רגליה ננעלו בגיל 14 – ועכשיו היא צפויה לעבור כריתה כפולה

מייגן דיקסון, צעירה בת 21 מקיימברידג'שייר, חיה כבר שנים עם מצב רפואי נדיר ומייסר. מאז גיל 14 רגליה ננעלו במנח ישר ומורם, והיא לא מסוגלת לכופף את הברכיים. לדבריה, הכאב מלווה אותה ללא הפסקה.

מייגן סובלת גם מהפרעה נוירולוגית תפקודית, אך הרופאים עדיין מתקשים להבין מה בדיוק גרם לרגליה להגיע למצב הזה. מצבה הפך לחריג כל כך, שגם תחת הרדמה הרופאים לא הצליחו לכופף את ברכיה. כיום היא מגייסת כסף לכיסא גלגלים חשמלי שיאפשר לה להתנייד בעצמה.

הסיוט שלה התחיל כשהייתה בת 13, אחרי שחלתה בשעלת ובמחלת הנשיקה. שנה לאחר מכן רגליה הפסיקו לתפקד. בתחילה אובחנה אצלה תסמונת עייפות כרונית, אך לדבריה התסמינים לא באמת התאימו לאבחנה. "משם רק הידרדרתי יותר ויותר", סיפרה. "התחלתי להיכנס למצבים דמויי-תרדמת, ובגיל 16 כבר לא יכולתי לשבת לבד. אפילו התחלתי לאבד את היכולת לדבר". בשלב מסוים רופא הילדים שלה חשש שעברה שבץ ושלח אותה בדחיפות לבית החולים.

האשפוז שהיה אמור להימשך ארבעה ימים הפך לשנה וחצי. "יכולתי להרגיש את העצמות ברגליים שלי מתחככות זו בזו, אבל כל הזמן אמרו לי שהכאב בראש שלי – שהוא לא אמיתי", סיפרה. "צרחתי בשקט 24 שעות ביממה". לדבריה, רגליה ננעלו לחלוטין, ואפילו תחת הרדמה לא ניתן לכופף את ברכיה. "הרגל השמאלית שלי התחילה להתכופף לכיוון הלא נכון בעשר מעלות", אמרה. בשלב הזה הנזק כבר הפך לקשה יותר ויותר לתיקון.

מייגן מספרת שפגשה שישה מנתחים שונים – וחמישה מהם דחו אותה. "כשסוף סוף מצאתי מנתח שהסכים לעזור לי, כבר עבר כל כך הרבה זמן שהנזק בברכיים היה בלתי הפיך", סיפרה. בסופו של דבר, במרפאת קטיעות אמרו לה שכריתה היא האפשרות הטובה והיחידה שנותרה. "זה היה הרגע הכי קשה, כשאמרו לי שקטיעה היא האפשרות היחידה", הודתה. "קיוויתי עמוק בפנים שהם יגידו שיש דרך אחרת. זו המציאות שלי עכשיו, ועדיין לא השלמתי איתה".

למי שמתמודד עם מחלה לא מוסברת, מייגן מבקשת להעביר מסר חד. "אם משהו בגוף שלכם לא מרגיש נכון, תסמכו על עצמכם", אמרה. "במשך שש שנים אמרו לי שאני מדמיינת. קיוויתי עמוק בפנים שיגידו שיש דרך אחרת. התוצאה היא שעכשיו הניתוח היחיד שנותר לי לעשות הוא קטיעה".