אנשים רבים דיווחו לאורך השנים על פריטים שנמצאו בבתים שלהם והיו המוקד לסדרה של תופעות מסתוריות. מדובר בחפצים שגרתיים לחלוטין שיש לכל אחד בביתו, כמו כיסאות, מראות, אגרטלים, ציורים ואפילו צעצועים. לעיתים, אותן תופעות משונות הובילו את דיירי הבית להאמין שהחפצים הללו מקוללים. שרוח זדונית, דיבוק או שד שוכן בפנים וגורם לדברים רעים לקרות לדיירי הבית – ואנחנו במדור היקס מאוד אוהבים את הסיפורים האלה.

אז הנה כמה מהחפצים המקוללים הכי ידועים לשמצה בהיסטוריה האנושית. פריטים אשר גרמו לסדרה של אסונות ביתיים, פגיעה בבני אדם ולעיתים אף גרמו למוות. חלקם עברו כמה בעלים לאורך השנים, אחרים מצאו את עצמם במוזיאונים ולפחות אחד מהם נמצא כיום ברשותם של ציידי רוחות מיומנים:

הכיסא מפונדק נורת' יורקשייר

הכיסא מפונדק נורת' יורקשייר הוא חפץ מקולל שהיה אחראי, לכאורה, למותם של כמה אנשים לאורך ההיסטוריה של בריטניה. על פי הפולקלור, הכיסא היה שייך לתומאס בוסבי, עבריין בריטי שפעל בתחילת המאה ה-18. יום אחד, הוא תפס את חתנו יושב על הכיסא ובתגובה לכך, הוא רצח אותו עם פטיש. בוסבי הוצא להורג בעקבות הרצח, אבל לא לפני שהוא קילל את הרהיט האהוב עליו.

לאחר מותו של בוסבי, הכיסא עבר לפונדק נורת' יורקשייר שם הוא הפך לידוע לשמצה בעקבות סדרת מיתות מסתוריות של אנשים שישבו עליו. האגדה מספרת שלפני שבוסבי הוצא להורג, הוא קילל ואמר שכל אדם שישב על כסא זה מעתה ימות מוות נוראי.

חלק מהאנשים שבכל זאת התיישבו על הכסא מיד אחר כך התאבדו, נהרגו במלחמות ועוד כמה מתו בנסיבות משונות (נפלו מגג בניין למשל). בסופו של דבר, הבעלים של הנכס מסר את הכיסא המקולל למוזיאון ת'ירסק, אשר בצפון-מזרח אנגליה, שם הוא נמצא תלוי מהתקרה מאז שנות ה-70. הסיבה לכך היא למנוע מאנשים לשבת עליו.

תמונת הילד הבוכה

תמונת הילד הבוכה היא ציור של ברונו אמדיו, אמן איטלקי שחי במאה ה-20 ונהג לצייר דיוקנאות של ילדים צוענים – רובם בוכים. אחד העותקים של הציורים הללו הכה גלים ברחבי בריטניה, זאת בעקבות סדרה של שריפות ותאונות ביזאריות שהתחוללו בבתים פרטיים שבהם הוא נתלה.

השריפה הראשונה שהתחוללה בעקבות התמונה קרתה בביתם של בני זוג בשנת 1985. לטענתם, הבית נשרף כליל והדבר היחיד שנותר ממנו היה הציור הזה. לאחר מכן, תחקירן של העיתון The Sun פגש אישה שטענה שביתה נשרף גם כן אחרי שהיא קנתה את הדיוקן. אישה אחרת סיפרה שאברי המין של בנה הושחתו לאחר שהיא הכניסה את הציור לביתה ואישה נוספת טענה שהיא איבדה את בעלה ושלושת בנותיה בתאונה אחרי שהיא תלתה את הציור על הקיר בסלון.

זמן קצר לאחר פרסום התחקיר, התקבלו דיווחים על מספר מוקדים ברחבי בריטניה שבהם אנשים שרפו בהמוניהם עותקים של הדיוקן. כיום, הציור נדיר מאוד בממלכה.

הכיסאות של טירת בלקוט

טירת בלקורט מוכרת בתור אחד היעדים הפופולאריים ביותר של ציידי רוחות בארה"ב. רבים מאמינים שהמקום רדוף על ידי ישויות על טבעיות, זאת בעקבות דיווחים על תופעות משונות שמתחוללות סביב הכיסאות של הטירה. אורחים שונים של הטירה דיווחו לאורך השנים על תחושה של פחד בלתי מוסבר בקרבת הכיסאות. אחרים טענו שרוחות רפאים מנעו מהם לשבת על הכיסאות והיו גם מספר עדויות על כך שכוחות מסתוריים גרמו לאנשים לקום מהם – וזו לא התופעה המסתורית היחידה שמתחוללת במקום.

