ג'ינגיס ח'אן נולד בשנת 1162 בצפון מונגוליה בשם טמוצ'ין בורג'יגין. הוא היה בנו של ראש שבט פרשים ולוחמים מצוינים מונגולי קטן, שנדד על פני שפלות אסיה התיכונה בחיפוש אחר מרעה לעדרי הצאן והבקר. בתחילת המאה ה-13 הוא איחד את כל שבטי המונגולים תחת שלטונו, השתלט על מונגוליה כולה וזכה לכינוי "ג'ינגיס ח'אן", שמשמעותו בבמונגולית "גדול השליטים".

לקראת סוף שלטונו, הקים חאן האימפריה הגדולה מעולם, שהשתרעה מסין עד הים הכספי. הוא כבש חלקים מסין, הודו, קוריאה, אפגניסטן, אירן, עיראק ורוסיה. המונגולים היו לוחמים פראיים שזרעו הרס ואימה בכל מקום אליו הגיעו. בעת המצור על ערים הודיע חאן כי יחוס על חייו של מי שייכנע ולא יילחם. ערים שסירבו להיכנע עלו בלהבות על כל יושביהן, והוא שרף הרבה ערים.

אם לא היה מדובר ברוצח המונים אכזר, אין ספק שהיה שווה להרים כוסית לכבוד הכובש הירוק ביותר בהיסטוריה האנושית. האיש שצבע את אסיה באדום גם עשה לא מעט כדי לעצור את פליטת הפחמן הדו-חמצני לאטמוספירה.

ג'ינגיס ח'אן – הכובש הירוק ביותר בהיסטוריה (צילום: ויקיפדיה)
ג'ינגיס ח'אן – הכובש הירוק ביותר בהיסטוריה | צילום: ויקיפדיה

הדעה הרווחת, והשגויה, היא שהתערבות האנושות באקלים הגלובלי החלה במהפכה התעשייתית, במאה ה-18, אז החלו לשרוף פחם ונפט כדי להניע את המכונות החדשות. למעשה, בני אדם החלו להשפיע על הסביבה כבר לפני אלפי שנים על ידי שינוי יצירת תנודות משמעותיות במצב הצמחייה המכסה את כדור הארץ. על ידי שינוי הנוף ובירוא יערות, לשם השבחת קרקע חקלאית, בני אדם שינו גם את האקלים ואת תנאי הסביבה.

לדברי ג'וליה פונגראטץ, העומדת בראש מחקר של מכון קרנגי המודד את פליטת גזי החממה בתקופות שונות בהיסטוריה, באירועים משמעותיים בהם נהרגו הרבה אנשים, ג'ינגיס ח'אן שרף הרבה מאוד ערים ופלט הרבה חומרים רעילים ומזהמים לאטמוספירה, אבל מתברר שצבאותיו הרגו כל כך הרבה אנשים שאזורים מיושבים שלמים כוסו מחדש בצמחייה עבותה שספגה את הפחמן הדו-חמצני ופלטה יותר חמצן.

_OBJ

בזמן שלטונו של הדיקטטור המונגולי נרצחו מעל 40 מיליון בני אדם, שבמותם סייעו לטיהור של 700 מיליון טונות פחמן דו-חמצני מהאטמוספירה של כדור הארץ, אם להיות ציניים. נפילת שושלת מינג הסינית, כיבוש יבשת אמריקה, מגיפת המוות השחור באירופה ועוד אסונות דמוגרפיים שאופיינו במיתות רבות נכללו במחקר, אבל כיבושיו של חאן נמצאו כירוקים ביותר והידידותיים ביותר לסביבה. לא בטווח המיידי, כלומר בזמן שערים שלמות עלו בלהבות, ולא לבני אדם ולבעלי חיים שהיו בסביבה – אבל בטווח הארוך ובמבט גלובלי.

אך דווקא הראייה הכוללנית, הצינית, הגלובליסטית הזו של המציאות הופכת את המחקר הזה לבעייתי מאוד. האם ניתן להיות התגלמות הרשע ועדיין להיזכר כדמות היסטורית חיובית? האם ניתן לעמוד מאחורי טרגדיות אנושיות גדולות כל כך, ורצח המוני, ועדיין לקבל מחמאות על תרומה לאנושות? כנראה שאחרי כל כך הרבה שנים, התשובה היא כן.