"למה אנשים בוגדים" - ואולי שווה להתחיל בשאלה - "כמה אנשים בוגדים"? קשה מאוד לענות על השאלה הזו כי המונח "בגידה" נהיה יותר ויותר לא מוגדר. אם פעם בגידה הייתה רומן מחוץ לנישואין או לכל הפחות סקס מחוץ לנישואין אז כיום הגדרות הבגידה הולכות ומתרחבות. היום כבר מדברים על "בגידה רגשית" אם אדם התאהב גם אם ההתאהבות לא מומשה פיזית ומינית. האינטרנט מכניס אתגרים חדשים עם סייבר סקס וסקסטינג שגם נתפסים לרוב כבגידה. אנשים רבים ממשיכים הלאה למחוזות הדמיון ורואים גם בפורנו, פנטזיות מיניות על אחרים ואפילו באוננות בגידה.
כך שאם ניקח את ההגדרות המרחיבות של בגידה כנראה שלא יהיה אדם אחד שלא בגד או נבגד. אבל גם אם ניקח את ההגדרות המצמצמות שמדברות על רומן או סקס מחוץ למערכת כבגידה אנחנו מדברים על אחוזים ניכרים מאוד. לפי הערכות החוקרים מדובר על כל אישה שניה ועל כ-65 אחוזים מהגברים. לפי סקרים שנעשו בשנת 2010 בארץ 85% מנשואים שאינם חרדים טענו שהם בגדו, בוגדים בהווה או לא פוסלים בגידה בעתיד (וסביר מאוד להניח שמי שלא פוסל בגידה גם יגיע לשם בשלב כלשהו).
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
הפסיכותרפיסטית אסתר פרל שמדברת לא מעט בהרצאות שלה על הנושא של בגידות מספרת שהיא מבקשת בתחילת ההרצאה שלה שירימו יד כל מי שהבגידה נגעה בו אישית - הוא בגד, הוא נבגד, חברה בכתה לו על הכתף על כך שנבגדה, ההורים שלו בגדו, החברים שלו בגדו וסיפרו לו. כולם מרימים ידיים. זה נושא שנוגע בכולנו. ועדיין באופן מפליא הוא לא מובן ולא מדובר מספיק.
החברה שלנו כל כך מפחדת מרומנים וסקס מחוץ לנישואין וכל כך מגנה את הבגידות באופן גורף שאנשים לא עוצרים לשאול את עצמם למה בעצם זה כל כך נפוץ? למה ברגע שנולדו נישואין ומערכות יחסים מחייבות יחד איתן נולד הצל שמלווה אותן מאז ומעולם? מה גורם לאנשים, גם כאלו שערכים שלהם מונוגמיים ושהתנגדו בכל תוקף ובנחרצות לרומנים מחוץ לנישואין ושכנים וניתן לסמוך עליהם בכל מצב אחר, למצוא את עצמם בסיטואציות שהם בעצמם מגנים?
הגעגוע לתשוקה
פערים במיניות זה דבר שבשגרה בזוגיות ארוכת טווח. הרבה מאוד פעמים אנשים מרחיבים את הפערים הללו בהתנהלות לא נכונה וזה מוביל לכך שצד אחד מרצה את האחר והאחר לוחץ לסקס. כיוון ששני הצדדים שכחו כבר איך זה מרגיש להיות נחשקים או לחשוק במישהו במיניות שניהם יכולים לחוות את התשוקה שאבדה ברומן מחוץ לנישואין. למעשה על פי המחקרים מה שדוחף אנשים לרומנים מחוץ לנישואין יותר מכל זה לאו דווקא סקס אלא הגעגוע להרגיש שוב תשוקה. בתשוקה יש כוח חיות אדיר שקשה מאוד לסרב לו. אנשים מתארים את החוויה כחזרה לנעורים ולגיל שש עשרה. כמו כן הרבה מאוד פעמים אנשים ינהלו רומנים סביב מחלות קשות, מוות של אנשים קרובים או משברי גיל. על פי פרויד ארוס, הליבידו, הוא האנרגיה המינית, אנרגיית חיים, המנוגדת לאנרגיית המוות, תנטוס. ובמצבים מסוימים קשה מאוד להתנגד לאנרגיה הזו.
