כמעט כולם (או לפחות אלו שראו את הסדרה "אימה אמריקאית") מכירים על קצה המזלג את הסיפור הנורא של הרוצחת הסדרתית הכי חסרת רחמים בהיסטוריה האמריקאית: מאדאם דלפין ללורי. ומי שלא – הנה הסיפור של האישה אולי הכי אכזרית ששמעתם עליה, שמתברר שהבית שבו היא גרה ממשיך לנקום בדייריו עד היום.
תדליקו את האור וכסו את עצמכם בשמיכה, כי אנחנו מבטיחים לכם שמדובר בדקות רצופות של צמרמורת ופחד:
דלפין נולדה ב-1787 בניו אורלינס למשפחת מהגרים אירים עשירה מאוד, שאת הונם הרוויחו, שימו לב - מסחר בעבדים. דלפין גדלה בתחושה שאנשים שחורים הם נחותים ממנה, ואפילו לא אנושיים – והמשיכה את המורשת המשפחתית. ב-1800 היא נישאה לקצין ספרדי בשם רמון דה לופז. כמה שנים מאוחר יותר, במה שאמור אולי להיות רמז לעתיד, מת דה לופז מסיבה לא ידועה כשהיה בדרכו למדריד, והותיר את דלפין עם ילדה קטנה. כמה שנים לאחר מכן, התחתנה דלפין שוב כמיטב המסורת לסוחר עבדים עשיר בשם ז'אן בלנקה. לשניים נולדו ארבעה ילדים, ואז, שוב באופן מפתיע – מת בלנקה, בעלה השני, ב-1816.
View this post on Instagram
ב-1825 נישאה דלפין, בפעם השלישית, לרופא שיניים בשם לואיס ללורי, שהיה כמובן אדם עשיר ומוכר בקהילה. השניים קנו את הבית ברחוב רויאל 1140. ללורי שיפצה את הבית מהיסוד, כאשר כל העובדים במקום היו עבדים שחורים.
לפי רשומות היסטוריות של הרשויות, דווח שיום אחד שמעו השכנים של מאדאם ללורי צרחות מהאחוזה שלה, ואז ראו אותה מכה באכזריות את אחת העובדות שלה עם נעל עד שזו מתה. לפי חוקי המדינה, רצח עבד הייתה עבירה על החוק, אך בזמנו לאיש כמעט לא היה אכפת מכך. השכנים אומנם לא ראו זאת בעין יפה, אך מאדאם ללורי קיבלה בסך הכל קנס כספי קטן על כך שנתפסה רוצחת את העבד שלה - וגם זה היה רק כדי שהשכנים יראו שגם האישה העשירה ביותר אינה מעל החוק.
למרות אותה תקרית, ללורי שוב נצפתה - יחד עם עוד משרתים - מכה בשוט ילדה שחורה, כנראה ביתו של אחד העבדים. הילדה, תוך ניסיונות הבריחה, קפצה מהקומה השלישית. היא העדיפה את מזלה בקפיצה מאשר להמשיך את המכות הנוראיות שחטפה בידיעה שלמאדאם ללורי אין שום בעיה לרצוח את עבדיה. למרות ניסיון הבריחה שלה, כמה ימים לאחר מכן היא מתה מפצעיה. אבל לצערנו - זה רק חלק קטן ממה שהתרחש בתוך בית הזוועות הזה. היקף פועלה האכזרי של מאדאם ללורי התגלה ערב אחד בנשף גדול וראוותני שערכה.
View this post on Instagram
View this post on Instagram
בליל ה-10 באפריל 1834 ערכה ללורי, כאמור, נשף מפואר בביתה. זה לא היה חדש - הנשפים הללו נעשו אחת לתקופה, וכל המי ומי של ניו אורלינס היה נואש לקבל הזמנה. אולם תוך כדי החגיגות, לפתע פרצה אש באחד החדרים. כשהכבאים הגיעו, הם איתרו את מוקד השריפה במטבח, בבית העבדים. הם נכנסו למקום וראו את אחת העבדים, טבחית, אזוקה לקיר, כאשר היא התוודתה מיד ואמרה שהיא זו שהציתה את האש. הכבאים לא הצליחו להבין מדוע שתסכן כך את חייה, אך כל מה שהיא הצליחה לומר להם - לפי עדותם - הוא לעלות למעלה למגורי העבדים.
הכבאים, שהיו סקרנים להבין מה מתחולל באחוזה הענקית, עלו במדרגות, אך נתקלו בדלת נעולה. הם ביקשו מאדון ללורי את המפתח, אך זה סרב. לאחר שאלה המשיכו להתעקש ואיימו במעצר, ללורי אמר שהוא הולך להביא את המפתח ומיד חוזר - אך זו הייתה הפעם האחרונה שהוא ואשתו נראו בארה"ב.
לאחר זמן מה, הכבאים הבינו שהזוג ברח מהמקום והחליט לפרוץ לחדר. מה שהם ראו שם זעזע אותם כל כך, שדווח כי חלקם נאלצו מיד לברוח כדי להקיא בחוץ ולהסדיר את הנשימה. עד היום העדויות מזירת האירוע נחשבות למזעזעות ביותר שנאספו בניו אורלינס.
