כל מי שטבל במים, במשך כמה שעות, יודע איך נראות קצות האצבעות שלו לאחר מכן – מקומטות כמו שזיף. הרוב חושבים שזה פשוט העור ספוג המים, אבל למה המים נספגים רק בקצות האצבעות בידיים וברגליים? הרי אין להן תכונות ספיגה ייחודיות שאין לשאר הגוף. (ניו יורק טיימס)
חוקרים גילו כבר בעבר שכשהעצבים באצבעות לא מתפקדים כראוי, תופעת השזיף אינה מתרחשת כך שהמסקנה היא שזה מנגנון מתוכנן, עם מטרה, המקבל פקודות מהמוח במצבים מסוימים – ולא תופעת לוואי אבולוציונית.
כעת מחקר חדש טוען כי מטרת התופעה היא להגביר את האחיזה של הידיים והרגליים שלנו, כשאנחנו רטובים וחלקים, בדיוק כמו סוליית נעל הליכה או צמיג של רכב שטח. במחקר נבדקו 28 אצבעות מקומטות וגילו שתבנית הקימוט דומה בכולם – ערוצים לא מחוברים המתרחקים זה מזה ככל שמתרחקים מקצות האצבעות.
הערוצים הקטנים האלה מאפשרים למים להתנקז הרחק מקצות האצבעות וכך להגדיל את שטח הפנים היבש (פסגות הערוצים המיניאטוריים) ולשפר את האחיזה. לפעמים זה עניין של חיים ומוות.