המחלה הנדירה ששינתה את גופו: "אני מעוות, אבל אני חי"

אלחנדרו "וילי" ראמוס מרטינס, צוללן מפרו, מתמודד כבר שמונה שנים עם אחת מתופעות הדקומפרסיה החריגות והקשות שתועדו בעולם. מחלת הדקומפרסיה, המכונה גם "מחלת תא לחץ", מתפתחת כאשר אדם חווה ירידה חדה בלחץ הסביבתי – תופעה המוכרת בעיקר אצל צוללים שאינם מבצעים עלייה מדורגת מעל לפני המים לאחר צלילה עמוקה.

סיפורו יוצא הדופן של וילי פורסם לראשונה ב-2017. באותה תקופה הצליחו הרופאים לסייע לו רק באמצעות טיפול חמצן בתא לחץ, שנועד לפרק את בועות החנקן העצומות שהתפתחו בגופו. הם הצליחו להעלים כ-30% מהן והעריכו כי מצבו ישתפר בהמשך. אולם, עד היום הוא עדיין מחפש פתרון רפואי קבוע.

מקרהו של מרטינס נחשב ייחודי לחלוטין: בעוד שמחלת הדקומפרסיה גורמת בדרך כלל לכאבים, נזק לעצמות ולמפרקים ולעיתים לפגיעה עצבית, אצלו היא יצרה עיוותים קיצוניים שלא תועדו עד כה. שרירי הזרוע שלו התנפחו להיקפים של כ-62 ו-72 סנטימטרים, ואילו בועות החנקן נדבקו לשרירים ולאיברים – מה שגורם לניתוח להיות בלתי אפשרי.

"ניצלתי בנס. אני מודה לאלוהים. טוב, אני מעוות, אבל אני חי", אמר וילי בראיון ל-BBC. לדבריו, הייתה תקופה שבה לא יכול היה לשאת את המבטים מלאי הרחמים של אנשים והתדרדר לדיכאון, אך הצליח להתגבר על כך.

למרות מצבו החריג, וילי עדיין לא ויתר על החלום שלו: "אני רוצה לחזור לצלול. אני מתגעגע לזה. מעבר לעבודה – זה היה התחביב שלי". הוא מוסיף כי הירידה לעומק הייתה עבורו הרפתקה, אך מדגיש: "את הים חייבים לכבד".