1. מסע הטבח של פיליפ אדמס
View this post on Instagram
זה קרה רק לפני 4 חודשים - ב-8 אפריל 2021. אבל לפני זה, נחזור עוד יותר אחורה בזמן:
פיליפ אדמס נולד למשפחה בדרום קרוליינה. מקורביו סיפרו שתמיד היה בעל משמעת עצמית גבוהה ועבד קשה כדי להצליח. לאחר התיכון עבר לקולג', שיחק פוטבול ואז נעשה לשחקן פוטבול מקצועי בסן פרנסיסקו. אדמס לא הצליח להמריא למרות כשרונו הרב. שש עונות הוא שיחק כשחקן שולי. הוא עבר לניו אינגלנד אך גם שם מקומו לא היה מובטח והוא הוחתם ושוחרר שוב ושוב – עד לאותו יום נורא.
באותו יום, ללא שום אזהרה מוקדמת, אדמס יצא למסע רצח בו ירה למוות בחמישה אנשים – ומאוחר יותר ירה בעצמו.
הוא נכנס לתוך בית משפחתו של ד"ר רוברט לזלי וירה למוות בו, באשתו ברברה בת ה-69, בשני נכדיו - אדה בת ה-9 ונוח בן ה-5, ובטכנאי מזגנים בשם ג'יימס לואיס, שרק במקרה שהה בבית המשפחה.
עד היום לא ברור מה גרם לאדמס לבצע את הטבח הנורא. לדברי אביו היה זה המשחק האלים שגרם לפגיעות מוח קשה ועיוות את התנהגות בנו. אדמס אכן סבל משני זעזועי מוח במהלך הקריירה, ולאחר מותו הוא נשלח לנתיחה שלאחר המוות כדי להבין אם סבל מאנצפלופתיה כרונית טראומטית - מחלה שנגרמת כתוצאה ממכות חוזרות ונשנות בראש. האם הדבר יכול להצדיק רצח? או שאולי הלחצים והכישלונות הם שהביאו אותו למעשה הקיצוני והשרירותי הזה? לעולם לא נדע.
2. לאן נעלמה החליפה של ריי לואיס?
View this post on Instagram
שחק הפוטבול ריימונד אנתוני לואיס ג'וניור נולד ב-1975. מגיל 20 הוא שיחק בקבוצה של בולטימור עד פרישתו ב-2012. במהלך הקריירה שלו בנה לעצמו לואיס מוניטין של מנהיג שהוביל את קבוצתו לנצחונות. ב-31 בינואר בשנת 2000 בילה לואיס במסיבת סופרבול באטלנטה. במקום פרצה תגרה שבה נכחו לואיס ושני חבריו וכתוצאה ממנה נרצחו ג'סינת בייקר וריצ'רד לולר. לואיס וחבריו, רג'ילנד אוקלי וג'וזף סוויטינג, נחקרו בחשד לרצח על ידי משטרת אטלנטה.
11 ימים לאחר מכן הוגש כתב אישום נגד השלושה – למרות שלחוקרים לא היו ראיות מוצקות. החליפה שלואיס לבש באותו לילה, ושיכלה לשמש כראיה פורנזית, מעולם לא נמצאה, התובע המחוזי טען כי לואיס זרק אותה לפח. כמו כן, בסכין שהייתה בזירת הפשע לא היו טביעות אצבעות או שאריות דנ"א. עם זאת – הדם של אחד הנרצחים נמצא בתוך הלימוזינה של לואיס.
שבועיים לאחר תחילת המשפט הגיעו עורכי דינו של לואיס לעסקת טיעון: לואיס יעיד נגד אוקלי וסוויטינג וההאשמות נגדו יוחלפו בעבירה קלה של שיבוש הליכי משפט. בתמורה נגזרו עליו 12 חודשי מאסר על תנאי בלבד. בנוסף הוא נקנס ב-250,000 דולר.
בעדותו טען לואיס כי השניים רכשו סכינים בבוקר הרצח. עם זאת, גם אוקלי וסוויטינג זוכו מכל אשמה. מעולם לא נעצרו חשודים אחרים בביצוע הרצח. ב-2004 הגיע לואיס להסדר גם מול משפחות הנרצחים לאחר שהתחילו בהליך אזרחי.
