המיתוס: גברים לא אוהבים לחשוף רגשות.
על-פי המיתוס גברים הם יצורים מסתוריים ושתקנים, מעשני מרלבורו ורוכבי סוסים שחורים. הייצוג הזה של גברים התנוסס זמן ממושך על גבי כרזות בראש חוצות, והיה למודל לשאוף אליו בכל הנוגע למהי גבריות תקינה. הדימוי הנכסף עודד גברים להפנים ולממש בגופם ונפשם את הגבר השתקן. כך עשו גברים רבים ונדרו על עצמם שתיקה בהסכמה.
האמת: האמת היא שגברים עוברים הסללה מגדרית לשתיקה.
פעמים רבות בנים שנחשפו רגשית בפני המבוגרים בחייהם נבלמו במהרה, מה שהביא לכך שאותם ילדים הבינו שהשפה הרגשית כמנגנון פורקן אינה נגישה להם. במילים אחרות, אין טעם לחשוף רגשות מפני שאין מי שייתן להם תוקף ומענה.
הילדים גדלו להיות נערים והנערים היו לגברים, והגברים היו לשתקנים. במובן זה, גברים הם מגדר נאלם, השפה הרגשית עבור גברים הינה "שפה אסורה", חינכו אותם שרגשות זה לנשים, וכל מה שמקושר לנשים אינו גברי ועליהם להתרחק ממנו כמו מאש.
לגברים יש משאלת לב לדבר ולשתף בתחושותיהם, אך לא תמיד זה קל עבורם, ולא תמיד הסביבה מאפשרת את זה. לודוויג ויטנגנשטיין אמר "גבולות השפה שלי קובעים את גבולות העולם שלי", במובן זה, הגיעה שעתם של גברים לפרוץ את גבולות השפה הרגשית ובכך גם את הגבולות של עצמם.
איך מתחילים לפרוץ את גבולות השפה הרגשית של עצמנו? הכל מתחיל במודעות, בהבנה שכל מה שלימדו אותנו הגברים לחשוב על עצמנו נובע מתוך מסרים שקיבלנו מהסביבה בנוגע ל"מה זה אומר להיות גבר". אותם המסרים הפכו לאמונות לא-מודעות שמנהלות אותנו. ברגע שאנחנו מבינים את זה, אנחנו יכולים באופן מודע לעצור ולחשוב האם אותה השתקה רגשית משרתת אותנו? מה ההשלכות של כך על חיינו? על המערכת הזוגית שלנו? מול הילדים? מול החברים? וגם בקשרי העבודה.
המיתוס: גבר הוא "זאב בודד" ואינו צריך איש. לגברים הכי טוב לבד, הם עצמאיים, ולא רוצים שיתערבו להם בענייני החיים.
האמת: פעמים רבות גברים אכן רואים את עצמם כ"זאב בודד", זה קורה מהסיבה הפשוטה שחלק גדול מחייהם גברים מרגישים בודדים מאוד.
גברים חונכו לכך שתמיכה אינה צורך לגיטימי, שעליהם להיות עצמאים בכל מחיר, בלי להיעזר באחר, לא משנה מה. המסר החברתי הוא שעל גברים להתכחש לצורכי התלות שמתקיימים בהם, למרות שגם גברים רוצים תמיכה וזקוקים לתמיכה. גברים שמביעים רצון לתמיכה אינם גברים "מקולקלים", להפך, זה הופך אותם לגברים שלמים יותר שמבינים שתמיכה אינה מילת גנאי, והנפש צריכה לפעמים להיעזר באחר. אפלטון אמר זאת לפנינו: "הנפש כדי לפגוש את עצמה זקוקה לנפש אחרת". הריפוי עבור המגדר הגברי הינו תנועה כלפי עזרה, תמיכה ויחסי גומלין משמעותיים והדדיים יותר.
קהילת 'מרחב מודעות' בשיטת המטאיזם נבנתה על יסוד המחשבה כי האדם הוא יצור חברתי שמקבל הזנה מתוך הקשרים הקהילתיים. עזרה הדדית, הפריה הדדית ותמיכה הם חלק בלתי נפרד מההתפתחות שלנו כבני אדם, וגברים אינם שונים בהקשר זה. גברים אינם מורגלים לקהילתיות אך חזרה לתחושת הביחד והאחווה הגברית יכולה רק להעיר את הלב ואת הדרך אל עצמם ואל אינטימיות מול אחרים משמעותיים.
המיתוס: גברים לא עוברים פגיעות מיניות.
האמת: גם גברים עוברים פגיעות מיניות.
