"מתכון לאובדן שפיות": הקושי של החטופים ששרדו לבדם בשבי

עיני מדינת ישראל כולה דמעו משמחה לאור תמונות החטופים ששוחררו לאחר כשנתיים משבי חמאס האכזרי. בעת שחררום, הם חשפו את התנאים הקשים שבהם שהו ואת ההתעללות הפיזית והנפשית שחוו. חלק מהשבויים, כך התברר, נאלצו לשהות לאורך כל התקופה לבדם בשבי, בנוכחות אנשי חמאס בלבד. מתן אנגרסט סיפר כי שהה חמישה חודשים לבדו, וכך גם אבינתן אור ששהה לבד לגמרי במשך שנתיים שלמות, הוחזק רוב הזמן במחנות המרכז בתנאים קשים, הורעב והשיל בין 30-40% ממשקל גופו.

ד"ר עידית גוטמן, פסיכולוגית קלינית ומרצה בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, אומרת כי הקושי של מי ששהה לבדו בשבי קשה לתיאור במילים. "השהייה בשבי חמאס היא משהו בלתי נתפס וקשה מנשוא, מובן שהוא קשה פי כמה עבור מי שנאלץ להעביר את הזמן הזה לבד, ללא כל מכר ישראלי או מישהו שיוכל להזדהות איתו".

"כמו שילד מוכה זקוק להוריו כדי לשרוד, גם אם הם רעים או אכזריים, כך גם מי שנמצא בשבי תלוי בחסדיו של השובה"

ד"ר עידית גוטמן

לדבריה, באופן אבסורדי מי שעזר לחטופים לשרוד הם דווקא השובים שלהם. "זה בהחלט נורא אבל כמו שילד מוכה זקוק להוריו כדי לשרוד, גם אם הם רעים או אכזריים, כך גם מי שנמצא בשבי תלוי בחסדיו של השובה. כלומר, העובדה שמישהו מספק לך מזון, גם אם הוא מזערי ביותר, וזה שמישהו מעביר אותך ממסתור למסתור או דואג שלא תמות, גם אם מדובר באינטרסים הישרדותיים של החוטף, זה גורם לך להיות פחות לבד. אתה בעצם ישן בסביבת האויב אבל הוא זה ששומר עליך חי".

"הצורך לקבל הכרה מאוד חזק בטראומה. כלומר, היכולת של מישהו אחר שמזדהה איתך לראות את הסבל ואת מה שאתה עובר, היא מאוד משמעותית".

"הצורך לקבל הכרה מאוד חזק בטראומה. כלומר, היכולת של מישהו אחר שמזדהה איתך לראות את הסבל ואת מה שאתה עובר, היא מאוד משמעותית"

ד"ר עידית גוטמן

לעומת זאת, היא מסבירה שמי שעבר את השבי במחיצת שבוי אחר, כבר נמצא ביתרון הישרדותי מסוים. "הצורך לקבל הכרה מאוד חזק בטראומה. כלומר, היכולת של מישהו אחר שמזדהה איתך לראות את הסבל ואת מה שאתה עובר, היא מאוד משמעותית. לעבור שבי לצד מישהו מוכר שחווה ביחד איתך את הכאב מנקודת המבט שלך, יכול להקל את הסבל במידה מסוימת, ולסייע 'לעכל' את הסיטואציה ולגרום לך להרגיש שאתה לא נטוש לחלוטין. באופן טבעי, יש גם אחווה שנוצרת בשבי גם אם אין בין הנשבים תחומי עניין משותפים בחיי היום-יום. הנוכחות של אדם לידנו שמוגדר כשותף מספיקה כדי לעורר תקווה ואופטימיות. ראינו את הקשר שנוצר בין התצפיתניות ששוחררו, גם האשפוז ושיקום שלהן היה תהליך משותף".

לסיכום, אומרת ד"ר גוטמן כי הגיהנום שעברו החטופים הוא "מתכון לאובדן שפיות", אבל אפשר להתעודד מתמונות חזרתם. "זה בהחלט נס לראות אותם עומדים על הרגליים, מתקשרים, נושמים וחיים. צפוי להם תהליך שיקום מורכב, אבל זה בהחלט משמח שהם פה איתנו".