3. הגיבור שהפך את יום האהבה ליום הזוועות
View this post on Instagram
אוסקר לאונרד קארל פיסטוריוס (נולד ב-1968) הוא אצן ואלוף פאראלימפי – אירוע שבו מתחרים ספורטאים בעלי מוגבלויות. הוא גם ידוע בכינויו "בלייד ראנר" ו-"האיש המהיר ביותר ללא רגליים". פיסטוריוס, שרץ בעזרת רגליים תותבות, מחזיק בשיאי העולם לריצת 100, 200 ו-400 מטרים. הוא גם הספורטאי קטוע הרגליים הראשון שהשתתף באולימפיאדה בלונדון, אבל לא רק הישגיו המדהימים בספורט הפכו את שמו לידוע ברחבי העולם.
פיסטוריוס היה ידוע באורח חייו הראוותני: הוא רכש מכוניות חדשות, אופנועים וסירות, וב-2009 התגלה בו צד אחר פרוע כאשר החריב סירה אחרת לאחר שהתנגש עמה במזח לאורך נהר בדרום אפריקה. בסירה נמצאו בקבוקי אלכוהול. אבל זה כלום לעומת מה שעשה בהמשך חייו.
דווקא ביום האהבה של 2013, הוא נעצר לאחר שירה למוות בחברתו, הדוגמנית ריבה סטינקאמפ. פיסטוריוס טען שירה בה בשוגג משום שחשב שפורץ חדר לדירתם. עם זאת, שכניו של האצן העידו על מריבות וויכוחים שנשמעו מכיוון ביתו.
המשפט בעיינו סוקר בהרחבה בכל כלי התקשורת, כאשר פיסטוריוס התעקש לחפותו, בעוד שסדקים רבים נמצאו בסיפורו והראיות הצביעו אחרת.
ב-2014 הורשע פיסטוריוס בהריגת סטינקאמפ ונגזרו עליו חמש שנות מאסר. שנה מאוחר יותר, הוא שוחרר למעצר בית. בדצמבר של אותה השנה, לאחר ערעור, שינה בית המשפט את ההרשעה לרצח, וב-2016 הוא נידון לשש שנות מאסר. ב-2017 נקבע כי תקופת מאסרו תוארך ל-13 שנים אחרי שהתובע טען שהעונש הוא "קל באופן מפליא".
4. המתאגרף שהיכה למוות
View this post on Instagram
המתאגרף אמיל גריפית' נולד באיי הבתולה ב-1938. כמה שנים לאחר שאביו נטש את המשפחה עזבה אותו ואת אחיו גם אימו והיגרה לניו יורק. בגיל 12 גריפית' הצטרף אליה. כנער הוא עבד במפעל כובעים, עד שביום חם במיוחד ביקש לעבוד ללא חולצה. כשהבעלים, האווי אלברט, שבעצמו היה מתאגרף לשעבר, הבחין במבנה הגוף שלו, הוא לקח את הנער לחדר הכושר של המאמן גיל קלנסי. עם הזמן נעשו השניים דמויות אב לנער והן ליוו אותו לאורך הקריירה שלו.
עם השנים החל גריפית' להתאגרף באופן מקצועי, והצליח, בעזרת הכסף שהרוויח, להביא את שבעת אחיו לארצות הברית. גריפית' תמיד תואר כאיש אלים, בעיקר אם מישהו העליב אותו או את בני משפחתו. ב-1961, כשהיה גריפית בן 23, הוא הוכתר כאלוף העולם במשקל מעורב, לאחר שניצח בקרב מתאגרף קובני בשם בני פארט. באחד הקרבות בין השניים זרק פארט אמירה הומופובית כלפי גריפית', מה שעורר את זעמו. למרות זאת, גריפית' הצהיר באחד מהראיונות כי הוא אוהב גם גברים וגם נשים. בסיבוב ה-12 של אותו קרב, גריפית' "נעל" את יריבו על החבלים והיכה אותו 29 פעמים ברציפות – בזמן שהשופט איפשר לנעשה להימשך. לאחר כמה שניות, פארט איבד את הכרתו ופונה לבית החולים וגריפית' הוכתר כאלוף העולם.
כמה ימים לאחר מכן, אמר הרופא של פארט כי הסיכוי שלו לשרוד הוא קלוש. כמה ימים לאחר מכן פארט מת והותיר אחריו אישה בהריון מתקדם. בראיונות אמר גריפית' כי בעקבות המקרה הוא שוקל להתפטר ולא להתאגרף יותר לעולם. עם זאת הוא המשיך להתאגרף, אך תמיד תיאר כיצד רוחו של פארט מלווה אותו וציין כי אין יום שהוא לא חושב על מה שקרה.
ב-1977, אחרי שלושה הפסדים רצופים פרש גריפית' מעולם האגרוף. ב-1992 הוא הותקף על ידי חמישה נערים ליד בר של הקהילה הגאה בניו יורק, וכמעט נרצח. הוא אומנם שרד אולם הקרבות והתקיפה השאירו אותו עם נזק מוחי. גריפית' מת כשהיה בן 75.
