אמנם אי אפשר להיכנס להריון מסקס אוראלי, אבל הסיכון להדביק ולהידבק במחלות מין, קיים גם במעבר של נוזלים דרך הפה. מחלות מין מועברות מאדם אחד לשני דרך מגוון מגעים, וחלקן יכולות לעבור גם במגע אינטימי אחר כמו התחככות או נשיקות. ישנן מחלות מין שניתן לטפל בהן עד ריפוי מוחלט וישנן מחלות מין שנשארות כרוניות בטיפול תרופתי. עם זאת, ישנן מחלות מין שללא טיפול מתאים עלולות לגרום לנזקים פיזיים קשים עד לכדי מוות. אלו הן המחלות העיקריות שעלולות לעבור במהלך מין אוראלי:

עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >

כלמידיה

כלמידיה (באנגלית: Chlamydia) היא אחת ממחלות המין הנפוצות ביותר בעולם, וכ-2% עד 3% מהאנשים שבטווח הגילים 18 עד 35 לוקים בה. כמו כל שאר מחלות המין, כלמידיה מועברת מאדם נגוע לבן/בת זוג באמצעות פעילות מינית, וקיים סיכוי, אמנם נמוך יותר, שהיא תועבר במין אוראלי.

כלמידיה עוברת כאשר הקרום הרירי (אותה פיסת עור קטנה ורכה המכסה את כל הפתחים) בא במגע עם הפרשות של זרע או נוזלים בנרתיק. מכיוון שהחיידק שגורם לכלמידיה מעדיף להתמקד באזורי איברי המין ולא בגרון שלנו, פחות סביר שההדבקה תתרחש במהלך מין אוראלי. אך עדיין צריך להיזהר כי החיידק יכול לעבור דרך הפין או הנרתיק לפה.

רוב מי שנדבק בה (בעיקר נשים) לא חווה תסמינים חריגים ולכן קשה לזהות את המחלה אלא אם הולכים לבדיקה. במקרים מסוימים יש תסמינים כמו הפרשה חריגה מאיבר המין או תחושת צריבה בעת מתן שתן. המחלה עלולה לגרום לנזק קבוע בעיקר במערכת הרבייה של נשים, כמו עקרות, קושי להרות ומצבים של הריון חוץ רחמי.

חיידקי זיבה (צילום: Kateryna Kon, Shutterstock)
חיידקי זיבה | צילום: Kateryna Kon, Shutterstock

זיבה

זיבה היא מחלת המין השנייה בשכיחותה (אחרי כלמידיה) ברחבי העולם. ב־2010 העריך ארגון הבריאות העולמי שיש ברחבי העולם יותר מ־100 מיליון חולי זיבה. החיידקים הגורמים למחלה מתמקמים לעתים קרובות בגרון וברירית העפעף, מה שעלול להוביל לזיהום עיניים ולהפרשות נגועות מהעין עצמה (מגע יד בעין במהלך יחסי מין הוא גם אפשרות להעביר את החיידק). הנגיף חי גם על משטחי השופכה, הנרתיק, צוואר הרחם, רירית הרחם, החצוצרות, פי הטבעת והרקטום. 

במקרה של מין אוראלי שמתבצע באופן לא מוגן, קיים סיכון להעברה של המחלה בגלל שהנרתיק, צוואר הרחם, פי הטבעת, הפין או הפה באים במגע עם ההפרשות של האדם הנגוע. מחלת הזיבה עלולה לגרום לדלקות כרונית באיברי המין ואף לפגיעה בפוריות אצל נשים וגברים.

הרפס

על פי נתוני ה- CDC, אחד מכל שישה אנשים בגילאי 14 עד 49 סובלים מהרפס גניטלי. ההרפס נגרם מוירוס ה-HSV והוא מתתפרץ דרך שלפוחיות וכיבים מרובים, לרוב קטנים בגודלם, המופיעים על איברי המין ובסביבתם, בפי הטבעת ובפה.

מכיוון שהוא מופץ באמצעות מגע עם העור, ניתן להפיץ אותו ללא צורך ביחסי מין מלאים כמו באמצעות נשיקות או מין אוראלי שגורם לוירוס לעבור דרך שלפוחיות נגועות בחלל הפה.

HIV

נגיף האיידס שפוגע במערכת החיסונית, יכול לעבור בעיקר באמצעות מגע עם אחד מנוזלי הגוף הבאים: דם, נוזל זרע, נוזל נרתיקי או חלב אם. בכדי שהנגיף יעבור לאדם אחר, נדרש שאחד מהנוזלים האלו יחדרו לזרם הדם של הנדבק. לכן הסיכוי להידבק בו במין אוראלי הוא נמוך מאוד אך לא בלתי אפשרי.

במהלך המין האוראלי, חשוב להקפיד לא לדקור בכוח את איבר המין כדי לא לקרוע רקמות עדינות סביב הפין, הנרתיק או בתוך הפה של בן הזוג, ובכך ליצור הזדמנות רחבה יותר לנוזלים לחלחל. חשוב בכל מקרה גם לבדוק שוב את איבר המין או הנרתיק אחרי האקט כדי לוודא שאין קרעים.

בסיום האקט חשוב לירוק או לבלוע את השפיכה, ולא לתת לנוזל לשהות בחלל הפה לפרקי זמן ארוכים, מכיוון שהוא עלול לפלס את דרכו דרך פצעים פתוחים או רקמות פגומות בפה. ברגע שהזרע נבלע, חומצת הקיבה והאנזימים בוושט הורגים את החיידקים שיש בו.

החוט המתפתל החיוור עגבת (צילום: Shutterstock)
החוט המתפתל החיוור עגבת | צילום: Shutterstock

עגבת

לפי ארגון הבריאות העולמי, נדבקים בעגבת ברחבי העולם מדי שנה כ־6 מיליון בני 15 עד בני 49, והמחלה גורמת מדי שנה למותם של יותר מ־300 אלף בני אדם. ניתן להידבק מהמחלה בכל מגע עם כיב פתוח ומזוהם, לעתים המחלה עלולה לעבור גם דרך נשיקה ממושכת או מגע גופני קרוב עם אדם נגוע. עגבת מהווה סיכון גבוה במקרה של מין אוראלי, כיוון שאם הפצע נמצא בחלל הפה, האקט עלול לגרום להדבקה. פצעי עגבת יכולים להיות בפה וגם באיברי המין. כך ששני הצדדים חשופים לפגיעה.

אלו ההמלצות של משרד הבריאות למניעת הידבקות במחלות מין:

  • השתמשו בקונדום בכל סוג של מגע מיני, כולל מין אוראלי.
  • אם קיימתם מגע מיני אוראלי ללא קונדום - גשו להיבדק. 
  • היבדקו פעם בשנה לגילוי HIV, או פעם בחצי שנה אם אתם משתייכים לאחת מקבוצות הסיכון.
  • הימנעו ממגע מיני ללא קונדום עם מי שידוע כחולה במחלת מין.
  • אם אתם מזהים סימני מחלה או חשש להדבקה, פנו לרופא בהקדם, והימנעו מקיום יחסי מין עד לסיום הטיפול.
  • אם גיליתם כי נדבקתם במחלת מין – יידעו את בן/בת הזוג על קיום מחלה, כדי שיוכלו גם הם להיבדק ולקבל טיפול.