הקטע בהיסטוריה הוא שאף אחד לא באמת יודע מה קרה שם. למשל אם היינו נזירים בימי הביניים וכותבים על מגילה שביום כזה וכזה בא מלך כזה וכזה וחתם הסכם כזה וכזה, ועשה מלחמה כזאת וכזאת, והמגילה הייתה מתגלגלת להיסטוריונים כאלו וכאלו, סביר להניח שבחטיבת הביניים היינו לומדים היום על מלך כזה וכזה שעשה וכו' וכו'... הבנתם את הרעיון. ההיסטוריה היא מושג חמקמק, והיא עוצבה על ידי בני אדם כמונו וכמוכם בעלי גחמות ואג'נדות לא אובייקטיביות בעליל. התאוריה השבועית טוענת כי ימי הביניים היו למעשה תרמית אחת גדולה ולא התקיימו בכלל, ברוכים הבאים לשנת 1718 – השנה האמיתית שאנו חיים בה.
>> בשבוע שעבר: 12 לוגואים שמסתירים הפתעות מהשטן
מי המציא לנו חלקים מההיסטוריה?
תאוריית "זמן הפאנטום" נולדה בעקבות מאמרים שפרסם ההיסטוריון הגרמני הריברט איליג בתחילת שנות ה-90, שפיתח אותה על מנת להסביר את הפערים וחוסר העקביות התמוהים המופיעים על מסמכים וטקסטים מימי הביניים לכאורה. ההסבר שאליו הגיעו הוא קנוניה כה רחבה שהוסיפה 297 שנות קיום אנושי ללוח השנה, ולמעשה השנים 614-911 מעולם לא קרו. התקופה הכוללת את נפילת האימפריה הרומית, עליית האסלאם, עלייתה ונפילתה של האימפריה הביזאנטית, ותקופת הוויקינגים – מעולם לא קרתה, ואפילו חלקים ממנה פוברקו על ידי הממסד האקדמי.
הבסיס לתאוריה נסמך על הפערים שבין לוח השנה היוליאני הקרוי על שם יוליוס קיסר שהנהיג אותו ברחבי האימפריה הרומית, לבין לוח השנה הגרגוריאני שהונהג משנת 1582 בצו של האפיפיור גרגוריוס ה-13. ידוע כי לוח השנה היוליאני היה ארוך יותר ביממה אחת מהשנה הטרופית (הזמן שנדרש לשמש לחזור לאותו נקודה במסלולה האופקי, שווה ערך ל-365.25 ימים ומשתנה בהתאם למהירות הסיבוב הצירי הארצי). על כן בחילוף שנעשה בין הלוח היוליאני לגרגוריאני, איליג טוען כי הפערים בין השניים היו אמורים לעמוד על 13 ימים, מאחר כי כל 100 שנה מתקצרת השנה הטרופית ביום אחד. במקום זאת, האסטרונומים והמתמטיקאים בשירותו של האפיפיור גרגורי מצאו כי צריך להתאים את גרסתו של לוח השנה האזרחי בעשרה ימים בלבד. מאחר וכל יום שצריך להתאים שווה ערך ל-100 שנים, הסיק איליג כי שלוש המאות של ימי הביניים מעולם לא התקיימו.
בנוסף הוא טוען כי חוסר ממצאים ארכיאולוגים מהתקופה המדוברת, ונוכחותה המעטה של ארכיטקטורה רומנסקית במאה העשירית באירופה, מרמזים על כך שימי הביניים היו למעשה שתי נקודות מומצאות על ציר הזמן ההיסטורי. למה שמישהו יעשה כזה דבר? ובכן הכל פוליטיקה כמובן, עם קורטוב משיחיות תמוה.
איליג טוען כי התקופה הקרולינגית כולה, כולל קיומו של קרל הגדול, מגדולי שליטי אירופה, ונחשב לקיסר הראשון של האימפריה הרומית הקדושה, הוא פיברוק ביוזמת של אוטו השלישי, במהלך הקמפיין שלו נגד האימפריה הביזנטית שהסתיים בהפיכתו למלך איטליה ובתורו לקיסר רומי הקדושה. כדי לבסס את זכותו לכתר הוא למעשה "הזיז" את השנים כך שכהונתו תיפול על סוף המילניום הראשון, ובכך יזכה באהדתם של הנוצרים המייחסים חשיבות רבה לשנת האלף המציינת את מותו של ישו. בעזרתו של האפיפיור סילבסטר השני הם הוסיפו 300 שנים לתאריך, וכיסו זאת בעזרת סיפור משכנע על המנהיג הפרנקי מהולל ופלאי בשם קרל הגדול.
ד"ר פיליפ נייס אמנם מסתייג מההיפותזה, אך תומך בהשקפה כי יש בקרל הגדול משהו גדול מהחיים שגורם לו להישמע כמעט מומצא: "קרל הגדול היה קוסם, הוא בעצמו בקושי ידע קרוא וכתוב ובכל זאת הצליח ליצור אימפריה שכאילו צצה משום מקום, יצר יצירות תרבות חשובות וגבוהות, כמו קפלת פאלאטין שצצה ממעין שום מקום וללא שום סימנים מקדימים אמיתיים. כל מה שבא אחריו לא היה משוכלל ומלהיב כמו בתקופתו, שלטונו הגיע משום מקום והלך לשום מקום". איליג נסמך על האבסורד שבדמותו של קרל הגדול כדי להעיר את תשומת ליבנו לתקופה מסתורית זו.
תקופה בעייתית ומבולבלת
נדמה כי מבול המסמכים המזויפים שנתקלים בהם ההיסטוריונים המתוארכים לשנים מדוברות אלו תורמים למוניטין המבלבל של התקופה. בוועידה ארכיאולוגית במינכן בשנת 1986 עלה על בימת ההרצאות הורסט פיומן, נשיא האגודה לאתרים היסטוריים בגרמניה, וחשף מהלך מכוון של הכנסייה הקתולית שבמהלך אותו ימי ביניים זייפו מסמכים המתארים אירועים היסטוריים גדולים ומתוארכים מאות שנים לפני שקרו. אותם מסמכים אומצו על ידי החברה הימי ביניימית כאותנטיים וקדושים. הדבר משך את תשומת לבו של איליג לראשונה – האם לכנסייה כוח מסתורי לחזות את העתיד, או שלמעשה יש חוסר עקביות בחישובי התאריכים כתוצאה של מהלך מכוון.
ואם ידוע שהכנסייה זייפה מסמכים, ואולי גם 300 שנים על הדרך, יכול להיות שהיא זייפה עוד כמה דברים על הדרך? יחסית לשנת 1718 אנחנו ממש מתקדמים. זה כמו שבגיל 50, כל חלומותינו לא התגשמו, חברינו עקפו אותנו בסיבוב, ואנחנו מתבוססים בדיכאון קיומי, מישהו יגיע אלינו ויגיד לנו שהוא התבלבל בחישובים ואנחנו בעצם בני 20. יש לנו עוד 30 שנים לבזבז על כלום – הידד. אז אפשר להירגע, אנחנו למעשה במאה ה-18, כל הדיבורים על חברה עתידנית שוויונית, מיגור מחלות, רובוטים וחייזרים שהבטיחו לנו שיהיו פה כבר ב-2015 (אף מילה על "בחזרה לעתיד"), יכולים לחכות לפחות 300 שנה. מבחינתו, אנחנו עדיין בתקופת הבארוק – הולה!