הנפוחיתיים
אחד מהמעדנים האהובים ביותר על היפנים הוא דג הפוגו. מדובר בדג ממשפחת הנפוחיתיים שדומה מאוד לאבו נפחא: הקשקשים שלו קוצניים, יש לו ארבע שיניים שעוזרות לו לטרוף רכיכות בים ולבקע אותן וכשהוא חש שהוא בסכנה הוא פשוט מתנפח, מכפיל את נפח הגוף שלו. הטורף שינסה לאכול אותם, יגלה מאוחר יותר למה זה לא היה כדאי – העור שלהם וחלק מהבשר שלהם מכיל רעל עצבים מסוג טטרודוטוקסין. האדם, למקרה שתהיתם, לא חסין מהרעל הזה ובדג אחד קיימת כמות שעשויה להרוג 30 איש.
אותו דג הפוגו עובר טיפול שאמור לשטוף ממנו את הרעל לפני שאוכלים אותו, אבל לא מדובר בטיפול מעבדתי, אלא בטכניקות מטבח שלא נותר אלא לקוות שהן היו יעילות מספיק. אדם שאכל דג מורעל יתחיל להרגיש את זה 30 דקות אחרי האכילה. הוא יחוש שיתוק בשפתיים ובלשון, הוא ירייר ויתקשה לבלוע את הרוק, הוא לא יוכל לדבר, הוא יזיע, יסבול מכאבי ראש וחולשה. בשלב מסוים הוא יתחיל לפרפר, הוא יפרכס ובשלב מסוים יאבד את ההכרה. אותו הרעל שהדג מפריש, יושב על תעלות הנתרן בתאי העצבים של האדם וחוסם אותן. כתוצאה מכך, היכולת של העצבים לשלוט על השרירים נפגעת. ברגע שהסרעפת נפגעת, האדם לא יכול לנשום והוא ימות תוך זמן קצר. במידה והוא יצליח לסחוב את ה-24 שעות הראשונות, סיכוי טוב שהוא יישאר בחיים. במידה ולא, תנחומינו.
לרפואה היום אין הרבה מה להציע לאדם שנפגע מטטרודוטוקסין. הטיפול מתמקד היום בסיוע בנשימה, בשטיפת קיבה, מתן פחם פעיל לחולה כדי שיאכל אותו (זה עשוי לספוח את הרעלים) והשגחה. מכיוון שהרעל פועל מהר כל כך, מדענים בכל העולם מתקשים לייצר נסיוב שיהיה מספיק יעיל. ההרעלה הזו מוכרת מאוד במזרח אירופה וידועה כבעיה תברואתית משמעותית מאוד באזור. בכל זאת, הפוגו, ממשיך להיות מאכל פופולארי מאוד והמחיר שלו לא זול בכלל – 200 דולר. אנחנו חוזרים וממליצים, להימנע.
פטריות
אחת האטרקציות הכי גדולות של החורף היא ליקוט פטריות. מדובר ביצור מיוחד במינו שהאדם עדיין חוקר, שגם מהווה מקור מאוד טוב למזון. עם זאת, פטריות ידועות היטב גם כמאכל שיכול להיות מסוכן מאוד. מי שחוקר פטריות ויודע לזהות אותן, ידע גם לזהות פטריות שנראות בדיוק כמו אלו שנמצאות בסופר, רק שהן יהיו רעילות מאוד. שימו לב שאין סימן אחד מובהק שתקף לכל פטריות הרעל, והרבה מהן קיימות גם בישראל.
הרעלים הקיימים בפטריות פועלים באופנים שונים ומגוונים – חלקם פועלים על מערכת העצבים ועל המוח, חלקם פוגעים במיטוכונדריה – אברונים בתוך התאים שלנו שאחראים על יצור אנרגיה, וישנם כאלו שפוגעים במערכת העיכול. מעניין לציין שדווקא הפטרייה שמשמשת כמוטיב חוזר בספרי הילדים, זו האדומה עם הנקודות, אמנית זבובנית, היא בין הרעילות ביותר. קרובת משפחה שלה, אמנית מנומרת, גדלה ברמת הגולן, ראו הזהרתם.
אקי – ג'מייקה
הפרי הלאומי של ג'מייקה הוא האקי. מדובר בפרי ממקור אפריקאי שככל הנראה הגיע למדינה באניות שהביאו עבדים מיבשת אפריקה ועם השנים, קיבל מקום של כבוד במטבח המקומי. הפרי הזה, על פי לא מעט מגזיני אוכל ברחבי העולם, הוא מאוד טעים, וכמו שאתם יכולים לראות, הוא גם מאוד סקסי.
כשהוא בוסר, הוא ירוק אדמדם וסגור. עם ההבשלה, הבשר שלו מתרכך, הוא מאדים נפתח כמו פרח וחושף את הזרעים הגדולים שלו. בשלב הזה, הוא מוכן לאכילה. בשלב הבוסר, מדובר בסכנה של ממש. כשהפרי ירוק, הוא מכיל שני רעלנים – היפוגליצין A והיפוגליצין B. שני אלו פוגעים באופן משמעותי ביכולת של הגוף לשמירה על רמות גלוקוז קבועות בדם.
