"מצב חירום מתמשך": מה עושה ההמתנה מורטת העצבים למערכה מול איראן?
כבר שבועות ארוכים שישראל נערכת למלחמה, ומועד התקיפה עדיין לא ידוע. אתמול הוכרז על העלאת רמת הכוננות – המתח בשיאו והספקולציות ברשת פורחות בהתאם. פסיכולוגית מסבירה מה עושה לנו המתנה דרוכה שנמשכת כבר שבועות ארוכים
ישראל נערכת כבר זמן רב למלחמה – וזה עולה לנו בבריאות: החדשות ברקע, ההימורים לגבי מועד התקיפה והעלאת רמת הכוננות הכללית, מעלים את מפלס החרדה הכללי באזורנו. אף שהמו"מ בין ארה"ב לאיראן לא קרס עדיין רשמית – לכולנו כבר ברור לאן נושבת הרוח, וחדרי הממ"ד כבר ערוכים בהתאם.
"אנחנו במצב חירום מתמשך, שמדלדל את משאבי ההתמודדות שלנו ושוחק את החוסן הפסיכולוגי", מסבירה ד"ר עידית גוטמן, פסיכולוגית ומרצה בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. "הנס סליה, רופא שחקר את ההשפעות הביולוגיות של הלחץ, קורא לזה 'שלב התשישות'". היא מסבירה כי למעשה הציפייה המתמדת להכרעה ברורה, נמשכת כבר הרבה זמן, מה שמכניס אותנו לסוג של קיפאון פסיכולוגי, כמעט קהות חושים, מול ריבוי התרחשויות שלא עוברות 'סגירה' (קלוזור או עיבוד).
"אנחנו מתבקשים שוב ושוב לשבת בשקט בבית, ורצוי לצד שישיות מים, ולהמתין. העניין הזה פוגע בתחושת היוזמה והאקטיביות (אייג'נסי) – כלומר, יש פה תהליך הדרגתי של 'אילוף' לפסיביות וקבלת הדין, אלא שהישרדות תחת איום שכזה גובה מחיר: לחץ כרוני מתמשך מקשה לתכנן, לדמיין, לחשוב, ולהרגיש רגשות 'עדינים'".
היא מוסיפה כי גם ההימורים המתרחשים סביב עיתוי המתקפה, משקפים את תחושת חוסר האונים שיש לנו. "הם מתייחסים לחיים שלנו במין ריחוק רגשי, כאילו אנחנו צופים מהצד במשחק מזל. בהעדר שקיפות במידע וברציונליות, אנחנו נאלצים להסתפק בשמועות".
ד"ר גוטמן מציעה שבינתיים נעשה את מה שכן אפשר לעשות במצב כזה: "חשוב להימנע מניטור אובססיבי של חדשות - להגביל את עצמנו לפעמיים ביום; וגם לנסות לפעול פרקטית בגבולות שנוכל לשלוט בהם: לארוז תיק חירום, לפתוח מקלט בבניין ולבדוק אופציית לביטול למלונות שכבר הזמנו לפסח. כמו כן, חשוב לשים בראש סדר העדיפויות את הטיפול העצמי - אכילה בריאה, פעילות גופנית, טיפול רפואי כולל בדיקות תקופתיות. חשוב לזכור כי הלחץ הזה אינו בריא לנו, אין צורך שגם אנחנו נקשה על עצמנו בעודף קפאין או בביקורת עצמית שאינה במקומה".