5. הכל בשביל האולימפיאדה
View this post on Instagram
טוניה הארדינג המאריקאית נולדה ב-12 בנובמבר 1970 בפורטלנד. כבר בגיל שלוש היא מצאה את הדבר שאותו היא הכי אוהבת לעשות: להחליק על הקרח. בגיל 12 היא כבר נחשבה להצלחה עולה, וכשהייתה בת 15 היא נשרה מבית הספר כדי שתוכל להתמקצע בענף. ב-1991, כשהייתה בת 21, הגיעה הפריצה הגדולה שלה: היא זכתה במקום הראשון באליפות ארצות הברית ונחשבה לאחת המחליקות הטובות בעולם. אך התהילה הייתה קצרה: שנה לאחר מכן סיימה הארדינג במקום השלישי באליפות ארצות הברית, וב-1993 היא לא השתתפה בתחרות אליפות העולם – בעיקר בגלל התנהגותה הלא מקצועית. היא איחרה לתחרויות וכל הזמן תירצה בפני שופטים את הטעויות שלה בשל בעיות במחליקיים ובפרטי הלבוש שלה.
ב-1994 הארדינג רצתה להגיע למשחקים האולימפיים, בעודה יודעת שהיא הפכה למאוסה בקרב השופטים ופחות טובה ממחליקות מקצועיות אחרות. כדי השיג את זה בכל זאת, היא הייתה צריכה להיות אחת משלוש המחליקות האמריקאיות הטובות ביותר – ולנצח את אלופת ארצות הברית דאז, ננסי קריגן. הארדינג נכנסה ללחץ והרצון להתחרות ולנצח גרם לה לעשות דבר נורא.
בעלה של הארדינג, ג'ף גילולי, החליט לפצוע את קריגן - ואיך נגיד את זה בעדינות, הארדינג זרמה עם הרעיון, ובני הזוג החלו לתכנן את התקיפה. ב-6 בינואר 1994, כמה ימים לפני התחרות החשובה, ירדה קריגן לכיוון חדר ההלבשה לאחר אימון. חיכה לה שם בחור בשם שיין סטנס, שהכה אותה בברך באמצעות אלה - וברח.
למזלה של קריגן הפציעה הייתה קלה, והחוקרים הבינו במהרה למי היה את האינטרס לגרום לפציעתה. בעקבות החשדות הושעתה הראדינג מהנבחרת האולימפית, אך הוחזרה אליה לאחר ערעור משפטי. קריגן והארדינג היו חלק מהנבחרת של האולימפיאדה, והגמר שהן השתתפו בו היה אחד מאירועי הספורט הנצפים ביותר בארצות הברית. המתח שהיה בין שתיהן בידיעה שהאחת גרמה לפציעת הקולגה שלה הזין חובבי ספורט מסביב לכולם. בסופו של דבר, הארדינג זכתה במקום השמיני בלבד, וקריגן זכתה במדליית כסף.
לאחר פענוח המקרה הורשעה הארדינג ונידונה לשלוש שנות מאסר על תנאי, 500 שעות עבודות שירות וקנס. בנוסף, נשלל ממנה תואר אלופת ארצות הברית. למרות שיכלה עדיין להשתתף בתחרויות לא רשמיות, אף אחד לא הסכים לעבוד איתה והקריירה שלה הגיעה לסיומה.
6. חנק וזרק אותה מהמרפסת
View this post on Instagram
קרלוס מונזון הוא מתאגרף ארגנטינאי שהחזיק בתואר אלוף עולם במשקל בינוני למשך שבע שנים. הוא היה ידוע במהירות שלו, בכוח החבטות שלו, בנוק-אאוטים שלו – וברצח שביצע.
מונזון נולד ב-1942 למשפחה ענייה מאוד. כדי לעזור למשפחתו הוא עזב את לימודיו בכיתה ג' והחל לעבוד. כבר כשהיה בן 16 הוא פגש את זולמה אנקרנסיון טורס – אשתו הראשונה שממנה נולד בנו הראשון – קרלוס אלברטו מונזון. עוד בערותו הוא החל להתעניין באגרוף.
מונזון השתתף בקרב החובבני הראשון שלו ב-1959. שלוש שנים מאוחר יותר הוא כבר היה מתאגרף מקצועי. ב-1971 מונוזון נעשה לאדם השני בעולם שהצליח לנצח את אלוף העולם לשעבר אמיל גריפית' ב-14 סיבובים. ב-1974 החליט מונזון לפרוש מהאגרוף עם שיא של 87 ניצחונות ושלושה הפסדים בלבד.
