא אף נמנעה במשך השנים מלהרשות לעצמה מותרות, משום שאחותה כבר לא הייתה יכולה ליהנות מהן. 13 שנים מאוחר יותר, ב-2020, גם פרדה מתה מסרטן. היא נקברה לצד אחותה – אולי הסיום המתבקש ביותר לסיפור של שתי נשים שבמשך כל חייהן כמעט לא ידעו איך להיות אחת בלי השנייה.