בקרב הג'מייקנים והמבקרים במדינה מוכרת מחלת ההקאה הג'מייקנית (Jamaican vomiting sickness) שנגרמת כתוצאה מהרעלה כתוצאה מאכילת האקי והתסמינים שלה כוללים הקאות פתאומיות, התייבשות, איבוד הכרה וגם מוות. הטיפול מתמקד במתן עירויים שונים להחזרת נוזלים, סוכרים ומלחים לדם. בקיצור, אקי בוסרי – מחוץ לתחום.
סנאקג'י – תמנון שחונק את הסועד
טריות הוא מושא לגאווה של כל טבח. ככל שחומר הגלם טרי יותר, הוא טוב יותר. יש מטבחים שלקחו את עניין הטריות כמה צעדים קדימה והחליטו לוותר על השלב של להרוג את בעל החיים שאוכלים אותו לפני שמתחילים לחתוך, לקצוץ וכו', ומתחילים את השלבים הראשונים כשבעל החיים בעודו בחיים. מטעמי כשרות, בישראל פחות תמצאו מאכלים כאלו, אבל במזרח, ביחוד ביפן, בסין ובקוריאה, תמצאו כאלו לרב.
מאכל שכזה הוא הסנאקג'י. מדובר במאכל קוריאני מסורתי שמכיל תמנון שנחתך בעודו בחיים והוא מוגש אחרי שפוזרו עליו שמן שומשום, שומשום ונבטים חיים. מהירות היא שם המשחק בהכנת המנה הזו. כשהיא מוגשת על השולחן, חלק מהתמנונים עדיין מתנועעים על הצלחת. כמו שניחשתם, או שלא, חלק מהתמנונים, עדיין ילחמו על חייהם. בקוריאה נרשמו לא מעט מקרים של סועדים שבעת הבליעה של התמנון (שנחשב למעדן גם בגלל התחושה שלו מחליק בגרון), פשוט נחנקו כי התמנון שש בסכנה התפרע להם בתוך הגרון וגרם לחנק. חלקם גם מתו.
במדריכי תיירים, ממליצים למבקרים לחתוך היטב את התמנונים שמוגשים להם לצלחת, ללעוס היטב ורק אז לבלוע. ואז לקוות שלעסתם מספיק טוב.
נקניקיות
במקרה הזה, אנחנו לא הולכים לדבר על אף נקניקיה מיוחדת, נקניקיה מורעלת או משהו שלא תמצאו בסופר, אנחנו מדברים על הנקניקיות הרגילות וממליצים לכם, היזהרו.
אותו המאכל שמזהירים אותנו ממנו כי הוא מעובד ומלא במלחים ושומן, מככב בראש רשימת סיבות המוות מתחת לגיל 14 בארצות הברית. לא ברור למה, אבל מי שהמציא את הנקניקיות, תכנן אותן בצורה שתתאים בדיוק לגרון של האדם. מה שמאוד מקל על הכניסה ומקשה מאוד על היציאה.
בדרך כלל במקרה של חנק, הדבר הראשון שצריך לעשות זה היימליך (אותה התנועה של לחיצה על הבטן), אך הסטטיסטיקות מלמדות שבמקרה של נקניקיות, הפעולה הזו היא הכי פחות יעילה. מכל מקום, מומלץ לאכול נקניקיות בזהירות ובטח שלא בחתיכה אחת. אלא אם בתעודת הפטירה שלכם תרצו לראות – סיבת המוות: נקניקיה בדולר.
צדפות דם
במעבר חד מאוכל רחוב חזרה לשולחן הגורמה. הפעם – צדפות. אנחנו לא צריכים לספר לכם כמה המאכל הזה נחשב. במידה ותרצו לגלות למה, לא תידרשו להרחיק לאירופה, יש גם כאן בישראל לא מעט.
אחד מסוגי הצדפות החיות בים הוא צדפות הדם. מדובר בצדפות שחיות בעומקים גדולים מאוד של הים, אזורים שדלילים מאוד בחמצן. כדי לספק לעצמן את החמצן, במהלך האבולוציה הצדפות האלו התחילו לייצר המוגלובין – אותה המולקולה שיושבת לנו בדם וקושרת חמצן. בנוסף לזה, הן גם מאפשרות להרבה חיידקים ווירוסים לחיות בתוך הגוף שלהן ולמעשה נעזרות גם בהם לצריכת חמצן.
מטעמי טריות, הסינים אוהבים לתת לצדפות האלו בישול קצר מאוד במים רותחים לפני שהן מוגשות אל השולחן. כל החיידקים והנגיפים שחיים בקרבן, לא מתים תמיד בבישול הקצר הזה והסועדים יכולים לחטוף זיהומים שהם לא תמיד בנויים להתמודד איתם. אנחנו ממליצים על המנה הזו, רק אם אתם בונים על אשפוז בבית החולים הציבורי בשנגחאי.
