מחקר חדש של היסטוריונית בריטית צולל עמוק אל הקשר של היטלר עם שואת היהודים במלחמת העולם השנייה.
ד"ר טרייסי בורמן (אין קשר בינה לבין מרטין בורמן, מזכירו האישי של היטלר), אוצרת ראשית בארכיון ההיסטוריה המלכותית בבריטניה, חקרה את חייו הפרטיים של היטלר בטרם הפך לפיהרר של גרמניה וגם את התחושות שלו כלפי השמדת העם היהודי בזמן המלחמה.
בורמן טוענת כי למרות השנאה העזה שלו כלפי היהודים, מנהיג המפלגה הנאצית השתדל לנתק כל קשר שלו לשואה.
במהלך המחקר שלה, אותו היא ערכה בגרמניה, היא נחשפה לכך שהיטלר מעולם לא ביקר במחנות הריכוז שנבנו בהוראתו ואף דאג שפקודיו ישמידו כל מסמך שמקשר אותו אל השמדת העם היהודי.
למרות זאת, היא גורסת כי הייתה לפחות פעם אחת בה הוא נחשף בטעות לרכבת שהסיעה יהודים למחנות ההשמדה – והתגובה שלו הייתה מצמררת.
"כשרכבת עם יהודים עשתה את דרכה למחנות, היא עצרה על רציף בסמוך לרכבת שלו", מספרת בורמן. "בתגובה, היטלר פשוט הוריד את הווילון והמשיך בשלו. הוא מעולם לא רצה לחזות במציאות הזוועתית שהתחוללה תחתיו. הוא רק רצה לדעת שהכל עובד כמו שצריך".
ד"ר בורמן סיפרה שבמהלך המחקר שלה היא נתקלה רק במסמך אחד שמקשר את היטלר ישירות אל השואה – פרוטוקול שיחה שהוא קיים עם סגנו, היינריך הימלר. במהלך פגישה עם סגנו, אשר היה אחראי על השמדת היהודים, הוא ציין כי הוא "רחום מאוד כלפי היהודים" ובאותו משפט קבע כי "הפתרון היחידי הוא השמדה מוחלטת".
הדיון סביב ידיעתו או אי ידיעתו של היטלר בדבר "הפתרון הסופי" נמשך מרגע סיום מלחמת העולם השניה, כאשר רוב החוקרים תמימי דעים שהיטלר ידע על מחנות ההשמדה והיה המנוע מאחורי השמדת היהודים.
איאן קרשו, פרופסור להיסטוריה מודרנית באוניברסיטת שפילד וכותב הביוגרפיה המוכרת ביותר על היטלר, כתב בעבר במאמר לטלגרף הבריטי, שהיטלר שמר על המרחק מהשמדת היהודים במודע ובכוונה. הוא לא ביקר במחנות ההשמדה, הוא לא דיבר על תוכניות ההשמדה והוא השתדל שלא לתעד מסמכים הקשורים להוראות ישירות שכאלה, אז איך בכל זאת היסטוריונים יודעים לקשר בין הפעולות שנעשו בשטח לצורר הנאצי?
למרות שלא נמצא מסמך חד משמעי שבו היטלר פוקד על הוצאה לפועל של תוכנית "הפתרון הסופי", חוקרים מצאו מספר עדויות שמוכיחות באופן חד משמעי שהיטלר הוא זה שהוביל את המהלך, חילק את הפקודות הישירות והיה מודע מההתחלה ועד הסוף למה שקורה במחנות העבודה וההשמדה. כך למשל נמצא שבאוקטובר 1943, ראש האס.אס, היינריך הימלר, שלח מסמך לכל מפקדי האס.אס ובו תיאר איך זה לראות 1,000 גופות מונחות זו לצד זו ולחזות בהוצאה לפועל של הכחדת העם היהודי.
לפי פרופסור קרשו, בהחלט ייתכן שהוראה ישירה מהיטלר מעולם לא נמצאה כי הוא היה חכם מספיק לא לכתוב אותה ולהשאיר מאחוריו עדות שכזו. הוא שמר על מרחק בין ההנהגה, המסרים והפוליטיקה לרצח האמתית ולמימוש הרעיונות שלו. ניאו-נאצים טוענים שהימלר היה זה שהשאיר את היטלר בערפל בעודו מחסל את העם היהודי, אך היסטוריונים אומרים באופן חד משמעי שלא ייתכן שהימלר פעל על דעת עצמו.
מעבר לכך שהמסרים על הסכנות לחברה שבעם היהודי, היטלר הצהיר על כוונותיו עוד בתקופת כתיבת הספר "מיין קאמפף". שש שנים לאחר עלייתו לשלטון, אמר היטלר מסרים פומביים כמו "היום, אני שוב אהיה נביא: אם אנשי הכלכלה היהודים בתוך ומחוץ לאירופה יצליחו שוב לגרור את האומות למלחמת עולם, אז התוצאה לא תהיה בולשיביזם של הארץ וניצחון היהודים, אלא ההכחדה של הגזע היהודי באירופה!". כלומר, הוא לא אמר באופן חד משמעי שהוא ירצח יהודים, אך מדבריו היה ברור שלשם הוא מכוון.
בקיץ 1941 נמצא שהיטלר ניהל דיונים חשאיים עם הימלר ולאחריהם, בחודשים יולי ואוגוסט, חלה התרחבות בהרג גברים, נשים וילדים יהודים. המנהיגים הנאצים הסכימו שרק היטלק מקבל את ההחלטות החשובות, וכך למשל באוגוסט הוא אישר את החובה של כל גרמני-יהודי ללבוש טלאי צהוב. עוד משפט מפורסם עליו חזר ורמז לעתיד לבוא, היה "ליהודים לא תהיה סיבה לצחוק בעתיד".
בתזכיר סודי מתארי 28.07.1942, נמצא שהימלר הצהיר ש"השטחים המזרחים הכבושים משתחררים מן היהודים, הפיהרר הניח את ביצוע ההוראה על כתפי" - גם כאן היו עדויות לכך שהוא דן באופן פרטי עם היטלר על השמדת היהודים. ראשי ההוצאה לפועל של הפתרון הסופי, כמו אדולף אייכמן ומפקד אושוויץ רודולף הס, העידו כי פעלו מתוך ההוראות שהגיעו מהיטלר עצמו, וטענו כי הם מילאו "את רצון הפיהרר".
לפי קרשו, העדויות שההיסטוריונים מצאו ממלחמת העולם השנייה לפחות מעידות על כך שהיטלר קיבל דיווחים על הנעשה בשטח והוא היה מעורב בהחלטות. לעתים הוא קיבל נתונים סטטיסטיים על מצב השמדת העם היהודי. יוזף גבלס עצמו תיאר את היטלר כה"אלוף התמידי והדובר של הפיתרון הרדיקלי לשאלת היהודים". חוקרים מסכימים כי ללא היטלר לא הייתה נוצרת תוכנית להשמדת העם היהודי.