בתור בני אדם אנחנו נוטים לראות דברים בתבניות, ולייחס תכונות מסוימות לדברים מסוימים. גם בעלי חיים לא מצליחים להתחמק מנטייה זו, ואנחנו מצמידים למינים שונים של חיות תכונות ספציפיות: כלבים הם נאמנים, נחשים ערמומיים ואריות הם סימן לגאווה וגבורה. אבל לצערנו עולם החי יכול להפתיע, ולא תמיד בעלי חיים הם מה שאנחנו חושבים עליהם. אספנו לכם 11 עובדות מדהימות על חיות שאולי ישנו את הדרך בה אתם חושבים עליהם.

עדר פילים מסיר אבק בחום הצורב
פאט-שיימינג

פילים לא יכולים לקפוץ

היינו רוצים לצאת להגנתם של הפילים, ולומר כי למרות משקלם הרב, יש להם יכולות אתלטיות, אך לצערנו אנחנו לא יכולים לעמוד לצידם הפעם.

פילים לא יכולים לקפוץ – וכשאנחנו אומרים 'קפיצה' אנחנו מתכוונים למצב בו בעל החיים מניע את גופו אל מעל הקרקע בכוחות עצמו, כשכל הרגליים באוויר באותו הזמן. בניגוד לטענה הרווחת, פילים אינם היחידים שלא יכולים לקפוץ, לרשימה המפוקפקת מצטרפים גם עצלן, היפופוטם, קרנף, ג'ירפה, ופינגווין. בניגוד לפילים - היפופוטמים וקרנפים יכולים להרים את כל ארבעת הרגליים שלהם מעל הקרקע בזמן שהם רצים, אבל זה פרט שולי, בכל מקרה כל הנ"ל נבחרים אחרונים בחלוקה לקבוצות בשיעור ספורט.

כלב פיטבול. אילוסטרציה
יצא להם שם רע | צילום: AP

כלבי פיטבול אינם אכזריים

לכלבי פיטבול יצא שם מאוד מפוקפק: הם נתפשים כאכזריים, אגרסיביים, אלימים ומסוכנים. למעשה, הסטריאוטיפ הזה ממש לא נכון. סטטיסטית פיטבולים הם לא יותר אלימים מסוגים אחרים של כלבים. אמנם הם נוצרו לראשונה כדי לשמש בקרבות כלבים, אך מאז שהמנהג הפך ללא חוקי פיטבולים טופחו כדי להיות גזע ידידותי כלפי בני אדם. למרות זאת, יש גורמים בעולם התחתון שעדיין מגדלים כלבים אלה בשביל קרבות, מה שמוסיף למוניטין המפוקפק שלהם.

למעשה רוב התקיפות והפציעות שאנו שומעים שפיטבולים גורמים הם לא בגלל הנטייה שלהם לאלימות, אלא בעקבות מבנה הגוף שלהם: הם כלבים מאוד חזקים ויש להם כוח מאוד רב בלסת, הרבה יותר מגזעים אחרים של כלבים,  אז כשהם נושכים הפציעה נוטה להיות חמורה יותר ואף יכולה להוביל למוות. פיטבולים הם כלבים מאוד אינטליגנטיים ונאמנים, אך מכיוון שיצא להם "שם רע" הם מפוקחים רבות. כך לדוגמה בישראל נחקק חוק שקבע שהפיטבול הוא כלב מסוכן ויש מספר הגבלות על החזקתו וגידולו.

דביבון ליד מים
דביבון עם הרגלי היגיינה אנושיים | צילום: ויקיפדיה

דביבונים שוטפים את האוכל

מסתבר כי לא רק אנחנו שוטפים את הפירות והירקות לפני שאנחנו נותנים ביס. דביבון יטבול בטקסיות את מזונו במים, פעולה שתסיר הרבה זוהמה מהארוחה שלו. ובין ביס לביס הוא יאחוז את המאכל ברגליו הקדמיות המיומנות, וימשיך להטביע אותו במים שוב ושוב.

סביר להניח כי למרות הניקיון שהדביבונים משיגים מהפעולה הזו, הם כלל לא מתכוונים לשמור על ההיגיינה של מוצרי המזון אותם הם מכניס לגוף. כן, הם מנקים את האוכל שלהם, אבל זו יכולה להיות רק תופעת לוואי של הפעולה. החוקרים גילו כי דביבונים "טובלים" את האוכל שלהם באוויר, גם אם אין מים בסביבה. לכן אין הסבר מוכח לתופעה הזו.

