דונלד קסלר היה נביא הזעם של נאס"א; לפני עשרים שנה הוא חזה תרחיש בו זבל חלל מונע מהאנושות להמשיך לחקור את החלל וכולא אותנו על כדור הארץ. לדבריו, הסיכון של התנגשות בפסולת מחוץ לאטמוספרה יהיה יום אחד גבוה מדי בשביל שנוכל לשלוח אסטרונאוטים אל הלא-נודע. (דר שפיגל)
קסלר הזהיר שהלוויינים שפג תוקפם ימשיכו להתפרק לחלקים קטנים ולא יהיה ניתן לעקוב אחריהם. כבר היום עשרות אלפי חתיכות קטנות של זבל חלל מקיפות את כוכב הלכת שלנו, וכעת שוויץ הידועה בדקדקנותה, החליטה למנוע את עתיד הבלהות שחזה קסלר.
חוקרים במרכז החלל השוויצרי הציגו את פרויקט "ניקוי החלל" (CleanSpace), במסגרתו הם מתכננים לשגר לווייני ניקוי בתוך 3-5 שנים שיבחנו האם נמצאה הדרך המשתלמת והבטוחה לשמיים נקיים יותר. אם הניסוי יצליח, התכנית עשויה לסייע לפנות חלק נכבד מהפסולת. למרות שמלאכת הניקוי נראית אינסופית, "יש לנו מטרה ברורה", אומרים החוקרים. "אנחנו רוצים להתחיל עם אחד משני הלוויינים ששיגרו האוניברסיטאות השוויצריות בשנת 2009 וב-2010".
שני הלווינים המיניאטוריים שנבחרו להיאסף ראשונים נקראים "סוויס קיוב 1" ו-"TISat1"; צורתם ריבועית ושטח כל פאה עשרה סמ"ר - והם ממש לא לבד. אוניברסיטאות רבות בעולם משגרות לוויינים דומים בעלות נמוכה כדי לאפשר לסטודנטים ללמוד ממקור ראשון ולהתנסות בפרקטיקה של התחום.
החיסרון העיקרי של הלוויינים המיניאטורים הוא תוחלת חיים נמוכה ואז הם פשוט ננטשים במסלול. "אוניברסיטאות צריכות לנקות את הזבל שלהם", אומרים השוויצרים. "ואנחנו רוצים לעזור להם לעשות את זה". עד כה המדיניות בנאס"א (סוכנות החלל האמריקנית) לגבי זבל חלל היא רק לעקוב אחריו כדי שאם הצבא ירצה לשגר טיל ארוך טווח הוא לא יתנגש בטעות בעבודת הגמר של איזה סטודנט שוודי ויאפשר פירצה במערכת ההגנה של ארה"ב.
אז איך זה עובד?
לווייני הניקוי יותאמו בגודלם לפסולת אותה הם רוצים לפנות ויהיו מעט יותר גדולים מהמטרה שלהם. כל לוויין יתלבש על פיסת זבל מיושנת אחרת ויתקרב אליה במהירות של 28,000 קמ"ש. כשלוויין הניקוי יתקרב מספיק הוא ישגר גשוש, יתחבר לפסולת ויגרור אותה לתוך האטמוספרה במסלול שיבטיח את השמדתם. מאחר ו-"ספייס קלין 1" יהיה בערך בגודלו של המיני-לווין אותו הוא מיועד לפנות, השיגור לא צפוי להיות יקר במיוחד (בעולם המושגים של שיגור לוויין, כמובן). למעשה, אחד ההיבטים המושכים בפרויקט השוויצרי הוא העלות הנמוכה. האומדן הראשוני של עלויות הייצור והשיגור של לווין הניסוי הוא 10.8 מיליון דולר (40,564,800 שקלים).
יש כמה דרכים לשגר לווין קטן לחלל, אומרים החוקרים. הרקטה האירופית "וגה" היא הבחירה הראשונה אבל יש גם טיל הודי שמסוגל לשגר את הקטנצ'יק למסלול. מרכז החלל הגרמני תכנן לווין ניקוי גדול בשם "דאוס", שאמור להתמודד עם פיסות הזבל הגדולות יותר, אבל עד כה לא ברור אם הפרויקט קיבל אור ירוק.
לאחרונה דיווחו המדענים הגרמנים על הצלחה נוספת בתחום האיתור - קרן לייזר רבת עוצמה המסוגלת לזהות אובייקטים בחלל ברוחב של לא יותר מכמה אצבעות. למרות גודלם הזעיר, גם עצמים קטנים מאוד עלולים לסכן את הלוויינים של תחנת החלל הבינלאומית. אם הפרויקט הזה באמת ייצא לפועל, זה יהיה בדיוק בזמן. לפני כמה חודשים חזר קסלר על הזהרותיו בפני הקהילה המדעית כשטען שכמות הזבל בחלל הגיעה לנקודת המפנה ממנה יהיה קשה יותר להתנהל בחלל. לפי הדוח של קסלר, יש בחלל יותר מדי פיסות זבל קטנות שעלולות להתנגש אחת בשנייה, לשנות כיוון ולייצר פסולת מסוכנת קטנה יותר. "כשמדובר בבלגן שעשינו בחלל", מסכמים החוקרים השוויצרים, "איבדנו שליטה על הסביבה".