מחסור בסקס
עשרים אחוזים מהזוגות חיים בנישואין נטולי סקס. שזה אומר סקס עשר פעמים בשנה או פחות. לא נדיר למצוא אנשים שלא עשו סקס לא רק חודשים אלא שנים. לפעמים אפילו עשרות שנים. כשאדם נמצא במערכת נטולת סקס ובן או בת הזוג מסרבים ללכת לטיפול, מסרבים לסקס או עושים סקס מדי פעם מריצוי ומסרבים לפתוח את המערכת (אם זו בכלל אופציה שעולה) האפשרויות היחידות שיש בפני האדם הזה הן לאנוס את בן או בת הזוג שלו לסקס, לקמול ולוותר על מיניות או להתגרש. ואם האדם הזה לא רוצה להתגרש איזה אופציות בעצם נותרו לו?
מים גנובים ימתקו
יש משהו באסור שהוא מאוד אירוטי ומושך. קשה להבין עד הסוף למה אבל כולנו מכירים את זה. לאו דווקא סביב רומנים אבל באופן כללי יש לבני אדם משיכה ללא מושג עד הסוף או לאסור. יש הטוענים כי שבירת גבולות מאפשרת לאנשים להרגיש שהם עושים משהו רק למען עצמם ולא למען אחרים (דומה כי זה מאפיין יותר אנשים שבחייהם הזוגיים הם מרצים ומוותרים על עצמם).
התאהבות לא רציונלית
על פי המחקרים רבים מבני אדם יחוו אהבה כפולה במקביל. מתישהו אנשים פוגשים מישהו שמעיר בהם צד אחר שהם לא הכירו, נוצר איתו חיבור ייחודי שקשה לוותר עליו, עם האדם הזה הם יכולים להביא לידי ביטוי חלקים שלא יכולים לבוא לידי ביטוי במערכת הקיימת שלהם. או פשוט יש שם כימיה חזקה של התאהבות. כידוע, התאהבות הופכת בני אדם ללא מאוד רציונליים, העוצמה של הרגש הזה מכניעה פעמים רבות גם אנשים עם כוח רצון גדול ובעלי ערכים מונוגמיים. ההורמונים של התאהבות מפעילים את אותם אזורים במוח שמופעלים על ידי קוקאין ושיקול הדעת של בני אדם הרבה פעמים פועל בהתאם.
פגיעה בערך העצמי
במערכות יחסים ארוכות הרבה פעמים אנשים שכחו לא רק איך זה להרגיש תשוקה הם גם הפסיקו להרגיש מחוזרים ומעניינים. והערך העצמי שלהם סופג מהלומה. הם לא מרגישים אהובים, מושכים או מרתקים. בבית בן הזוג רואה אותם בכל מיני מצבים לא תמיד מחמיאים. ואם הם זקוקים לערך עצמי והערך העצמי שלהם משוקף מבחוץ, בן הזוג הרבה פעמים יפסיק לספק להם את זה. בעוד המאהב הרבה פעמים ימשך אליהם, יתעניין, יחזר, יתגעגע. לא רק זאת. מול המאהב אנשים מביאים את ה"צד הטוב" שלהם. הם באים מעניינים, משעשעים, תשוקתיים. למעשה הם יכולים להציג למאהב רק צד אחד מוצלח ולהסתיר את כל מה שלא ניתן להסתיר מהבעל בבית וכך להמשיך ולשאוב מהמאהב ערך עצמי משוקף.
להחזיר את האוטונומיה על הגוף
כשהמונוגמיה הופכת ממונוגמיה מרצון ובחירה למונוגמיה כפויה הנובעת מאיסורים או מונוגמיה מפחד במקום מרצון, אנשים מממשים ברומן מחוץ לנישואין את האוטונומיה על גופם ורגשותיהם. למעשה מנכסים חזרה את הגוף, המיניות והרגשות שלהם עצמם.