נמלים היו פעם כלי רפואי

אנחנו מכירים נמלים בעיקר בתור חרק מעצבן שפולש למטבח בחודשי הקיץ. נמלים יכולות לשאת משקל הגדול בהרבה ממשקל גופה (לעיתים עד פי 20) ויש להן היררכיה ענפה ויכולת ארגון מופלאה. אבל נמלים הן לא רק חרק מעצבן: במשך אלפי שנים מרפאים השתמשו בהן ככלי רפואי. לפני המצאת תפרים לסגירת פצעים, השתמשו בלסתות החזקות של נמלים כדי לסגור פצעים.

מרפאים בעולם העתיק הבינו את הפוטנציאל הגלום בלסת החזקה של הנמלה, והשתמשו בה כסוג של שדכן לעור: הם גרמו לנמלה לנשוך מסביב לפצע ואז הורידו את הגוף שלה, כשהראש משמש כסיכת שדכן עד שהפצע מחלים. ישנן עדויות למנהג עוד לפני 3000 שנים, והוא נמשך עד המאה ה-17. תרבויות עתיקות בג'ונגלים של דרום אמריקה עדיין משתמשות בנמלים על מנת ליצור תפרים. אפשר לראות דוגמה ל"תפרים" שכאלה בסרטון.  

אריה ובנו
יותר אכזריים משחשבתם | צילום: Caters News Agency

אריות הורגים גורים  

הסרט "מלך האריות" גרם לכולנו לבכות מהגור סימבה, ומאז אנחנו מאמינים שאריות הם גאים ונאמנים. אבל למעשה אריות הם חיות מאוד אכזריות, ויש להם הרבה יותר במשותף עם "משחקי הכס" מאשר "מלך האריות". כשאריות זכרים מגיעים לבגרות מינית בגיל שנתיים, הם נזרקים מהלהקה כדי לסלק כל איום לזכר השליט. לאחר גירושם מלהקה, הזכרים משוטטים באזורים בהם אין להקות אחרים.

אם הם מצליחים לשרוד את התקופה הבודדה, הם מנסים להקים להקה משלהם. והדרך המהירה ביותר להקים להקה היא להרוג זכר שליט אחר ולהשתלט על הנקבות שלו. אבל להרוג את הזכר השליט זה לא מספיק, צריך גם להכחיד כל זכר לדור ההמשך של הזכר ששלט בלהקה - ולכן האריה החדש הורג את כל הגורים (שנקראים גם כפירים בעברית) שבלהקה על מנת לעודד את הלביאות להזדווג איתו ולעשות צאצאים חדשים.

תנינים רוקדים ריקוד אהבה

אין ספק בכך שתנינים הם מפחידים ומסוכנים. הם יכולים לקרוע בן אדם לגזרים והם נחשבים כאחד מהטורפים הכי מסוכנים בממלכת החי. אבל לפעמים גם תנינים נכנסים למצב רוח רומנטי, וצריכים למצוא בת זוג שתעשה להם תינוקות תנינים. אז הם משתמשים בטכניקת חיזור חמודה ומפתיעה במיוחד: ריקוד אהבה.

התנין הזכר שוכב במים ומייצר קול בתדירות נמוכה, שאמור למשוך את הנקבות (בני אדם לא יכולים לשמוע את הקול). גלי הקול גורמים לכל הגוף של התנין לרטוט, מה שגורם למים באזור התנין לרטוט ולזוז. התנין הופך למעשה למזרקה קטנה עד שאיזה נקבה מגיעה ונענית לריקוד החיזור שלו.

חיות חמודות- דוב נמלים
רק נראה חמוד | צילום: אימג'בנק / Thinkstock

דב נמלים הוא חיה מסוכנת ואכזרית

אם אי פעם ראיתם דב נמלים בטח חשבתם שזו חיה מאוד מוזרה שנראית די חלשה ועצלנית. דובי נמלים הם אכן איטיים מאוד, חצי עיוורים ומתקשים בשמיעה. אין להם שיניים והם מתמקדים בטרף הכי קל בטבע: נמלים. אבל המראה שלהם יכול להטעות: אם אתם מרגיזים דב נמלים, הוא יכול להיות קטלני.

ב-2012 גבר ברזילאי נהרג לאחר שהותקף בידי דב נמלים. הגבר נמצא עם חתכים מרובים על גופו והוא מת מדימום מסיבי. הפצעים שעל הגבר תואמים לטפרים החדים כתער שיש לדב הנמלים, מה שהופך אותו לסוג של פרדי קרוגר של ממלכת החי.

