במשך מאות ואלפי שנים חתונה הייתה עסק פוליטי, כלכלי וחברתי. מוסד הנישואין היה כלי בידי החברה והמשפחות כדי לחבר נכסים, לשמור על המעמד, לגדל ילדים חוקיים ודרכו אדם הפך לאדם בוגר וחלק מהחברה. אהבה רומנטית או משיכה של אינדיבידואלים כלל לא היו חלק מהמשחק.
הרעיון שאהבה ורומנטיקה יכולות לדור בכפיפה אחת עם משפחה ונישואין הוא רעיון חדש בחברה המערבית שהחל לקרום עור וגידים בתקופה הוויקטוריאנית במקביל למהפכה התעשייתית. המחשבה שתשוקה מינית תחבר את מה שהחובה והגינוי החברתי של הגירושין החזיקו וחיברו עד כה, היא מחשבה בת מאה שנים בלבד.
לראשונה בהיסטוריה, אומרת הפסיכותרפיסטית המפורסמת אסתר פרל, קיומה של משפחה תלוי במשיכה מינית ורומנטית של בני הזוג.
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
אהבה או מירוץ עכברים?
הניסיון לחבר אהבה רומנטית ומשיכה אינסופית לאדם אחד במסגרת של מגורים וגידול משפחה, הוא רעיון חדש לחלוטין וסוג של ניסוי חברתי (לאור נתוני הגירושין והבגידות גם נראה שמדובר בניסוי כושל למדי). תשוקה נשית למשל על פי חלק מהמחקרים, פורחת דווקא כשהנשים לא גרות יחד עם הגבר ונכבית פעמים רבות מאוד במסגרת של משפחה ומגורים. על פי מחקרו של הפסיכולוג הקליני דיטריך קלוסמן שפורסם ב-2006 מדובר על כ-80% מהנשים אחרי תקופה של עשרים שנים יחד עם אותו האדם, שכבר לא מעוניינות עם סקס קבוע עם הפרטנר שלהן.
קשה לנו לדמיין משפחה שבני הזוג בה גרים בנפרד (כמו ליאור שליין ומרב מיכאלי שמייצגים מיעוט של אנשים שבחרו לגור קרוב אבל בנפרד גם אחרי שהקימו משפחה). אנשים מחפשים את הקרבה גם כדי לראות את הילדים על בסיס יומיומי, וגם לחלוק את העול הפיזי והכלכלי של גידולם, אולם המגורים יחד שכוללים מרוץ עכברים בו הזוג נתון בניסיון להחזיק את כל הכדורים של לימודים, קריירה, משק בית ומשפחה, ומרחב שיש בו המון אחריות ומטלות בלתי פוסקות, תורמים לכך שהתשוקה בין בני הזוג נגמרת. הסקס הופך לפחות מצד אחד (לרוב, הנשי) לעוד מטלה ברשימת המטלות האינסופית שהמרחב המשפחתי מייצר.
זה לא סוד שרוב הזוגות מתמודדים עם פערים במשיכה המינית ושתשוקה ומיניות הן פיל ענק בחדר, לרוב בעיקר אחרי לידת הילדים. 20% מהזוגות חיים בנישואין נטולי סקס וכמעט בכל היתר יש פערים בתשוקה המינית לאחר מספר שנים יחד, כשאצל אחד הצדדים לרוב היא נכבית כמעט לגמרי. למרות שהנושא הזה נפוץ וקיים בכמעט כל בית בשלב כלשהו, האנשים נושאים איתם בושה עמוקה לגבי מצב המיניות שלהם ומרגישים לא בסדר, אשמים, ושמשהו בהם פגום כי הנרטיב התרבותי מספר שהם אמורים להימשך האחד לשני לאורך כל חייהם ואם המיניות בצרות בהכרח משהו איפשהו לא בסדר.
לכן לרוב הם מסתירים את זה האחד מהשנייה ומתחמקים מסקס באמתלות שונות ומשונות כדי לא לדבר על כך שהמשיכה נגמרה. שלא לדבר על זה שמסתירים את זה מהסביבה. כי ההשלכות לכך הרסניות. הרי לכאורה, אם הטיפול המיני לא מצליח להחזיר את המשיכה והתשוקה, הם יצטרכו להתגרש, כי האופציה האחרת היא לוותר על מיניות לעד או לקיים מיניות שבה לפחות צד אחד מרצה את האחר. כך או אחרת, זה בוודאי אומר לוותר על האפשרות לחוות שוב תשוקה.
אנרכיה שמייצרת גבולות מותאמים
הבעיה לא נעוצה בבני אדם. היא נעוצה במחשבה שאנשים אמורים להישאר סטטיים. שאסור להם להשתנות או מותר להם להשתנות רק לכיוונים שתורמים לזוגיות. בגלל המבנה הקשיח של מונוגמיה ותפיסות ואמונות תרבותיות של איך מערכות יחסים אמורות להיראות, קשה מאוד למערכות יחסים להכיל שינויים, בטח סביב נושאים טעונים כמו מיניות.
גישה למערכות יחסים שמאפשרת את הגמישות הזו מכונה "אנרכיה של מערכות יחסים". למרות מה שהמילה "אנרכיה" מסמלת לאנשים רבים כמו כאוס וחוסר גבולות. אנרכיה של מערכות יחסים איננה כזו. יחד עם זאת, זו גישה מאוד לא קונבנציונלית למערכות יחסים רומנטיות.