משהו רק בשביל עצמי
בתוך כל מרוץ החיים, חובות, מטלות ו"צריכים" ברומן אנשים עושים משהו רק בשביל עצמם. נכנסים לבועה אולי לא אמיתית אבל שממלאת אותם אנרגיה, שיש בה משהו מאוד מרגש, הרפתקני, נטול אחריות. הפסקה משגרת היומיום ומהחיים. הרבה פעמים הבועה הזו היא מה שמאפשר לאנשים לא להתגרש ולשמור על המשפחה ובלעדיה הם היו מפרקים את מערכת היחסים והולכים.
זוגיות לא טובה או מתעללת
לפעמים רומן זה מקום בו אנשים מקבלים משאבים חיצוניים כדי לצאת ממערכת יחסים לא טובה או מתעללת. הם מתחילים להאמין שמישהו אחר יכול לאהוב אותם, שלא בהכרח יישארו לבד, שיש בהם תכונות מושכות ושהם שווים משהו. מה שמאפשר להם לעזוב מערכות יחסים פוגעניות.
ובעיקר הרומן מאפשר לאנשים לא להתמודד עם מחירים. לא לוותר על צרכים מהותיים שלהם ממשפחת החופש, הרגש והמיניות. לא לוותר על משפחה, בני זוג קיימים, ילדים וכלכלה. ולא להתמודד עם פתיחת מערכת ואיפשור לבן או בת הזוג את אותו החופש עצמו. מה שכן, האנשים הללו מוותרים על היושרה שלהם ועל היכולת להיות מי שהם בעולם באופן גלוי וסביר להניח שמחזקים את חוסר האמון שלהם בערכם העצמי.
עצימת עיניים למצב לא משפרת אותו
זה מהותי להבין את הצרכים מאחורי הרומנים. אם נתעלם מהם הם לא ייעלמו. אם נבין אותם אולי ניתן יהיה להכניס אותם או את חלקם לתוך מערכת היחסים הקיימת. ואולי לא. אולי חלק מהאנשים יצטרכו לעבור למודל של מערכות יחסים פתוחות במידה וירצו לחיות בכנות ולהפנים שהם כנראה לא מונוגמיים.
בינתיים צריך גם לזכור שכשמנהלים רומן בסתר או סקס בסתר מונעים מבן או בת הזוג את האפשרות לדעת את המציאות ולהגיב אליה. לפעמים מדביקים אותם במחלות מין. אם הרומן נמשך שנים אז בעצם מערערים לאנשים בעת גילוי הרומן את האמון, שוברים להם את העבר ואת היכולת שלהם לסמוך על אנשים ולסמוך על עצמם ועל היכולת שלהם להבין את המציאות. תוצאות של גילוי בגידה יכולות להיות הרסניות עד כדי תופעות של פוסט טראומה.
ועדיין, כמו שאומרת אסתר פרל, לא יתכן שמאות מיליוני אנשים שמנהלים רומנים כולם פתולוגיים. אנחנו חייבים כחברה לקחת ברצינות את העובדה שאנשים כה רבים לא מצליחים לחיות במונוגמיה טהורה ולהתחיל להבין מה אנחנו רוצים לעשות עם העובדה הזו מעבר להתעלמות ולגינוי. בעיקר כשהרבה פעמים הגינוי מגיע מאנשים שמנהלים רומנים בעצמם. אולי הגיע הזמן לאפשר לבני אדם לבחור מכמה דרכים לגיטימיות בין אם מונוגמיות או לא מונוגמיות בהסכמה ולהפסיק לראות אוטומטית ברצון להיות עם אנשים אחרים מינית או רגשית בעיה או משהו שצריך לתקן. עצימת עיניים למצב לא משפרת אותו ולא משנה אותו. הגיע הזמן לנהל על זה שיח רציני ובוגר כחברה.
ד"ר מאשה הלוי, מאמנת ומנחה אישית וזוגית, עוסקת בדרכים להכניס יותר חופש לתוך מערכות יחסים רומנטיות.