ישנה חליפת שריון שניצבת באחד המסדרונות של הטירה שנוהגת להשמיע קולות לאורך היום. מספר אורחים שהגיעו אל הטירה דיווחו כי הם שמעו את החליפה צורחת, בעיקר בחודש מרץ. על פי הפולקלור המקומי, הבעלים של חליפת השריון נהרג בחודש מרץ כתוצאה מחנית שננעצה בעינו ושיפדה את ראשו. הצרחה היא ככל הנראה זעקת המוות שלו.

אגרטל בסאנו

אגרטל בסאנו מוכר בתור אחד החפצים הרדופים המפורסמים ביותר באיטליה. על פי הפולקלור, הוא נוצר בסביבות המאה ה-15 וניתן לאישה צעירה בלילה שלפני חתונתה. בבוקר שלמחרת, היא נמצאה ללא רוח חיים. לאחר מכן, האגרטל נקשר למספר מקרים בהם אנשים מצאו את מותם בנסיבות משונות.

אחד הבעלים של האגרטל הגיע למסקנה שהחפץ מקולל והחליט לקבור אותו – אך בשנת 1988 האגרטל נמצא ונמכר לרוקח מקומי. כעבור שלושה חודשים, הרוקח נפטר. לאחר מכן, מותם של מספר אנשים נוספים נקשר אל האגרטל עד שאדם אלמוני החליט לקבור אותו במיקום סודי.

תיבתו של דיבּוק

התיבה המדוברת היא מארז יינות מקולל שמוכר היטב בקהילת מגרשי השדים. רבים מאמינים ששד ושמו דיבּוק (מקורי, כן) שוכן בתוך הקופסה המהודרת, זאת משום שדברים משונים מתחוללים בסמוך אליה, כולל: מנורות שמתנפצות ללא סיבה, סיוטים, חזיונות של רוחות רפאים ואפילו מוות.

הקופסה נקנתה לראשונה על ידי אספן עתיקות ששמו קווין מאניס. לטענתו של האספן, בתקופה שבה הקופסה הייתה ברשותו הוא סבל מסיוטים נוראיים ונהג להתעורר עם פצעים בכל גופו. פעם אחת, אמו לקחה את הקופסה ללא ידיעתו, לקתה בשבץ ומתה. בשלב מסוים, הוא אפילו התחיל לראות רוחות רפאים מסתובבות ברחבי ביתו. בשלב מסוים, מאניס החליט לקחת את הקופסה לטיהור אצל קבוצת רבנים, אך כשזה לא עזר הוא החליט למכור אותה. כיום, היא נמצאת במוזיאון בלאס וגאס.

המראה המקוללת של חוות מירטל

חוות מירטל, כמו טירת בלקוט, היא נכס שרבים מאמינים שנרדף על ידי רוחות רפאים. מספר עדים דיווחו לאורך השנים על תצפיות משונות ברחבי החווה, אשר נמצאת בלואיזיאנה, אבל הפריט המבהיל ביותר ברחבי הנכס היא מראה בת 200 שנים שנמצאת בסלון הבית.

על פי הפולקלור המקומי, נשמותיהן של אדונית החווה ובנותיה נכלאו בתוך המראה, לאחר ששפחה הגישה להן עוגה מורעלת. מבקרים של החווה מדווחים כי ניתן לראות טביעות אצבעות של ילדות על המראה, טיפות מים מסתוריות ואפילו נשים שלבושות בבגדים של המאה ה-19 שמשתקפות ממנה.

אנאבל הבובה

אנאבל היא ככל הנראה הבובה המפורסמת ביותר בקהילת מגרשי השדים ורודפי הרוחות. מדובר בבובת סמרטוטים מסוג Raggedy Ann, אשר הייתה נפוצה מאוד בארה"ב בתחילת המאה ה-20. הבובה נקנתה עבור ילדה אמריקאית ולטענתם של הוריה, היא הייתה אחראית לפציעותיהם של כמה מדיירי הבית. לטענתם, פעם אחת הם אפילו תפסו אותה מנסה לחנוק חבר משפחה.