דימוי המאצ'ו הגברי אומר בשוגג שגברים תמיד מסוגלים להגן על עצמם, הם אינם חלשים או פגיעים. בפועל, כוח מתוקף סמכות, משאבים כלכליים, ואיומים פיזיים מביאים לכך שגם גברים נפגעים, לרבות בתקופת הילדות והנעורים, אך גם בבגרותם. יתרה מכך, לעתים לגברים נגרם נזק כפול מפאת העובדה שמלבד הפגיעה שעברו, החברה לא מכירה בכלל באפשרות שלהם להיפגע והציפייה מהם היא להתמודד לבד עם מה שקרה. כל עוד לא נכיר בכך שגם גברים נפגעים, גברים לא יוכלו לקבל את העזרה והסיוע הנדרשים לעיבוד הטראומה שחוו.
המשולש של בושה, הסתרה ואשמה מעכב את תהליך ההחלמה. מלמדים גברים להתבייש במקומות שבהם היו פגיעים, כך שגברים מוצאים עצמם מפחדים "ממה שיגידו ומה יחשבו". העבודה הפנימית היא עבודה אמיצה עם הפצע, הפניית חמלה לעצמנו ולמידה של מערכת אמונות שלמה שנבנתה סביב הטראומה. פעמים רבות מה שאז תרם להישרדותנו לא משרת אותנו עוד. מתוך ההבנה הזו אנחנו באופן מודע משחררים דפוסים ישנים ועושים תכנות מחדש להיקשרות לאנשים מטיבים והישענות לאמון מחודש בעולם כמקום בטוח עבורנו.
המיתוס: גברים לא נותנים מקום לרגש ולכן הוא לא מנהל אותם.
האמת: ברגע שלא נותנים מקום לרגש הוא הופך להיות דיקטטור, ורק הוא זה שמנהל אותך.
יתרה מכך, הוא עושה זאת בדרכים נסתרות. הרגשות המודחקים שלנו באים לידי ביטוי בדרכים שאפילו לא חשבנו עליהן. התמכרויות, השמנה, ניתוק רגשי באינטראקציות עם הקרובים לנו, בדידות, דיכאון וסימפטומים גופניים של חולי. עלינו לחקור בתוכנו את כל אותן התופעות שאנחנו עדים להם במציאות החיצונית, עלינו להבין את המציאות הפנימית שיצרה אותן ולסמן לתודעה את המציאות הרצויה עבורנו. המהלך הזה עובר דרך חקירת הפנימי והרגשי.
עוד ב-mako בראות:
>> זה הגורם הכי משמעותי להתפשטות המגפה
>> סובלים מנשירת שיער לאחרונה? אתם לא לבד
>> תוסיפו את זה לחביתה - ותתחילו לרדת במשקל
מיתוס: גבר זה עוד ילד בבית.
האמת: גברים הם אנשים בוגרים.
רק חינכו גברים לכך שהם אינם מסוגלים לתת טיפול ראוי, ועדיף יהיה שיתמקדו בפרנסת הבית. לאורך השנים, גברים השקיעו את מרב המשאבים שלהם במקום העבודה, שם הם הרגישו מוערכים, ראויים וממלאים את תפקידם. כתוצאה מכך ביטחונם במסוגלות ההורית שלהם פחת ותפקידם ההורי צומצם. דור האבות החדש מסרב בתוקף להתפקד לתבניות הישנות של מה זה להיות אבא, הדור החדש מביא בפיו בשורה - יש לנו את היכולת לבחור אחרת ולעשות אחרת לביתנו.
מיתוסים על גבריות הם פשטניים בעוד הסיפור של גברים בעולם מורכב ועמוק יותר. אפשר ורצוי לתת מילים לתהליכי סוציאליזציה שדיכאו גברים בלי שגברים יהפכו להיות קורבן של זה, ובלי שהדבר יפגום בדיון החשוב בעמדתן של נשים בעולם. נכון שכוחות חברתיים ישנים ניתקו גברים מעצמם, אבל עכשיו זה הזמן להתחבר מחדש לאמיתות חיים גדולות יותר ומטיבות יותר, עבור גברים ועבור כולם.
מוטלת עלינו החובה לחקור את עצמנו מתוך עצמנו, להציף שאלות ולחפש בפנים את התשובות, זו הזמנה עבור גברים לצאת מאזור הנוחות (הלא-נוח), ולצלול פנימה לעומקי התודעה. ברגע שגברים ייקחו לעצמם את האישור להכיר את עצמם לעומק, הם יוכלו להיות הגברים שהם באמת רוצים להיות בעולם.
ארז שקלר, מטפל רגשי ומנחה "גברותא" בבית המדרש לתודעה - מרחב מודעות.