מגפת הקורונה שמלווה את חיינו כבר שנתיים האיצה תהליכים רבים ומושגים חדשים באו לעולם - עבודה מהבית, לימודים מרחוק, ריחוק חברתי. בתקופה המאתגרת הזאת הילדים במערכת החינוך הם הפגיעים ביותר, זמנים אלה העצימו ביתר שאת את אובדן דרכה של מערכת החינוך המקובעת וחידדה את התסכול והמרכבות של שמירה על סדר לימודים שגרתי.

בתקופה מערערת זו תלמידי בית הספר נחשפים לאלמנטים חינוכיים מלאכותיים, כמו לימודים מרחוק וכך מול מסך מנוכר מתחדדים חוסר האונים והניכור החברתי. התלמיד מבודד לחלוטין מאינטראקציה חברתית, חוסר רציפות במערכת הלימודים ושגרת בית הספר, העלאת מפלס החרדות, בדידות, ניכור וחשיפה מוגברת למסכים. 

עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >

נשירה מבית הספר - כדור שלג מתגלגל

בתי הספר המוכרים לנו מהעבר הלא רחוק שינו את פניהם לחלוטין. ולצערנו מערכת החינוך אשר מזמן איבדה את דרכה פועלת היום במגננה והנפגעים העיקריים הם התלמידים.  

לאחרונה משרד החינוך פרסם נתון מדאיג: בין עשרים לשלושים אחוז מהתלמידים נמצאים בתקופה זו בסכנת נשירה מבתי הספר. מספר בלתי נתפס המעיד על פשיטת רגל חינוכית ובעיקר מוסרית.

נשירה מבית ספר דומה לפיגוע בנפש הילד ופיגוע בחוסן המדינה. הממשלה, משרד החינוך, ואנו ההורים חייבים לנקוט בדחיפות ובכל אמצעי כדי לעצור את כדור השלג המתגלגל. חברה שלא תעמיד את התלמיד ומערכת החינוך בראש סולם העדיפות תמצא את עצמה עד מהרה מתמודדת עם פערים כלכליים, חברתיים וסוציו אקונומיים.

כמי שחווה על בשרו את החוויה המורכבת של נשירה מבית הספר ועד היום נותר עם פצע מדמם, ומכיר היטב את החשיבות של סיום מסלול הלימודים, חובתנו כחברה להיאבק בתופעת הנשירה, אסור לנו לוותר. עלינו למצוא בכל דרך מתווה שיאפשר לכל ילד לסיים את לימודיו. נשירה ממערכת החינוך משמעותה כרסום איטי בנפש התלמיד. ובאופן טבעי יתקיים סיכון רב שהנער גם יפלט מהמערכת החברתית, וממסגרות מעצימות כתנועת הנוער וחוגים שונים. ותפקידינו כהורים, מחנכים, וכמבוגרים לסלול עבור הדור הבא את הדרך הנכונה כדי להשאיר את אותם ילדים במערכת. ילד הנפלט ממסגרת משול לפליט על קרקע לא מוכרת. 

ילדה עם תיק בית ספר הולכת ברחוב (אילוסטרציה: Natalia Belay, shutterstock)
אילוסטרציה: Natalia Belay, shutterstock

יועצת אחת לבית ספר שלם?

המשמעות של ילד הנושר מבית ספר יכולה להיות צלקת עמוקה המשפיעה על המשך החיים. כמה שזה יכול להישמע פחות מקובל המסגרת החינוכית שומרת על הילד, מלווה את צמיחתו ומהווה כר להתפתחות לימודית וחברתית. ועכשיו בימי הקורונה האינסופיים האלה, אנו צריכים להתמקד בתהליכים הבסיסים, והבסיס הוא היצמדות למוכר, אנו חייבים ליישם כל דרך כדי לשמור על הילדים שלנו. במילים אחרות להתאבד על כל אחד מהם. זאת חובתנו כהורים, מורים ומבוגרים. 

ילדים הנושרים מבית ספר היא לא גזירת גורל, וכל תהליך הקשור לחינוך ניתן לתיקון ותפקידינו כשומרי הסף הוא להשאיר את הילד במסגרת ולייצר עבורו חממה מותאמת שתחזק גם את רצונו לדבוק בלימודיו ולהישאר בין הקווים

לילד הנושר מבית ספר ומאבד עוגן משמעותי תמיד תישאר שריטה בגוף ותחושת כישלון של איבוד דרך. המסגרת החינוכית על כל פגמיה שומרת על התלמידים ועל היכולת שלהם להתפתח. ואנחנו כהורים צריכים להביט באומץ בתהליך ולהניח את ידנו על הדופק ולעקוב היטב שהוא נוכח במסגרת, מבצע את מטלותיו, לשמור בקפדנות על התלמיד במסגרת ולדרוש ממנו. בהחלט יש להורה מנדט לדרוש מהילד להיות נוכח בשעורים להקפיד על הכנת שיעורי בית, לבדוק את הסביבה החברתית שלו, לדאוג לנפשו. תהליך זה חייב להתבצע בסינרגיה עם מורה או רכז שיכבה שיעדכן את ההורה בזמן אמת מה מתרחש עם הילד.

המדינה צריכה להשקיע באנשי חינוך וטיפול שילוו יותר את השכבות הבוגרות והצעירות. לא מספיק יועצת אחת לבית ספר, יש לא מעט מטפלים שיכולים לתת כתף כחלק מהסטאז' שלהם כמטפלים ולשמש כמורי דרך. ניתן  לרתום אותם על ידי שיתוף בין משרד החינוך לאוניברסיטאות או מכללות לביצוע סטאז' תקופתי בבתי הספר כך שיהוו משען ועזר ליועצי בית הספר וכמובן משענת לתלמידים. די במבוגר אחד שיאמין בילד שיהווה עבורו משענת ויד מכוונת על מנת שהילד ירוויח את עולמו על מנת שיפרוש כנפיים וינסוק.

דרור שגב הוא מרצה וסופר