הילדים משלמים את מחיר המלחמה: עלייה במספר הסובלים מחרדה, יותר הרטבות לילה וזינוק בפניות למיון פסיכיאטרי

שלוש שנים לאחר טבח 7 באוקטובר, נתונים חדשים של כללית חושפים את מחיר הבריאותי מתמשך הילדים ובני הנוער, תושבי הדרום והצפון שפונו מבתיהם - הם הנפגעים העיקריים: הדוח, המבוסס על נתוניהם של כ־5 מיליון מבוטחים, בחן את השינויים בבריאות ובצריכת שירותי הרפואה מאוקטובר 2023 ועד ספטמבר 2026, בהשוואה לשנתיים שקדמו למלחמה. בין הממצאים הבולטים: יותר מפי שניים פניות ילדים ובני נוער למיון פסיכיאטרי, שיעורי פוסט־טראומה שנותרו גבוהים גם בשנה השלישית ועלייה במדדים בריאותיים נוספים בקרב המפונים.

בעוד שבקרב מבוגרים לא נרשם שינוי מהותי בפניות למיון פסיכיאטרי, בקרב ילדים ובני נוער נרשמה החמרה לאורך הזמן: בשנה השנייה למלחמה עלו הפניות למיון הפסיכיאטרי של כללית ב־78.3%, ובשנה השלישית כבר נרשמה עלייה של 121.3% לעומת תקופת הבסיס.

במקביל נרשמה עלייה של 52.1% בהפניות של רופאי ילדים למערך בריאות הנפש, ועלייה של כ־40%–70% באבחנות חרדה בקרב ילדים ברחבי הארץ.

בקרב ילדי מפוני הדרום נמצאו גם ביטויים גופניים למצוקה: בשנה השלישית למלחמה נרשמה עלייה של 47.8% בהנפקת תרופות לטיפול בהרטבת לילה לעומת תקופת הבסיס. בנוסף, צריכת התרופות להפרעות קשב וריכוז עלתה בכלל הארץ ב־25%, לעומת 20.5% בקרב מפוני הדרום ו־5% בקרב מפוני הצפון.

ד"ר ירדן לוינסקי, מנהל מערך בריאות הנפש בכללית אומר כי "נתוני שלוש שנות המלחמה מציגים שינוי משמעותי במצבו הנפשי של הציבור בישראל". לדבריו, אלה שתפקודם נפגע במהלך המלחמה ומדדי החרדה והדיכאון שלהם הוחמרו, מתקשים להתאושש ולחזור לתפקוד מלא גם שלוש שנים לאחר פרוץ המלחמה.

בהתייחסו לילדים הוסיף כי "אצל הילדים, ובייחוד בקרב מפוני הדרום, החרדה והטראומה מקבלות גם ביטוי פיזיולוגי ישיר", שלדבריו מתבטאת בין היתר בעלייה בשימוש בתרופות להרטבת לילה.

אבחנות פוסט-טראומטיות עדיין גבוהות

גם בתמונה הכללית של בריאות הנפש ניכרת השפעת המלחמה: בשנה הראשונה נרשמה בכלל האוכלוסייה עלייה של 45.5% באבחנות חרדה חדשות והכפלה באבחנות פוסט־טראומה חדשות. לאורך שלוש השנים נרשמה גם עלייה של כ־20%–28% בהפניות ובביקורים בשירותי בריאות הנפש בקהילה.

בקרב מפוני העוטף והדרום הנתונים חריפים יותר. אבחנות פוסט־טראומה חדשות זינקו בשנה הראשונה פי 18 לעומת השנה שקדמה למלחמה. בשנה השנייה הן נותרו גבוהות פי 11, וגם בשנה השלישית הן עדיין גבוהות פי 6.

אבחנות החרדה בקרב מפוני הדרום זינקו פי 10 בשנה הראשונה, והפניות והביקורים בשירותי בריאות הנפש עלו פי 2 עד פי 4.5. באותה שנה נרשמה בקרבם גם עלייה של כ־358% בהפרעות שינה.

