המצוקה הנפשית של הציבור הישראלי במגמת ירידה: מתחילת מלחמת "חרבות ברזל" הגיעו למוקדי ער"ן 71 אלף פניות. ד"ר שירי דניאלס המנהלת המקצועית של עמותת ער"ן מציינת כי אחוז הפניות הכללי גבוה באופן משמעותי ביחס ימי השגרה, אך הוא פוחת בהדרגה מאז תחילת המלחמה. "ביום הראשון למלחמה הייתה עלייה של 700%, בחודש הראשון של 100%, ולאחר חודש וחצי נרשמה התייצבות עם עלייה של 50% לעומת ימי השגרה".

אבל יש שוני מגדרי ופער בין הגילים השונים - מהעמותה מדווחים על עלייה הדרגתית בפניות המתקבלות מגברים, ולעומת זאת - על ירידה מתונה בפניות של נשים ככל שעובר הזמן. (כיום פונים 41% גברים לעומת 36% בתחילת המלחמה, ו-59% נשים לעומת 64% מתחילתה). עוד נמסר כי תועדה ירידה מתונה בפניות של מתבגרים וצעירים לעומת עלייה בפניות של מבוגרים מעל גיל 35. גם אופי הפניות השתנה מאז תחילת המלחמה. אם בראשיתה 60% מהפניות התמקדו בחרדה ובטראומה, כיום רק 32% מהן מתמקדות בנושא זה. לעומת זאת, הפניות העוסקות בדיכאון ובמצוקה התגברו – 28% כיום לעומת 17% בתחילת המלחמה.

ד"ר דניאלס מציינת כי "בשבועות הראשונים למלחמה מרבית הפניות המגיעות לשירות הטלפוני ולער"ן ברשת עסקו בפחד, חרדה, טראומה והתמודדות עם אובדן. היקף הפניות ועוצמת המצוקה, חסרי התקדים בעוצמתם, שיקפו את המציאות הבלתי נתפסת שאליה התעורר הציבור הישראלי ב-7 באוקטובר. גורם ההפתעה, יחד עם אובדן החיים ותחושת הביטחון הבסיסית, האכזריות ומעורבות ילדים רכים וקשישים, החשיפה ללא פילטרים ברשתות ובמדיה החברתית לצד תחושת הפחד וחוסר הוודאות המתמשך – כל אלה הציבו בפנינו התמודדות חדשה עם טראומה לאומית". 

אזרחים תופסים מחסה מרקטות במקלט בתל אביב (צילום: Amir Levy, getty images)
פי 3 יותר מודאגים מבדרך כלל | צילום: Amir Levy, getty images

לדבריה, עם התקדמות הלחימה, מרבית הפניות עדיין עוסקות בפחד, חרדה, טראומה והתמודדות עם אובדן, אך היקפן מצומצם יותר יחסית לתחילתה. עם זאת, מספר הפניות הכללי עדיין גדול פי שלושה לעומת זמני שיגרה. "הנתונים מצביעים על כך כי רבים בחברה הישראלית, כבר לא נמצאים בשלב האקוטי שבו נמצאו בתחילת הלחימה, ועם זאת, לא מדובר בחזרה לשגרה אלא בשגרת חירום אשר מצריכה מכולנו משאבים נפשיים רבים".

עוד היא מציינת כי רבות מהפניות מגיעות מהורים, מחיילים ומבני משפחותיהם. "אגב, גברים לרוב נוטים להימנע מפניה לסיוע נפשי ביחס לנשים ולכן מהווים לא פעם אוכלוסיית סיכון באשר להחרפה והסלמה במצבם הרגשי. מלחמה נתפסת כסיבה 'לגיטימית' לבקשת סיוע נפשי, מה שתורם להסרת חלק מהחסמים הפסיכולוגיים הכרוכים בפנייה לעזרה. בין היתר, פונים אלינו אנשים שחוו אובדן או טראומה אחרת בשנה האחרונה, אנשים רגישים באופיים, כאלה שמזדהים עם הקורבנות ואוכלוסיות שחשות חוסר ודאות וחשש מתמשך, כמו: הורים לחיילים, חברים קרובים, בני זוג ובני משפחה".

לסיום, היא יוצאת במסר מעודד: "למרות השבר, מחקרים מוכיחים כי מרבית האנשים יחוו החלמה טבעית באמצעות המשאבים הפנימיים שלהם, ובאמצעות תמיכה חברתית. זרעי החוסן מצויים בכולנו".