בתוך החדר, שבבירור היה חדר עינויים פרי מוחה המעוות של מאדאם דלפין ללורי, נמצאו גופות רטושות של עשרות עבדים. עוד עשרות אחרים נמצאו באמצע שלל עינויים, כשהם גוססים לאיטם. אחד העבדים, למשל, שכב על משטח כשהקרביים שלו בחוץ והוא עדיין בהכרה. מאדאם דלפין השתמשה בידע של בעלה הרופא כדי לדעת כמה ואיך לחתוך את העבדים כדי לענות אותך מספיק מצד אחד - ומצד שני להשאיר אותם בחיים.
אישה אחרת הייתה נעולה בקופסה שנועדה לגרום לה להישאר קטנה ולא לגדול. היא נשארה שם כל כך הרבה זמן, שהיה ברור שאם הקופסה תפתח - היא תסבול מדימום פנימי ותמות, מה שאכן קרה בסופו של דבר. עוד נאמר כי הזוג הקיז את דמם של העבדים, חלקם מוסמרו לקירות ואחרים היו עם גפיים קטועות. אלו עם איברים חסרים סיפרו שמאדאם ללורי הורידו לאט לאט עוד ועוד איברים כדי לראות כמה זמן ישרדו.
עד היום אומרים שזו אחת מהתמונות האלימות הקשות ביותר שתועדו באופן רשמי. למעשה, לאחר חקירה, נמצא כי נרצחו בבית הזה יותר מ-200 עבדים, חלקם נקברו בחצר האחוזה, אם כי יש טענות שמדובר אפילו על אלפים. מומחים סבורים שמאדאם ללורי בוודאי סחרה בעוד הרבה עבדים ורצחה אותם מבלי לחשוב פעמיים.
מאוחר יותר, התברר שהטבחית האזוקה הציתה את השריפה כדי להסב את תשומת לבן של הרשויות לזוועות שמתרחשות בתוך הבית. בעדותה, אמרה שהעדיפה למות מאשר להמשיך לתת לתת לטירוף של מאדאם ללורי להמשיך להתקיים.
View this post on Instagram
בזמן שהמשטרה והכבאים חזו במראות המזעזעים, מאדאם ללורי ובעלה ברחו לפריז ועד היום לא ידוע מה עלה בגורלם. אף אחד מהם לא שילם את המחיר על פשעיהם ובדיוק בגלל זה טוענים תושבי ניו אורלינס שמאות רוחות הנרצחים לא יודעות מנוחה וממשיכות לרדוף את האחוזה מאז ועד היום.
האחוזה של מאדאם ללורי קיימת עד היום בניו אורלינס ובאופן לא מפתיע היא נחשבת כמקוללת – ויש לכך גם הוכחות שקשה להתווכח איתן. כך למשל כל מי שניסה לקנות את האחוזה איבד את כל כספו. ניקולס קייג' היה לתקופה קצרה בעליו של הבית, ומיד לאחר מכן ירד מנכסיו ונכנס לחובות של מיליונים. הוא הפך ממיליונר לפושט רגל תוך שנה לאחר קניית האחוזה. לאחרונה, רכש את האחוזה איל נפט שזהותו נשמרת בסוד – וגם הוא איבד את רוב הונו כאשר הגיעה הקורונה והביקוש לנפט ירד. למעשה, חבריו לתעשייה מאשימים אותו שרכישת האחוזה גרמה לקללה הזו להעניש את כולם.
באחוזה מתקיימים היום סיורים לכל אוהבי רוחות הרפאים למיניהן – אבל רק מבחוץ. הבעלים הנוכחיים מסרב לתת לאנשים להיכנס לתוך הבית - אם כי, אם תשאלו את תושבי המקום, אף אחד מהם לא מעוניין להניח בו את כף רגלם. מדריכי הסיורים הללו, ילידי ניו אורלינס ברובם, יאמרו לכם שגם אם הייתה סופה בחוץ ולא היה להם שום מקום אחר להיות בו מלבד האחוזה - הם היו מעדיפים לקפוא למוות ולא להיכנס לתוכה.
ב-200 השנים האחרונות התקבלו דיווחים רבים על כך שהבית רדוף. אנשים שסיירו בבית מספרים כי מחדר אחד הם שמעו גניחות של אנשים, כאילו הם מעונים, ישנם עדויות על צעדים ברחבי המסדרונות, ואנשים אפילו סיפרו שרק מלשהות ליד הבית הם קיבלו תחושה של משהו קשה ושלילי. חלק אומרים שבלילה אפשר לשמוע משם צרחות אימה, ושלעיתים מופיעה דמותו של אדם שחור, או אפילו דמותה של מאדאם ללורי עצמה.
בעבר, אחד מבעלי הבית סיפר על צרחות כל כך קשות מהקירות, שהוא שכר צוות פועלים בעזרתו הם הפכו כל אבן בבית כדי להבין מה מקור הרעש. משלא מצא שום הסבר, רבים מחלקי הבית נבנו מחדש על היסודות הישנים.
לא ברור איזו אפלה שוררת בתוך אחוזת הזוועות של מאדאם ללורי דלפין, אך השכנים שגרו שם באותה התקופה כל כך נחרדו מהמחשבה שהם ניסו לשרוף את המקום ולהרוס אותו. אחרי שהמקום שוקם בכל זאת - הם העדיפו להתרחק ולעקוב מרחוק. לטענתם של המקומיים, המקום לעולם יהיה רדוף וכך גם השושלת של מאדאם דלפין ללורי. האם יהיה לכם האומץ להגיע לשם בעצמכם?