אם לפשט את הדברים, אנרכיסטים של מערכות יחסים דוגלים בגמישות המערכות, בחוסר היררכיה ובאפשרות של השתנות בלי שיהיה צורך או חובה לוותר על מערכת יחסים טובה בגלל שמרכיב כזה או אחר בה חסר. כן, גם אם המרכיב הזה הוא מיניות או תשוקה. אנרכיה של מערכות יחסים דוגלת הרבה פעמים בגישה פתוחה ויכולת לנהל מערכות יחסים רומנטיות ומיניות מקבילות, אם זה מה שמתאים לבני אדם וכשזה מתאים להם. מה שמאפשר לאנשים לקיים מיניות ותשוקה באופן גלוי עם אנשים אחרים, גם אם זו נגמרה בבית, בלי לוותר על המשפחה או בלי לפרק אותה ומנגד בלי לוותר על מיניות, תשוקה ורגשות רומנטיים לעד.
כמו כן, אנרכיה של מערכות יחסים מאפשרת את השינוי לכל הכיוונים. יתכן ומערכת היחסים לא הייתה מינית אלא חברית ואז התפתחה בה גם מיניות ורגשות רומנטיים ואולי בעקבות הגעת הילדים המיניות דעכה, עדין אפשר להישאר ביחד באותו מרחב משפחתי מתפקד ושמח, ואולי מתישהו המיניות תשוב בין בני הזוג. אולם אין חובה לשום דבר. המערכת לא שווה פחות או יותר אם יש בה או אין בה מיניות או רגשות רומנטיים. היא פשוט משתנה. זה לא טוב ולא רע, זו פשוט המציאות.
אנרכיה של מערכות יחסים מאפשרת לא להילחם במציאות אלא לקבל אותה. מאפשרת לא לוותר על כל מה שעובד במערכת רק בגלל שחלק ממנה הפסיק לעבוד או השתנה. הגמישות הזו למעשה יכולה למנוע פרידות ופירוק המבנה המשפחתי. כי המבנה המשפחתי לא מחייב חיבור אוטומטי לרומנטיקה או תשוקה או מחשבה שמיניות חייבת להיות חלק אינהרנטי ממנו.
אנרכיסטים של מערכות יחסים הרבה פעמים לא ייקבעו שמערכת כלשהי היא "ראשית" וחשובה יותר מאחרות באופן קבוע ובלתי משתנה. גם כאן יש גמישות רבה. בתקופה אחת מערכת אחת או שתיים חשובות יותר מאחרות ובתקופה אחרת זה יכול להשתנות. בנוסף הם לא מאמינים שמערכות מיניות ורומנטיות אוטומטית נמצאות בראש היררכיה. משפחה, חברות אפלטונית אמיצה וכד', יכולות להיות חשובות ומשמעותיות יותר.
הניסוי החברתי של "משפחה" לא תמיד עובד
לא קל לנהל מערכות יחסים כאלו. אנשים צריכים לשנות מהקצה לקצה את התפיסות שלהם של איך מערכות יחסים "אמורות" להיראות. הם צריכים הרבה ביטחון עצמי, גמישות, יצירתיות ויכולות תקשורת מעולות. כי את ההגבלות והגבולות שמייצרת מונוגמיה או מערכות היררכיות אחרות, מחליף השיח. את כפיית המנגנון החיצוני שאמור למנוע מהמציאות ומבני אדם להשתנות מחליפה גמישות שמאפשרת מציאת פתרונות למציאות שמשתנה תדיר. ההבנה שבני אדם דינמיים ומשתנים מפחידה אבל זו המציאות. אנחנו כאלו. וזה בסדר גמור ולא בעיה. אנרכיה של מערכות יחסים למעשה פותחת עיניים לכך שהכול זמני, משתנה וזורם ורוצה לתת למציאות הזו מקום. וקצת כמו שעצים גדולים וחזקים אולם חסרי גמישות קורסים בסערות וקנה גמיש ודק מצליח לשרוד אותן, כך הסיכוי של מערכת שמראש גמישה ומכירה בכך שהכול יכול להשתנות לשרוד, אולי גבוה יותר ממערכות שמנסות להילחם במציאות דרך איסורים ודרך היררכיה קשיחה ומובנית.
אז האם חייבים להתגרש, לעשות סקס מריצוי או לבגוד אם המיניות במערכת דעכה והטיפול הזוגי והמיני לא השיב אותה? לא. ובעיקר אין במה להתבייש. זה לא אומר שום דבר על אף אחד. זה בעיקר מעיד על כך שהניסוי החברתי של מאה השנים האחרונות שמנסה לחבר אהבה רומנטית ותשוקה עם משפחתיות לא עובד לחלק גדול מבני אדם וזה בסדר גמור. זו גם לא בושה להחליט להישאר במצב כזה יחד. בין אם במסגרת מונוגמית או א-מונוגמית, כל עוד זה מתאים לכולם. בדיוק כמו שזו לא בושה להתגרש. ובעיקר, אפשר לחשוב מחוץ לקופסה ולמצוא את הפתרונות שנכונים לכם גם אם הם מאוד שונים מהנרטיב החברתי הרווח. מה שעובד לכם זה מה שבאמת חשוב.