פרופ' אמיר קריבוי, מנהל המרכז לבריאות הנפש גהה מקבוצת כללית ומנהל מרכז המחקר לחוסן ובריאות הנפש בכללית, אמר כי "הנתונים מלמדים כי ההשלכות הנפשיות של המלחמה ואירועי 7 באוקטובר אינן אירוע נקודתי חולף, אלא משבר עמוק ומתמשך המציב אתגר לאומי בפני מערך בריאות הנפש בישראל".

לדבריו, העובדה שגם בשנה השלישית שיעור אבחנות הפוסט־טראומה בקרב אוכלוסיות שנחשפו לסטרס משמעותי נותר גבוה פי שניים עד פי שישה לעומת התקופה שלפני המלחמה, מחייבת היערכות רחבה יותר.

גם המדדים הגופניים מטרידים

לפי הנתונים, השפעת המלחמה אינה מסתכמת בבריאות הנפש. בקרב מפוני הדרום נרשמה לאורך שלוש שנות המלחמה החמרה מתמשכת באיזון לחץ הדם, בשיעורים של 30% עד 53.7% לעומת תקופת הבסיס.

בשנה השלישית, בעוד שבכלל האוכלוסייה נרשמה עלייה של 2.5% בלבד בלחץ דם לא מאוזן, בקרב מפוני הדרום הגיעה העלייה ל־53.7%. בשנה הראשונה נרשמה בקרבם גם החמרה באיזון הסוכרת.

בקרב מפוני הצפון בלטה עלייה באבחנות חדשות של כולסטרול ושומנים בדם. בכלל האוכלוסייה נרשמה עלייה של כ־20%, ואילו בקרב מפוני הצפון היא הגיעה לכ־60%.

לדברי ד"ר אביטל מרגלית, מנהלת מינהלת גליל במחוז הצפון בכללית, המפונים חוו שינויים משמעותיים באורח החיים ובתזונה, בהם שהייה ממושכת במלונות, אכילה רגשית, ירידה בפעילות הגופנית והיעדר שגרה – שינויים שעשויים להשפיע על איזון מחלות כרוניות.

הפגיעה ניכרת גם ברפואה המונעת. בקרב מפונות הצפון נרשמה ירידה מתמשכת של עד 7.5% בביצוע בדיקות ממוגרפיה, ובבדיקות הסקר לסרטן המעי הגס נרשמה ירידה של 2.5%–3.5% בקרב מפוני הדרום והצפון.

לצד הממצאים המדאיגים, בחלק מהמדדים דווקא לא נרשמה החמרה: במהלך שלוש שנות המלחמה לא נצפתה עלייה מובהקת סטטיסטית בהיארעות אוטם לבבי חריף או שבץ מוחי בכלל האוכלוסייה.

בסך הפניות לחדרי המיון נרשמה דווקא ירידה של 5.1%, ובאשפוזים הדחופים ירידה של כ־10%. בקרב ילדים נרשמה ירידה של 8.7% בפניות למיון הכללי – בניגוד לזינוק החד בפניות למיון הפסיכיאטרי.

ד"ר גיל לביא, ראש אגף תכנון ואסטרטגיה בכללית, מסכם כי הנתונים מצביעים מצד אחד על יציבות בחלק ממדדי הבריאות, ומצד שני על מוקדי פגיעה שממשיכים ללוות את הציבור גם שלוש שנים לאחר פרוץ המלחמה.

"חלק מהפגיעות נחלשות עם הזמן, אך אחרות נמשכות ובחלק מהמקרים אף מעמיקות", אמר. "האתגר שלנו כמערכת בריאות בשנים הבאות יהיה לזהות את המגמות בזמן, לצמצם את הפערים שנוצרו, ולמנוע מהמחיר הבריאותי של שנות המלחמה להפוך לנטל ארוך טווח על דור שלם".