יצאה ל"מסע רוחני" ביער – ונעלמה בלי להשאיר סימן

מורין קלי אמרה לחברים שלה שהיא יוצאת ל"מסע רוחני". זה היה אחר צהריים חמים ובהיר, והיא נראתה בטוחה במה שהיא עושה. בת ה-19 הורידה את בגדיה, לקחה פאוץ' קטן – ונכנסה לבד לתוך היער. זה קרה ב-9 ביוני 2013, בקמפינג קניון קריק שבדרום מדינת וושינגטון. היא הבטיחה שתחזור עד חצות, אבל מאז איש לא ראה אותה שוב.

מורין ליאנוהאה קלי, שכונתה בפי חבריה אנו, נולדה ב-26 בספטמבר 1993. היא גדלה בוונקובר, וושינגטון, אצל אמה החד-הורית, מפואנה. היא סיימה את הלימודים בתיכון לואיס וקלארק, חלמה על קריירה מוזיקלית, ופרסמה ביוטיוב סרטונים שבהם שרה וניגנה ביוקלילי.

לפי חבריה, היא דיברה במשך חודשים על רצון לצאת למסע רוחני ביער. לכן, כשהקבוצה החליטה לעשות קמפינג באזור מבודד, היא הצטרפה בהתלהבות. עבורם, מה שקרה באותו ערב לא הגיע משום מקום – אבל גם לא נראה מסוכן באותו רגע.

בסביבות חמש אחר הצהריים, קלי יצאה לדרכה. היא התפשטה לחלוטין, הכניסה לפאוץ' סכין, מצפן וגפרורים, ויצאה מקמפינג קניון קריק. איש מהחברים לא עצר אותה. "האנשים שהיו איתה הרגישו שזה משהו שהיא צריכה לעשות", אמר אז דייב קוקס, ממשרד השריף של מחוז סקמניה. באותו יום מזג האוויר היה נעים, עם טמפרטורות סביב 20 מעלות ושמיים בהירים. בלילה זה היה סיפור אחר לגמרי. ככל שהשעות עברו, הקור התגבר והטמפרטורות צנחו לאזור ה-4 מעלות. בלי בגדים ובלי פנס, הסיכוי לשרוד הלך והצטמצם.

כשהיא לא חזרה עד חצות, חבריה התקשרו למשרד השריף. החיפושים החלו בבוקר שלמחרת. צוותים של חוקרים ומתנדבים נשלחו אל תוך שטח פראי, תלול וסבוך במיוחד. האזור היה מאוד לא נגיש, במיוחד למי שהלך יחף. היער היה צפוף, השיחים גבוהים, ערוצי הנחל תלולים. שטח שקל להיעלם בו – גם במרחק קצר מהשביל.

החיפוש חשף עד כמה מהר הטבע יכול לבלוע אדם. אחרי יום של סריקות, נמצאו עקבות שהתאימו לגודל ולצורת כף רגלה של קלי. העקבות הובילו לכיוון כביש שירות יער 54. ואז, כשהגיעו לכביש הסלול, הן פשוט נעלמו. גם כלבי הגישוש לא הצליחו להמשיך משם. הריח שלה לא נמצא וכל כיוון חדש הוביל למבוי סתום. החקירה התחילה להתפצל בין תאונה, רצון להתאבד או אפשרות שמישהו אחר היה מעורב.

שרון וורד, ממתנדבי יחידת כלבי החיפוש Pacific Crest Search Dogs, תיארה את השטח כבלתי עביר. "המקום שבו היא נכנסה לנחל תלול בצורה קיצונית", אמרה. "איך היא ירדה לשם יחפה אני לא יודעת. איך היא עלתה משם בכוחות עצמה אני לא יודעת".

למרות המאמצים, החיפוש הרשמי הופסק אחרי יומיים בלבד. לאחר מחאה של המשפחה והחברים, הוא חודש לזמן קצר. אולם גם הפעם לא נמצא דבר. לא נמצאו בגדים. לא נמצאו שרידים. לא נמצאה ראיה ברורה לפשע, וגם לא סימן לכך שקלי הייתה תחת השפעת סמים או אלכוהול באותו זמן.

מבחינת קוקס, ההסבר הסביר ביותר היה אכזרי ופשוט. היא ככל הנראה נכנעה לקור כבר בלילה הראשון. לאחר מכן, ייתכן שגופתה נסחפה במים, הוסתרה בסבך או נאכלה על ידי חיות בר. אבל המשפחה והחברים לא תמיד קיבלו את ההסבר הזה. חלקם האמינו שאולי היא בחרה להיעלם.

"ייתכן שהיא לא רוצה להימצא", אמרה יסמין, חברתה של קלי. זו אחת הסיבות שהתיק ממשיך להעסיק כל כך הרבה אנשים. מצד אחד, יש כאן צעירה שנכנסה לבדה ליער בלי הגנה בסיסית. מצד שני, יש עקבות שנעלמות על כביש סלול – ושום ממצא פיזי שיסגור את הסיפור.

גם הכינוי שדבק לה, "המטיילת העירומה", הפך את הפרשה לוויראלית – ומוזרה אפילו יותר. אבל מאחורי הכינוי יש צעירה אמיתית, עם אמא, חברים, חלומות וקול שעדיין נשאר בסרטוני היוקלילי שלה. היא לא הייתה חידה אינטרנטית – היא הייתה אדם שנעלם.

יותר מעשור חלף מאז אותו ערב ביוני. היער עוד עומד שם, עצום, ירוק ושקט. איפשהו בין העצים, הערוצים והכבישים, התשובה למה שקרה למורין קלי אולי עדיין מחכה.