"המציאות היום-יומית הייתה קשה מאוד. לא הסכימו שאסתפר, שאצבע את הציפורניים שלי, שאצא עם בנים או אפילו אדבר איתם. למעשה, בכלל לא הסכימו שאכיר אנשים אחרים מחוץ לכת שלנו": לורן דריין הייתה בעברה חלק מאחת הקהילות השנואות ביותר בארה"ב. בשיחה עם אתר החדשות הבריטי The Sun, אושיית הרשת האמריקאית סיפרה על עברה השנוי במחלוקת בכנסייה הבפטיסטית וסטבורו – וחשפה מה גרם להם בסופו של דבר גם לגרש ולהוקיע אותה.

בת ה-36 סיפרה שהייתה חלק מהקהילה במשך 7 שנים, לאחר שאביה, סטיב, הכניס את כל בני המשפחה פנימה. הוא צילם סרט דוקומנטרי על הכנסייה, ובסופו של דבר הוקסם מדרך החיים שלהם, עד כדי כך שהחליט להמיר את אמונתו.

בגיל 14 לורן אולצה להתנהל לפי הדרישות של בני הכנסייה – שבחנו כמעט כל צעד שעשתה. "היו לנו טלפונים ומחשבים, אבל ההורים היו קוראים את כל הודעות הטקסט והמיילים שלנו", סיפרה. "התרבות שם הייתה מאוד נוקשה. רוב הזמן היינו עושים מטלות סדר וניקיון בכנסייה ובשכונה או עובדים בחצרות שלנו. כל מי שהפר את החוקים או שאל שאלות קיבל שיימינג קיצוני או נענש. היום אני מבינה שהכל נועד כדי להגביל את כולם ולוודא שהם מאופסים. אני זוכרת פעמים שהם היו מדברים על אחרים ואומרים שהם ישרפו בגיהינום בגלל האמונות שלהם – מה שגרם לי להרגיש מאוד לא בנוח, במיוחד כשהתבגרתי".

"כל כך התביישתי בעצמי – הרגשתי מתועבת"

הכנסייה הבפטיסטית וסטבורו נוסדה בשנת 1955 בעיר טופקה, קנזס, על ידי מטיף בפטיסטי קיצוני בשם פרד פלפס. לאורך השנים היא הפכה לאחת הקהילות הנוצריות הקיצוניות ביותר בארה"ב – ואף מוכרת כארגון שנאה. הם עוקבים באדיקות אחר כתבי התנ"ך והברית החדשה, מאמינים שהיהודים רצחו את ישוע, שוללים לחלוטין דתות אחרות וזרמים שונים בנצרות, דוגלים בשנאת הזר וחושבים שקהילת הלהט"ב הם חוטאים בני מוות.

בני הכנסייה מוכרים היטב גם בהפגנות שלהם מחוץ לאירועים המוניים – בין אם זה לוויות, אירועים של קהילת הלהט"ב או אפילו מוסדות מסוימים. בשנת 1996 הם הפגינו מחוץ למוזיאון השואה האמריקאי עם שלטים עליהם נכתבו משפטים כמו "היהודים הביאו על עצמם את השואה" או "היהודים רצחו את ישוע". כמו כן, הם הפגינו מחוץ ללוויות של חיילים אמריקאים שנהרגו בפעילות מבצעית באפגניסטן או עיראק וטענו שקורבנות המלחמה "נשרפים בגיהינום כי נטשו את דרכו של האל". בינתיים, הם צולמו עשרות פעמים סמוך למצעדי גאווה עם שלטים עליהם נכתב "אלוהים שונא הומואים".

