הרבה אנשים אומרים ששום דבר בחיים לא בחינם, אבל קומץ מדענים באוניברסיטת מישיגן (ארה"ב) יחלקו עליהם. לדברי המדענים, בתיאוריה ובתנאים המתאימים, אפשר ליצור (פופסקי) חלקיקי חומר בוואקום. כל מה שצריך זה לייזר בצפיפות אולטרה-גבוהה, מאיץ חלקיקים ואופקים רחבים לגבי המושג "כלום" והתהליכים במתרחשים בוואקום.

עד כה היה נהוג לחשוב שוואקום זה חוסר בחומר – חלל ריק לחלוטין, אבל נסו לחשוב על הוואקום כאיזון מוחלט בין חלקיקי חומר לחלקיקי אנטי-חומר. דמיינו שני סוגי חלקיקים המבטלים זה את זה בעת ההתנגשות כך שכל חלקיק חומר וחלקיק אנטי-חומר אכן יוצרים וואקום כי הם למעשה לא מתקיימים במקביל.

מדענים: ניתן לייצר יש מאין (וידאו WMV: נאס"א)
מדענים: ניתן לייצר יש מאין | וידאו WMV: נאס"א

מה שזה אומר זה שבוואקום מתרחשים תהליכים ושיש למעשה חומר בוואקום – הוא פשוט מושמד כל הזמן. לחלקיקים האלה יש מסה לא קטנה אבל אנחנו לא יכולים לראות אותם בגלל המהירות בה מתרחש תהליך האיחוד עם האנטי-חומר.

כשחושבים על זה במונחים בסיסיים של הקיום זה דווקא נשמע הגיוני – כי כל דבר בטבע מתקיים, או לפחות שואף להתקיים, באיזון. אם משהו סופג חומר אז חומר נגרע ממשהו אחר ואותו הדבר עם החומר עצמו – הוא מתאזן עם אנטי-חומר בתהליך מהיר שבו זוגות זוגות של חלקיקים מבטלים אחד את השני.

אבל כמו בטבע, זה לא מעגל סגור לחלוטין. כשחלקיקי חומר ואנטי-חומר מתנגשים ומבטלים זה את זה, משתחררת אנרגיה – פוטונים של קרינת גאמה. חלקיקי אור עוצמתיים אלו מייצרים אלקטרונים ופוזיטרונים (המקביל הפוטוני לאנטי-חומר) ובשדה לייזר חזק, האלקטרונים המיוצרים בתהליך ההשמדה ההדדי של החומר והאנטי-חומר יכולים להתחבר לאלקטרונים נוספים.

לפי החישובים שהמדענים האלה ביצעו, עם קרן לייזר חזקה מספיק אפשר לבודד את האלקטרונים האלה לפני שהם מושמדים על ידי הפוזיטרונים ולסייע להם להתאגד עם עוד חלקיקים וכך לשמר את האנרגיה. מה שקורה בפועל זה שאתם נותרים עם חומר שלא היה קיים לכאורה מלכתחילה (התחלנו בוואקום, זוכרים?).

המחקר הזה אמנם תיאורטי לגמרי וחסר שימושים מעשיים אבל יש לו משמעות בהבנה של היקום והקיום. חוק שימור החומר למשל מאבד חלק מהרלוונטיות שלו ברגע שקולטים שיש אפשרות שחומרים חדשים ואנרגיות חדשות נוצרים כל הזמן בתהליכים אסטרונומיים ברחבי הקוסמוס.

מעניינת אותי במיוחד המחשבה שהאיש שכתב את פרק א' בספר בראשית איכשהו ידע שבהתחלה של הכול היה תוהו ובוהו (חלקיקי חומר ואנטי-חומר המשמידים זה את זה במחול אכזרי ואינסופי של התנגשויות אקראיות) ולא ריק כמו שמדענים חשבו עד עכשיו.