"צריך לטבוח בדובי הקואלה כדי להציל אותם"

זה ממש בחירתה של סופי – האם לקטוע את האיבר החולה ולהציל את החולה, או לתת למחלה להתפשט ולקוות שימצא פתרון אחר? זאת ככל הנראה הבחירה העומדת בפני המדענים כשמגפת כלמידיה מתפשטת בקצב מהיר בקרב אוכלוסיית דובי הקואלה. דיוויד ווילסון, פרופסור למחלות מדבקות  ממלבורן טוען כי אין ברירה אלא לחסל את כל הקואלות הנגועות לפני שיהיה מאוחר מדי.

"כחצי מאוכלוסיית הקואלות כבר חולות. באוכלוסיות סגורות לפעמים המספרים מגיעים ל-80 אחוז". אומר ווילסון. הזן של המחלה אמנם שונה ממחלת המין שמועברת בין בני אדם, אך הוא יכול לעבור אלינו דרך השתן של בעלי החיים.

אצל קואלות, המחלה יכולה לגרום לעיוורון, עקרות וזיהומים כואבים הגורמים לבסוף למותן. ווילסון מאמין כי פתרון ההשמדה ההמונית הוא הטוב ביותר שיש כרגע, מאחר שהטיפול האנטיביוטי גורם יותר נזק מאשר עוזר. "לקואלות יש מעיים מלאי בקטריות שהן חיוניות לעיכול עלי האקליפטוס. אם ניתן להן אנטיביוטיקה, הדבר עלול למעשה להרוג אותן".

"הם מעבירים את הכלמידיה אחד לשני, ורבים מהם לא יכולים להירפא. דובי הקואלה האלה חווים כאב רב והאנטיביוטיקה כבר לא יכולה לעזור להם. הדבר ההומני לעשות הוא להרדים אותם". ווילסון מקווה שאם ההשמדה תצא לפועל עכשיו, אוכלוסיות הקואלות תתאושש כבר ב-5-10 שנים הבאות.

בימים אלו מפתחים חיסון מונע, והוא נמצא בשלבים מוקדמים של ניסויים. אך הוא יכנס לשימוש  נרחב לכל המוקדם רק בעוד שלוש שנים. כעת הדילמה העומדת בפנינו, בני האדם, היא האם לאסוף את הקואלות החולות ולהשמידן, או להמשיך ולנסות למצוא פתרון אחר אכזרי הרבה פחות, אך עם זאת להסתכן בבזבוז זמן יקר ובסופו של דבר להביא להכחדתן המוחלטת.

(מקור)