בנה דחפור משוריין – ויצא להחריב חצי עיירה

ב-4 ביוני 2004 הפכה העיירה הקטנה גרנבי שבקולורדו לזירת הרס שנראתה כאילו נלקחה מסרט אסונות: דחפור עצום, מכוסה שריון מאולתר, פרץ מתוך בית מלאכה והחל למחוץ בזה אחר זה בניינים, עסקים ומוסדות ציבוריים. בתוך הכלי ישב מרווין הימאייר, בעל מוסך בן 52, ששנים קודם לכן הסתבך בסכסוכים מרירים עם שכנים, אנשי עירייה ובעלי עסקים.

הימאייר טען כי הרשויות פגעו בעסק שלו, קנסו אותו, חסמו אותו והעדיפו אינטרסים של אחרים על פניו. עם הזמן, תחושת העוול הזאת הפכה לאובססיה. לפי הדיווחים, במשך כ-18 חודשים הימאייר עבד בסתר על כלי הנקמה שלו: דחפור מסוג Komatsu D355A שכוסה בלוחות פלדה ובטון. הוא התקין עליו מצלמות וידאו, מסכים פנימיים, מערכות אוורור וחרכי ירי. ברגע שנכנס לתוכו וסגר את השריון מעליו, כמעט לא הייתה דרך להוציא אותו משם.

המסע החל במפעל הבטון של משפחת דוצ'ף (Docheff), שעמה היה מסוכסך. משם המשיך הימאייר לעבר מרכז העיירה. במשך כשעה וחצי הוא ריסק את בניין העירייה, בית ראש העירייה לשעבר, מערכת העיתון המקומי, עסקים ומבנים נוספים. בסך הכל נהרסו או ניזוקו 13 בניינים, והנזק הוערך ביותר מ-5 מיליון דולר.

המשטרה ניסתה לעצור אותו בירי ובמחסומים, אך השריון המאולתר עמד כמעט בכל מה שהופעל נגדו. לפי דיווחים מהאירוע, נורו לעבר הדחפור יותר מ-200 קליעים – אך הם לא חדרו את המעטפת החזקה. הימאייר עצמו ירה מתוך הכלי לעבר שוטרים ומבנים. למרות זאת, איש מהתושבים לא נפצע או נהרג.

המרדף הסתיים רק כשהדחפור נתקע בתוך חנות לחומרי בניין. אחד הזחלים נלכד בהריסות, והמנוע החל לקרוס. לאחר שהדחפור נתקע ולא יכול היה להמשיך, הימאייר שם קץ לחייו בתוך הכלי המשוריין. לכוחות נדרשו שעות ארוכות כדי לפרוץ פנימה ולהגיע אליו.

אחרי מותו נמצאו הקלטות ומכתבים שבהם הסביר את מניעיו. המשפט המזוהה ביותר איתו היה: "תמיד הייתי מוכן להיות הגיוני, עד שנאלצתי להיות לא הגיוני. לפעמים אנשים הגיוניים צריכים לעשות דברים לא הגיוניים".

בשנים שחלפו מאז הפך סיפורו של הימאייר למיתוס אמריקני משונה ומטריד. יש מי שמציגים אותו כאדם שנשבר מול בירוקרטיה ורשויות מקומיות, כמעט גיבור עממי של נקמה בממסד. אחרים, במיוחד תושבי גרנבי ואנשי אכיפת החוק שניסו להתמודד מולו באותו יום, מזכירים שמדובר באדם שתכנן מתקפה אלימה, ירה לעבר שוטרים והחריב חיים ועסקים של אנשים שלא היה להם שום חלק בפנטזיית הנקמה שלו.

כך או כך, יותר מ-20 שנה אחרי, סיפורו עדיין מסרב להיעלם: לא בגלל מספר הקורבנות – שלא היו מלבד הימאייר עצמו – אלא בגלל הדימוי הבלתי נשכח של אדם אחד, זעם אחד, ודחפור שהפך לטנק ביתי באמצע עיירה אמריקנית שקטה.