כולנו יודעים שזה מסוכן ואפילו קטלני. שילדים יצאו מעוותים בהירושימה ובנגסאקי, ביפן, ואחרי כמה עשרות שנים גם בצ'רנוביל. כולנו ראינו את הסרטים בהם קרינה רדיואקטיבית הופכת (ויקיפדיה) חרקים ממוצעים למפלצות זוללות אדם, אבל מה זה אומר קרינה רדיואקטיבית ואיך היא באמת משפיעה על הגוף? בעוד היפנים ממשיכים במאבקם לקרר את הכורים בפוקושימה, כדאי שנבין קצת מה הם מנסים למנוע.
משמעות המונח "רדיואקטיביות" היא פליטה ספונטנית של חלקיקים מגרעין אטום. חשיפה לקרינה רדיואקטיבית עלולה לגרום לשלושה סוגי נזק: תאים שניזוקו ותיקנו את עצמם, תאים שניזוקו, מתו והוחלפו כמו שקורה מדי יום בתהליכים ביולוגיים רגילים, והנזק המשמעותי לטווח ארוך – תאים שתיקנו את עצמם בצורה מעוותת.
יש כמה סוגי קרינה, כשהמרכזיים הם אלפא (קרינת המסוגלת לחדור דרך דף נייר אחד בלבד), קרינת בטא והקרינה המסוכנת – קרינת גמא (γ). קרינת גמא היא קרינה אלקטרו-מגנטית מייננת ואנרגטית מאוד. היא מסוגלת לחדור כ-15 סנטימטר מים או רקמות חיות, ואפילו כמה סנטימטרים של עופרת יצוקה. חשיפה לכמות קטנה עלולה לגרום לסרטן וחשיפה ממושכת תגרום למוות בטוח. קרינת גמא היא זו הנפלטת בתהליך ביקוע גרעיני – בפצצות ובכורים כמו בפוקושימה.
קרינה רדיואקטיבית היא לא תמיד מעשה ידי אדם. היא קיימת בטבע וכולנו על כדור הארץ חשופים אליה כשהיא מגיעה מהחלל. חלקיקים טעונים מגיעים מהשמש שלנו, ומעוד כוכבים ביקום, וברגע המגע עם האטמוספרה, והשדה המגנטי של כדור הארץ, הם מפציצים את כדור הארץ בקרינת בטא וגמא, בדרך כלל. בנוסף, חומרים רדיואקטיביים קיימים באופן טבעי באדמה, במים ובצמחיה.
ועם זאת, על כדור הארץ, הקרינה המסוכנת באמת היא זו שיצר האדם, אך גם היא חלק קבוע מחיינו במידה מסוימת. כולנו נחשפים לקרינה הנפלטת משימושים רפואיים כמו צילומי רנטגן, רפואה גרעינית והקרנות, ואפילו סופגים קרינה מלאכותית הנפלטת מהטלוויזיה, מגלאי עשן וגם משעונים מסוימים. חשיפה ברמה נמוכה מאוד לא מזיקה וכמעט לא ניתן לזהותה. בנוסף, לגוף האדם הגנות נגד סוגים שונים של נזק הנגרם מקרינה ומחומרים מסרטנים.
הקשר הידוע כיום בין קרינה לסרטן מבוסס בעיקר על אוכלוסיות שנחשפו לכמויות גבוהות יחסית של קרינה מייננת, כמו ניצולי פצצת אטום. התקופה שבין החשיפה לקרינה וגילוי הסרטן ידועה כתקופה רדומה והסרטן שנגרם מהקרינה לא שונה מסרטן הנגרם באופן טבעי או סרטן הנגרם כתוצאה מחשיפה לחומרים מסרטנים.
חשיפה ישירה לקרינה רדיואקטיבית חזקה גוררת תגובה חריפה של הגוף הקרויה "תסמונת קרינה חריפה". יש להדגיש כי קיים יחס ישיר בין כמות הקרינה אליה אדם נחשף למהירות בה יופיעו סימני הקרינה. תסמונת זו אובחנה ברבים מניצולי ההפצצות על הירושימה ונגסקי בשנת 1945 ובעובדי ההצלה שטיפלו בכור הגרעיני באסון צ'רנוביל. ככל שהקרינה חזקה יותר כך היא יותר מסוכנת לטווח הקצר, אך לא בהכרח מסוכנת יותר בטווח הארוך. בעוד קרינה חזקה הורגת תאים, קרינה נמוכה גורמת לנזק בקוד הגנטי (די-אן-איי), כלומר לסרטן.