יתוש על יד
הכי קטלני שיש | צילום: אימג'בנק / Thinkstock

יתושים הם החיה הכי קטלנית בטבע

יתושים מציקים לנו בלילות קיץ חמים ומשגעים אותנו עם קולות "באזזזז" שמאיימים עלינו בבוקר מלא עקיצות וגירודים מציקים. אבל למרות שהם נורא מעצבנים ומציקים, אנחנו לרוב לא מפחדים מיתושים ומתייחסים להם כעוד מטרד.

אלא שיתושים הם למעשה רוצחים סדרתיים מסוכנים. יתושים ידועים כמעבירי מחלות מסוכנות כגון מלריה, קדחת הנילוס ועוד טפילים ווירוסים. למעשה, יתושים הורגים כמיליון אנשים בשנה, הרבה יותר מכל חיה אחרת, מה שהופך אותם לחיה הקטלנית ביותר בטבע.

שור, פסטיבל ולנסיה
פשוט אל תעצבנו אותו | צילום: David Ramos, GettyImages IL

שוורים הם עיוורי צבעים

כשאנחנו חושבים על שוורים אנחנו בדרך כלל מדמיינים קרבות שוורים מסוגננים, בהם המטדור המהודר מנופף דגל אדום אל מול השור הזועם, שגורם לו להתרגז ולתקוף. למרות האמונה שהצבע האדום מרגיז את השוורים, הם למעשה לא רואים כלל את הצבע ומתעצבנים בגלל הנפנוף וההתגרות. מדענים מכובדים אף בדקו האם שוורים הם באמת עיוורי צבעים והניפו מול שור צבעים שונים. השור לא הבדיל בין הצבעים ותקף את כל הדגלים, גם הצהובים והירוקים.

למעשה, הסיבה האמיתית בה משתמשים בדגל אדום בקרבות שוורים היא די אכזרית: הצבע האדום עוזר להסוות את הדם של השור לאחר שהמטדור הורג אותו, כדי לא לגרום לחוסר נוחות בקהל.

עין תרנגול
בתוך עין התרנגול | צילום: listverse.com

בעיניים של תרנגולות יש מצב צבירה לא מוכר

תרנגולות הן לא חיות מאוד מסעירות. הן קטנות, לא יכולות לעוף ונחשבות לעוף לא חכם במיוחד. אבל מחקר חדש מצא שבעין של התרנגולת מצויה תגלית מדעית מסעירה: סוג חדש של חומר במצב צבירה לא מוכר.

המצב החדש הזה של החומר, שנקרא  disordered hyperuniformityיכול להוביל את הדרך להמצאות חדשות בתחום האופטיקה ותמרון של נוזלים. הארגון המיוחד של התאים בעין התרנגולת לא נמצא בשום חיה אחרת עד כה, והחוקרים גילו שהארגון של התאים מתנהג גם כנוזל וגם כקריסטל בו זמנית. לפי הערכות, התצורה הייחודית הזאת מאפשרת לתרנגולת סוג של ראיית-על למרחקים ארוכים מאוד. בעתיד החוקרים ינסו לשכפל את מצב החומר הייחודי ולהכניס אותו לתעשייה ולטכנולוגיה.

טעים? | צילום: אלברט קשת

פרפרים טועמים עם כפות הרגליים

לפרפרים יש קולטנים על רגליהם, הם דומים לאלה שבבלוטות הטעם של הפה האנושי, רק חזקים פי 200. הקולטנים האלה משמשים בעיקר כדי לבדוק אתרי הטלה פוטנציאלים או בכדי למצואלרעלים שעלולים לפגוע בצאצאיהם. 

פרפרים לא אוכלים, הם רק שותים, אבל הזחלים שלהם אוכלים כל הזמן.  ברגע שהם בוקעים מהביצה, הם מתחילים לאכול את העלים שעליהם הם נולדו. מכיוון שחלק מהצמחים מייצרים רעלים כמנגנון הגנה, בחירת העלה הלא נכון יכולה להיות מסוכנת. זה המקום בו הרגליים בעל חוש הטעם של אמא נכנסות לתמונה. 

כאשר נקבת פרפר נוחתת על עלה, היא טועמת כדי לקבוע אם הוא בטוח לתינוקות שלה. אם רגליה לא טועמות שום דבר חשוד, היא יודעת שהיא יכולה לשים שם את זחליה בבטחה. 

(מקור1, מקור2)