לורן מספרת שהפגנות היו חלק בלתי נפרד מחייה בכנסייה הבפטיסטית וסטבורו, ולמעשה הן מה שגרמו לה להבין סופית שמדובר בכת קיצונית. "אני זוכרת תקופה שדווקא נהניתי לצאת לרחובות ולדבר עם אנשים על התנ"ך או הברית החדשה", סיפרה. "מעולם לא אהבתי שאנשים היו משתלחים באחרים, אבל זה באמת מה שקרה רוב הזמן בגלל השיפוטיות של כולם והשלטים המגעילים". יום אחד, המטיף שלה הודיע שהם יוצאים להפגין מחוץ ללוויה של קבוצת נערים בני אומיש שנורו למוות.

"כל כך התביישתי בעצמי – הרגשתי מתועבת", סיפרה. "הם שטפו לי את המוח במשך שנים, ולמרות זאת לא האמנתי שאנחנו עומדים להטריד את בני המשפחה של הנערים האלה. בינתיים, כל ה'חברים' שלי התרגשו לצעוק להם נאצות איומות. אני מניחה שזה היה הרגע שהבנתי שבכנסייה אין שום מקום לספק – ומי שבכל זאת מפקפק בדרכם מוצא את עצמו בחוץ מהר מאוד".

לורן בסופו של דבר סולקה מהכנסייה כשהייתה בת 21, אחרי שבני משפחתה תפסו אותה מדברת עם איש מחוץ לקהילה שלהם. מאז, בני משפחתה – אביה, שתי אחיותיה ואחיה – ניתקו איתה קשר לחלוטין.

"דיברתי עם גבר שלא היה חלק מהקהילה וזה הספיק להם בשביל לסלק אותי", סיפרה. "בלי שום בירור, שאלות, דרישות התנצלות, כלום. כל קשר עם המשפחה שלי נותק באופן מידי וזה היה הדבר הכי נורא שקרה לי בחיים. לא הייתי מאחלת את זה לאויב הכי גדול שלי". מאז, היא הופיעה במספר סרטים תיעודיים ותוכניות דוקומנטריות על הכנסייה הבפטיסטית וסטבורו ודיברה על הניסיון שלה עם בני הקהילה.

"נשבעתי לאלוהים ולעצמי שאני לעולם לא אפגע במישהו במכוון"

על אף הנתק מבני משפחתה והקושי לצאת לחיים חדשים, לורן הצליחה להתגבר על כל האתגרים שלה והגשימה חלום ילדות להפוך לאחות מוסמכת. "תמיד הרגשתי שהייעוד שלי הוא לעזור לאנשים", סיפרה. "אני התאהבתי במקצוע עוד כשהייתי קטנה, כשאחות סעדה את אחותי הקטנה, טיילור, אחרי שהיא אובחנה עם סרטן. האישה הזו הצילה את חייה. אני חושבת שזה מקצוע מאוד מתגמל ואני זוכה כל יום לעזור למשפחות ולהציל חיים של אחרים".

מעבר לעבודתה בבתי חולים, לורן נשואה לדייב, ויש להם בת אחת. כמו כן, היא גם מצאה נחמה בתחום הכושר – ואף הפכה לאורך השנים לאושיית פיטנס באינסטגרם עם יותר מ-4 מיליון עוקבים. מאז, היא קיבלה את הכינוי "האחות הסקסית ביותר עלי אדמות". לגבי האהבה שלה לאימונים גופניים, לורן אמרה: "פיטנס הציל את החיים שלי וגם של אחרים. פעם הייתי סגורה בקהילה קטנה, היום אני מתאמנת עם אנשים בכל העולם". למרות זאת, הנעורים בארגון השנאה עדיין חקוקים היטב בזיכרונה.

"מאז שסילקו אותי מהכנסייה, נשבעתי לאלוהים ולעצמי שאני לעולם לא אפגע במישהו במכוון", סיפרה. "זה לקח לי הרבה שנים, במהלכן למדתי את התורה מחדש והלכתי לייעוץ נפשי, אבל בסופו של דבר למדתי להתגבר על הקשיים שלי בחיים. החיים עדיין מאתגרים אותי כל פעם מחדש, אבל אני מרגישה שעם הכלים שיש לי היום הרבה יותר קל לי להתמודד עם כל מה שעומד בדרכי".