הוריה של הילדה קראו בסופו של דבר למגרשי השדים המפורסמים אד ולוריין וורן, אשר חקרו את פועלה של הבובה וקבעו כי שד זדוני שוכן בה. הם לקחו אותה לביתם, שם היא נמצאת עד עצם היום הזה. בני הזוג וורן שמרו את הבובה בתיבה נעולה, שמוגנת על ידי תפילות מיוחדות – אבל אפילו זה לא מונע ממנה לפגוע באנשים. על פי הדיווחים, אד ולוריין תפסו פעם נער דופק על תיבת הזכוכית של הבובה ולועג לה. מאוחר יותר, אותו נער היה מעורב בתאונת דרכים.

תמונת האיש המיוסר

האיש המיוסר הוא ציור מקולל שנמצא בעלותו של אדם ששמו שון רובינסון. לטענתו, הציור נמצא אצלו במשפחה עוד מתקופת סבתו, אשר נהגה לדבר על הדברים משונים שהיו מתחוללים בבית בגללו. סבתו של רובינסון נהגה לספר, למשל, על גבר שהיה מסתובב בביתה בשעות הלילה ועל כמה קולות מסתוריים של אדם שבוכה ברחבי הבית.

על פי הפולקלור, האמן השתמש בתערובת של צבע שמן ודם בשביל להכין את היצירה. כמו כן, אחרי שהוא השלים אותה, הוא שם ידו בנפשו. לאחר מותה של סבתו, רובינסון ירש את הציור. לטענתו, מאז שהציור נמצא בביתו הוא היה עד למספר אירועים שלא ניתן להסביר אותם, כמו ערפל מסתורי שנערם בראש גרם המדרגות של ביתו, אדם שבהה בו בזמן שישן ובכי שנשמע ברחבי הבית.

הילדים של ביל סטונהם

הציור הזה, אשר מכונה The Hands Resist Him (כלומר, הידיים מתנגדות אליו), נוצר על ידי אמן ששמו בילי סטונהאם בשנת 72'. הוא מבוסס על תמונת ילדות שלו עם בתם של השכנים. לאורך השנים, הבעלים השונים של הציור הזה דיווחו על תופעות מוזרות מאוד שהתחוללו בסביבתו – כולל כמה אנשים שטענו שהם ראו במו עיניהם את הילדים שבתמונה זזים ממקומם ועוזבים את הציור בלילה.

קים סמית', אישה שקנתה את הציור ב-eBay בתחילת העשור הקודם, טענה שתופעות מסתוריות התחילו לקרות לה עוד כשהיא הייתה בשלב המכירה הפומבית באתר. לטענתה, היא החלה לחוש ברע ולסבול מכאבי ראש, חרדה ובחילה מצפייה בתמונה. כמה משתמשים אחרים של האתר דיווחו על תחושות דומות. בעקבות אותם דיווחים, היצירה של סטונהאם מוכרת כיום גם בתור 'הציור הרדוף של eBay'.

רוברט הבובה

רבים מאמינים כי רוברט הבובה הוא ההוכחה האולטימטיבית לכך שעצמים יכולים להיות רדופים על ידי ישויות על טבעיות. הבעלים המקורי של הבובה היה אמן ששמו רוברט יוג'ין אוטו, אשר קיבל אותו בצעירותו כמתנת יום הולדת מסבו. רוברט נשאר ברשותו של אוטו לאורך גיל ההתבגרות. על פי הסיפורים, הוא נהג להניח את הבובה על אחד מחלונות ביתו. עדי ראייה טוענים כי מדי פעם ניתן היה לראותו זז ממקומו, בלי שאף אחד ייגע בו.

לאחר מותו של אוטו ב-1974, אישה בשם מירטל רויטר קנתה את ביתו והפכה להיות הבעלים החדשים של רוברט. לטענתם של אורחיה, בתקופה שרוברט היה בביתה ניתן היה לשמוע צעדים חלשים ברחבי הבית וגם צחוק מסתורי. כמו כן, היו גם דיווחים כי רוברט שינה את ארשת פניו בכל פעם שמישהו דיבר לרעתו של בעליו המקורי. רויטר בעצמה התלוננה שהבובה נהגה לזוז ממקומה כשאף אחד לא הסתכל. לאורך השנים, אנשים האשימו את הבובה בסדרה של אירועים מצערים, כולל: תאונות דרכים, פציעות חמורות, פיטורים ואפילו גירושים. בשנת 1994, היא תרמה את רוברט למוזיאון פורט מרטלו, אשר בפלורידה.

(מקור)