לאחר פרישתו החליט לנסות את מזלו בקולנוע, ושיחק בכמה סרטים ארגנטינאים שלא זכו להצלחה. בזמן שצילם את אחד מסרטיו הוא ניהל רומן עם השחקנית והדוגמנית סוזנה גימנז - מה שהוביל לגירושיו. השניים ניהלו מערכת יחסים סוערת עד אשר השחקנית עזבה אותו ב-1978.
אחרי הפרידה הכיר מונזון את אשתו השנייה – אלישיה מוניז. ב-1988, בזמן אחת מהחופשות שלהם, רצח מונזון את אלישיה. האירוע התרחש לאחר ויכוח שהתנהל ביניהם, ועל פי החוקרים הוא חנק אותה וזרק אותה מהמרפסת. ב-1989 הוא נמצא אשם ברצח ונידון ל-11 שנות מאסר. ב-1995, כמה שנים לאחר שחרורו, הוא מת בתאונת דרכים. למרות הרצח המזוויע, הארגנטינאים העריצו אותו, ובהלווייתו אלפים שרו לכבודו את השיר "Go Champ".
7. הספורטאי-רוצח הכי מפורסם בעולם
View this post on Instagram
לסיום – אי אפשר בלי הרוצח המוכר ביותר: או. ג'יי סימפסון. סימפסון נולד ב-1947 בסן פרנסיסקו והיה שחקן פוטבול מצליח ואחד הרצים האחוריים הטובים בעולם. סימפסון התפרסם לראשונה כששיחק באוניברסיטת דרום קליפורניה בסוף שנות השישים. ב-1985 הוא כבר הוכנס להיכל התהילה של הפוטבול המקצועי ובאותה שנה גם נישא סימספון לניקול בראון.
שבע שנים מאוחר יותר, לאחר נישואים בעיתיים ואלימים, השניים התגרשו. במהלך הנישואים התלוננה בראון כמה פעמים על אלימות וב-1989 טענה בפני המשטרה כי סימפסון מתכוון לרצוח אותה. למרבה הצער, ב-12 ביוני 1994 נמצאו בראון וחבר טוב שהיה איתה, רון גולדמן, מתים מחוץ לביתה.
סימפסון הוזמן לחקירה, שם טען כי אין לו כל קשר לכך ומיד שוחרר. מאוחר יותר, לאחר איסוף הראיות, הוחלט לעצור אותו שוב. המעצר והמשפט שודרו בשידור חי למיליוני צופים ברחבי ארצות הברית. זה היה אחד המשפטים הכי מתוקשרים בעולם, והוא סימל – יותר מכל – את המתח בין השחורים ללבנים.
הסנגורים של סימפסון טענו כי השוטרים היו גזענים ורדפו את סימפסון בשל היותו שחור. במהלך עדותו של הבלש שעמד בראש צוות החקירה המשטרתית - מארק פורמן, השמיעה ההגנה הקלטות שבהן הוא נשמע מתאר כיצד הוא מפליל אפרו-אמריקאים, מתבטא בגזענות קשה ומעודד רצח עם של ששחורים. צוות התביעה הודה כי הוא אכן גזען, אך ציין כי אסור שהדבר יגרע מן הראיות. כשפורמן נשאל אם שתל ראיות בביתו של סימפסון הוא החליט לשמור על זכותה השתיקה – מה שכמובן הגביר את החשדות נגדו וגרם לרבים להאמין שסימפסון הופלל. בסקרים שבוצעו במהלך המשפט כמעט כל הלבנים בארצות הברית ענו כי סימפסון אשם - ואילו השחורים טענו לחפותו.
המשפט המותח שחילק את ארה"ב לשניים נערך 11 חודשים וב-1995 פסקו חבר המושבעים כי סימפסון חף מפשע – למרות כל הראיות שהצביעו באופן חד משמעי כי הוא אכן ביצע את הרצח: על מכוניתו נמצא דם מרוח, ובאחוזתו מצאו החוקרים כפפה עם דם - שמאוחר יותר נקבע כי היא תואמת את הכפפה שנמצאה בזירת הרצח. בבדיקת דנ"א נמצא כי הדם עליה תואם את דמם של שני הקורבנות. כמו כן דמו של סימפסון עצמו היה בזירת הרצח.
שנתיים מאוחר יותר, במהלך המשפט האזרחי, פסק השופט כי סימפסון אשם ברצח והוא חויב בפיצויים בסך 33 מיליון דולר למשפחות הנרצחים – סכום שעדיין לא שולם במלואו עד היום.