Rhubarb
אם אי פעם ביקרתם בארצות הברית, אנגליה, ניו זילנד, אוסטרליה או דרום אפריקה, כנראה שנפגשתם ב-Rhubarb, או בעברית – ריבס. מדובר בירק עם גבעול אדום ועלים ירוקים שמזכיר מעט עלי סלק. אותו הירק התמים משמש בעיקר למאכלים מתוקים כמו פאי תפוחים, פאי תותים וריבות שונות והתפקיד שלו הוא בעיקר הוספה של טעם חמצמץ למנה.
את אותו המאכל התמים צריך לדעת לבשל. הדבר הראשון שיש להיפטר ממנו הוא העלים שמכילים חומצה אוקסלית – חומצה חזקה מאוד שעשויה לגרום לשיקוע של סידן בדם ולגרום לאבנים מאוד רציניות בכליות. התסמינים של הרעלה כתוצאה מאכילה של עלי ריבס הם הופעת דם בשתן, כאבי בטן קשים מאוד, קשיי נשימה, בחילות, כאבי עיניים וצרבת קשה.
בכל מקרה, החלק היחיד שאכיל בריבס הוא הגבעול ורק לאחר בישול במים רותחים. ולא, גם פאי תפוחים יכול להיות עניין של חיים ומוות.
קשיו
קשיו ידוע כאחד האגוזים הכי יקרים שתוכלו לקנות ואלו שיוצא להם לקנות קשיו יודעים שאת השימוש בהם צריך לברור היטב, כי זה פשוט יקר. אבל תהיתם פעם למה אגוז צריך להיות יקר כל כך ולמה הקשיו יקר כל כך בהשוואה ליתר האגוזים שמוצעים לנו בשוק? האגוז הזה, שימו לב, הוא רעיל במקור.
הקשיו גדל על עץ יחסית נמוך, כמעין תפוח שאנחנו אוכלים רק את הגרעינים שלו. תהליך הקילוף שלו ארוך מאוד ובשלב האחרון של התהליך, מתקבל אגוז עם שתי קליפות דקות עליו וביניהן השרף. אותו השרף מכיל חומר שנקרא Uroshiol. מדובר בחומר יציב מאוד שלא צריך לאכול אותו. כבר במגע עם העור הוא יכול לגרום לגירויים וגירודים. במקרה של בליעה, זה יכול לגרום להרעלה.
כדי למנוע מקרים כאלו לאחר הקילוף של השכבה האחרונה של הקשיו, הם מורתחים או מטוגנים וכל אגוז ואגוז עובר בדיקה קפדנית כדי לוודא שלא נותרו שאריות רעל עליו. מהסיבה הזו, הוא יקר כל כך.
מח של קוף
במדינות שונות באסיה מוח של סוגים שונים של קוף נחשב למאכל מיוחד במינו – ומסוכן. מעבר לעובדה שהוא נאכל הרבה פעמים כשהוא טרי לחלוטין, ללא כל סוג של בישול ויכול להעביר לא מעט זיהומים, המוח הוא גם גורם שיכול להפיץ את המחלה קרויצפלד יעקב
קרויצפלד יעקב היא מחלה ניוונית קטלנית של מערכת העצבים המאופיינת בפגיעות מנטליות שנות וכן ביכולת התפקוד של השרירים השונים. היא מועברת בעולם באמצעות מנות דם נגועות, אבל גם באמצעות אכילה של בעלי חיים נגועים, מה שלא תמיד יודעים עליהם לפני שהם נשחטו. קופים הם גם כאלו. בין השאר נרשמו גם מקרים של מנתחי מוח ורופאי שיניים שנדבקו במחלה.
בוטנים
הסיפור על הבחורה שאכלה חטיף בוטנים, התנשקה עם חבר שלה ואז הוא מת – זו לא אגדה אורבנית אלא אמת לאמיתה. יש אלרגיות ויש אלרגיות. אלרגיה לבוטנים היא קטלנית.
אחוז האוכלוסייה שאלרגי לבוטנים הוא בערך אחוז אחד, לא מעט אנשים. לצערם של אותם אלרגים, ישנם בוטנים, או שאריות בוטנים שנותרו בפס הייצור, בלא מעט מזונות מעובדים. אלרגיה לבוטנים היא חריפה עד כדי כך, שגם כמויות קטנות ביותר של בוטנים, או אפילו ריח של בוטנים יכול לגרום לתגובה חריפה מאוד.
בישראל, בגלל הבמבה, מי שאלרגי לבוטנים יודע את זה בגיל צעיר מאוד. ביתר העולם, אנשים מגלים את זה בגילאים מאוחרים יותר ואז קורה אחד משני דברים – או שהם מתבאסים מאוד, או שהם פשוט מתים.