לדברי מחקר חדש, בעקבות זיהום הרעש במרכזי האוכלוסין, זכרים ממיני ציפורים רבים נאלצים להגביה (ניוז דיסקברי) את הטונים. הבעיה היא שכמו אצל בני-האדם, הצרחות האלה הופכות אותם לאטרקטיביים פחות בעיני הנקבות וכך החיים בעיר הגדולה מעמידים את הציפורים במלכוד מעניין – או שישירו חזק יותר, ויישמעו פחות טוב, או שישירו יפה יותר, ויקחו סיכון שלא ישמעו אותם.

"זיהום הרעש פוגם בכושר ההחלטה של הנקבות", אומר האקולוג ההתנהגותי, ווטר הפוורק, מאוניברסיטת ליידן בהולנד. לדבריו, הזמזום הקבוע של העולם המודרני משתלט על תדרים נמוכים, בהם בעלי-חיים רבים משתמשים כדי לתקשר.

זיהום רעש הופך ציפורים למכוערות (וידאו WMV: ויקיפדיה)
זיהום רעש הופך ציפורים למכוערות | וידאו WMV: ויקיפדיה

הציפורים אינן הקורבן היחיד של זיהום הרעש, אפילו רחוק מזה. חוקרים מתעדים כבר כמה שנים כיצד השימוש הגובר בכלי תחבורה, ובמכונות גדולות בתעשייה, משפיע על התנהגותם של מינים רבים. החוקרים ערכו ניסוי פשוט במהלכו חשפו חלק מהזכרים, ממין ירגזי מצוי, לרעשי רקע אופייניים לעיר, ועל קבוצת הביקורת חסו. הם הכניסו את הבנות לתמונה בדיוק בתקופת הרבייה ובסופה בדקו, לפי הדי-אן-איי של הביצים בקינים, איזו קבוצה של זכרים הייתה אטרקטיבית יותר.

התוצאות הראו שנקבות שבחרו בזכרים צווחניים, שסבלו מזיהום הרעש, נטו לבגוד בהם עם זכרים ששרו בטן נמוך יותר. בנוסף הראו הממצאים ששירה בקול נמוך מושכת יותר אבל גם שהזכרים יודעים להשתמש בקול הכי סקסי שלהם במאני-טיים – בדיוק ברגע הנכון, כשסיכוייהם להצליח רבים ביותר.

בניסוי אחר השמיעו החוקרים קולות של ציפורים בטונים גבוהים ונמוכים בסמוך לקבוצת הנקבות, וגילו שכשהבנות שומעות את הטונים הגבוהים, הן נוטות פחות להסתקרן ולהציץ לעבר מקור הקול. לדברי הפוורק, עם כל העניין בניסוי, ציפורים הן מהמינים ברי המזל המסוגלים להסתגל לזיהום, ולמצוא דרכים להתרבות.

מינים אחרים אינם מסוגלים לשנות את קולם ובעיית התקשורת הזו הופכת להיות עניין של חיים ומוות למין כולו, ולא רק תוספת פלפל למשחקי החיזור. אפילו בקרב הציפורים יש זנים המשלמים מחיר כבד יותר, כמו היונה – ציפור עירונית שזמזום המודרניות הקבוע חופף מאוד לתדרי התקשורת שלה ומונע ממנה לשוחח בקלות עם בנות מינה.

הפיתרון הראוי היחיד לעניין הזה חייב להיות הפחתת זיהום הרעש שיוצרים בני-האדם. המטרה, לדברי החוקרים, היא לפתח טכנולוגיות חדשות שיצמצמו את עוצמת הרעש שיוצרים הכבישים, התעשיות ותחנות הדלק. בסופו של דבר הכול חוזר תמיד לאותה הנקודה: דלק, תעשייה, תחבורה – מפיצי המחלות הגלובליות.