טיפס עם בנו בן ה-7 על אל קפיטן – וקיבל תלונה בשירותי הגנת הילד

ג'ואי "דיינג'ר" (Danger) אוורמור יצא למסע בן חמישה ימים על אל קפיטן יחד עם אביו, אחיו הגדולים סם וסילבן, צוות סיוע שכלל מטפסים שהובילו את המקטעים וקיבעו את החבלים, ואפילו צוות צילום. הוא החל את המסע ביום ראשון כשהיה בן 6, חגג את יום הולדתו על קיר והגיע לפסגה ביום חמישי בלילה.

אל קפיטן הוא קיר גרניט המתנשא לגובה של כ-1.1 קילומטרים מעל העמק ונחשב לאחד מאתרי הטיפוס המפורסמים והמאתגרים בעולם. ג'ואי לא הוביל מקטעי טיפוס בעצמו. הוא ואחיו השתמשו בג'ומארים (Jumars) – מכשירים מכניים שמאפשרים להתקדם כלפי מעלה על חבלים קבועים שהותקנו בידי מטפסי צוות הסיוע. אביו תיאר בהמשך את ההישג כ"עלייה שכולה באמצעות חבלים", והדגיש כי התקדמות של כ-900 מטרים אנכיים בדרך הזאת עדיין דרשה מילד בן 7 מאמץ פיזי ונפשי עצום.

לדברי ג'ו, הוא ואשתו, אן, קיבלו מכתב משירותי הגנת הילד (CPS) ובו נמסר כי הסוכנות בחנה כמה תלונות על אופן ההורות שלהם, אך החליטה שלא להמשיך בטיפול. "יש הרבה בריונות ברשת", אמר האב, שטען כי חלק מהמבקרים הרחיקו לכת והציעו שילדיו יהיו בטוחים יותר במשפחת אומנה. לדבריו, רבים מהמגיבים אינם מבינים מספיק בטיפוס כדי להעריך נכון אילו חלקים במסע היו מסוכנים.

"הם פשוט לא מבינים מה מסוכן ומה לא", אמר ג'ו. האב הסביר כי בנו היה מחובר כל הזמן למערכת החבלים, ולכן הוא חשש פחות מנפילה ויותר מסלעים או ציוד שעלולים ליפול מלמעלה. "אני מודה שיש סיכונים, אבל היתרונות עולים בהרבה על הסיכונים", הוסיף. לטענתו, הצוות צמצם את הסיכונים באמצעות הכנה ממושכת, ניסיון וציוד מתאים.

ההכנות החלו יותר משנה לפני המסע. ג'ואי התאמן חמישה ימים בשבוע על חבל בגובה של כ-9 מטרים בחצר הבית, למד לבצע תנועות מורכבות של טיפוס על קירות גדולים ואף התאמן בשינה על משטח תלוי בין העצים. במהלך הטיפוס עצמו הוא בכה בערך פעם ביום, בין היתר לאחר שנחבל בידיו או נתקע במקטעים קשים, אך לדברי אביו מעולם לא ביקש להפסיק ולרדת.

ג'ו טוען שהמסע לימד את בנו להתמודד עם פחד ולחלק משימה עצומה לצעדים קטנים. במהלך העלייה נהג לשאול אותו כיצד אוכלים פיל, וג'ואי השיב: "ביס אחד בכל פעם". האב אף אמר כי בעיניו פעילות כזאת היא דוגמה ל"הורות טובה", בניגוד להורים שמאפשרים לילדיהם לבלות שש שעות ביום מול מסך.

אבל גם בקרב מטפסים מנוסים נשמעו הסתייגויות. מלבד גילו של ג'ואי, מבקרים העלו שאלות בנוגע לגודל צוות הסיוע, לצילומים שנערכו במהלך המסע ולהצגת העלייה כטיפוס רגיל, אף שהילדים התקדמו על חבלים שכבר נקבעו עבורם. האב דחה חלק מהטענות וטען שהביקורת אינה משקפת את מה שהתרחש בפועל על ההר.

גם כשהציוד וההכנות מתאימים, טיפוס ביוסמיטי כרוך בסיכון ממשי. לפי שירות הפארקים הלאומיים, יותר ממאה תאונות טיפוס מתרחשות בפארק מדי שנה, ובין 15 ל-25 קבוצות נזקקות לחילוץ. הרשות מזהירה כי המסלולים אינם מתוחזקים, חילוץ אינו מובטח וסלעים או ציוד שנופלים מלמעלה מהווים סכנה חמורה.

משפחת אוורמור, מקולורדו ספרינגס, קולורדו, נוהגת להציב לכל אחד מהילדים מגיל 5 "מטרה ענקית" אחת בכל שנה. אחיו של ג'ואי, סם, השלים עלייה באל קפיטן בגיל 8 ובהמשך טיפס על המטרהורן (Matterhorn) בגיל 11. לדברי האב, המטרה אינה לגרום למשפחות אחרות לצאת מיד לטיפוס קיצוני, אלא לעודד הורים וילדים לקבוע יחד יעד משמעותי וליצור קשר באמצעות התמודדות משותפת.