האד אקרבום היה יכול להיות כוכב כדורגל בהולנד; בצעירותו הוא שיחק בקבוצת הנוער של האג וצפו לו עתיד מבטיח, רק שלו היו תכניות אחרות ובגיל 14 גילה האד את ההרואין. שנים אחר כך אקרבום היה זרוק ברחוב עם זיהומים ברגליים ומחלות במותניים. (מקור)

סטלנים זקנים (צילום: spiegel.de)
החיים טובים יותר כשעושים רק 0.3 גרם הרואין ביום | צילום: spiegel.de

למזלו, בהאג עומד כבר חמש שנים בית האבות "וודסטוק" - המקום היחיד בעולם המאפשר לדייריו הוותיקים להמשיך לצרוך סמים גם כשהם בין כותלי המקום. אקרבום כיום בן 57, בדומה לרוב דיירי וודסטוק הנמצאים בעשור השישי או השביעי לחייהם.

רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק

הדיירת הצעירה ביותר בת 45, אבל כמות הסמים שעשתה מעניקה לה מראה של בת 70 לפחות. את המקום הקים יוהאן דן דולק, עובד סוציאלי שקלט לפני 15 שנה שלמכורים מזדקנים קשה יותר ויותר להשיג את הכסף הנדרש להשגת הסמים שלהם.

דור הוודסטוק קוראים להם, האנשים שבשנות ה-70 גילו את ההרואין וחבריו, עשו קעקועי פאנק ונהנו מהחיים. ואז הם הזדקנו; לא הרבה. ועם ההזדקנות הגיעו המחלות - נזק לכבד, פגיעה בריאות, איידס ועוד. “דיברתי עם פוליטיקאים ומוסדות, אבל אף אחד לא התעניין" הוא מספר.

מכורים מתים צעירים, אמרו לו, אין צורך להכין להם בית אבות אבל דולק לא ויתר ואחרי עשר שנים של התעקשות יוהאן קיבל תמיכה ממפלגת הירוקים, שבדיוק נכנסה לפרלמנט. הוא מצא בית, התמודד עם השכנים שחששו שהמסוממים ידרדרו ויגנבו בשכונה, הכניס 36 מכורים ונתן להם סדר יום.

כל הדיירים קמים בחמש וחצי בבוקר ובאים לקחת את הכדורים שהם צריכים - כדורים לסוכרת, לבעיות בלב וגם מתאדון למי שמנסה להיגמל. סמים הם לא מקבלים מהמקום אבל שלוש הפעמים בשבוע בהן הם עובדים מחוץ לבית מספיקים בשביל לממן את ההתמכרות שלהם.

בעקבות החלטת בג"ץ: יוכל לעשן בכלא. אילוסטרציה (צילום: AP)
קשישים עם דלקת פרקים שמעשנים קצת גראס תתקשו למצוא שם | צילום: AP

אבל המוסד לא נועד רק להיות מקום להתמסטל בו ללא חשש. אמנם מי שמגיע למקום מוותר על הרעיון של להתנקות אבל סדר היום הקבוע של המקום - עבודה, נקיונות, בישולים ודאגה לבריאות הדיירים - מסייע להורדת כמויות הסמים שהדיירים צורכים.

אקרבום, למשל, ירד מארבעה גרם הרואין ביום ל-0.3 בלבד. “אני כבר לא ממש נהנה מהחומר", הוא מספר. "זה בעיקר מוריד לי את הקריז. למזלי יש לי בנאדם שמוכר חומר טוב, כמו שהיה אפשר להשיג בשנות השבעים. קשה להשיג היום חומר כזה, לא מלוכלך".

אקרבום היה יכול למכור את החומר שלו אבל זה אסור; אלו הם שלושת חוקי המקום: לא לסחור, בלי אלימות ובלי זונות בחדר. אקרבום שומר על החוקים האלה, "יש לי עקרונות" הוא מצהיר בחיוך. אבל עקרונות או לא, אם הוא ישבור את החוקים הוא ייזרק לרחוב ואת זה הוא ממש לא רוצה. “אני רוצה לחיות פה עד גיל 90”, הוא אומר בערב אחרי שהוריד שתי מקטרות הרואין. אז כנראה שנשארו לו עוד 33 שנה.