"אפשר לצאת כבר מהממ"ד?": ריבוי ההתרעות יוצר בלבול בקרב הציבור
השהייה במרחב המוגן היא לעתים ארוכה יחסית במערכה הנוכחית, מה שיוצר בלבול ומעורר לחץ. פסיכולוגית: "זוהי תמונת מצב שמלמדת אותנו רבות על המצב הנפשי של הציבור כרגע"
לא מעט אזרחים לא ידעו כיצד לתפקד ביממה האחרונה, עם תחילתה של מערכת "שאגת הארי". לדבריהם, ההנחיות יוצרות בלבול. ההתרעה הראשונה שמבקשת מהציבור להיערך לאזעקה ולהיות בקרבת ממ"ד, לפעמים נשלחת במקביל לצליל האזעקה. כך שיוצא שלעתים הם אינם מבינים מתי לצאת מהממ"ד.
"אני יושבת עם ילדים בממ"ד ומחכה שיגידו לצאת, אבל פתאום מופיעה לי על המסך עוד התרעה, ואני לא מבינה מה קורה", אומרת שולי מפתח תקווה. "איך זה יכול להיות שצריך להיכנס שוב לממ"ד כשאנחנו כבר בתוכו?"
לדברי ד"ר לירון ספורטה, פסיכולוגית קלינית ומנהלת היחידה לטיפול בטראומה במחוז דן-פ"ת של שירותי בריאות כללית, השאלה שמתעוררת שוב ושוב בקרב ילדים ומבוגרים היא אם אפשר כבר לצאת מהממ"ד.
“זוהי תמונת מצב שמלמדת אותנו רבות על המצב הנפשי של הציבור כרגע”, היא מסבירה. “ריבוי ההתרעות ועודף המידע אינם רק מלחיצים, הם אף יוצרים שני תהליכים נפשיים מנוגדים ומסוכנים כאחד - האחד - בהלה וקושי לעבד מידע; והשני - דה-סנסיטיזציה: מצב שבו מערכת העצבים מפסיקה להגיב".
“בדיוק כפי שמי שגר ליד בית חולים מפסיק לשמוע את האמבולנסים, כך גם ההתרעות המרובות הופכות לרעש רקע – וזה מסוכן”, מדגישה ספורטה. לדבריה, התוצאה היא עייפות נפשית, שחיקת חוסן, תסכול, הפרעות שינה ותחושת ייאוש.
היא מוסיפה כי לא במקרה מעת לעת מחליף פיקוד העורף את צלילי ההתרעה. לדבריה, מדובר בניסיון “לאפס” את ה"סנסיטיזציה" ולהחזיר את הערנות לציבור.
כשהמוח על אוטומט
ד"ר עידית גוטמן, פסיכולוגית מאוניברסיטת בר-אילן, מצביעה על מנגנון פסיכולוגי נוסף שמגביר את תחושת הבלבול. "ברגע שיצרנו הרגל, אנחנו נוטים לדבוק בו – מקום הישיבה במקלט או בכיתה, למשל. ולכן גם שינוי הכללים מאתגר אותנו”, היא מסבירה. לדבריה, ההנחיה החדשה ולפיה יש לעתים לשהות זמן רב יותר במרחב המוגן, עשויה לסתור את ההנחיה הקודמת – זו שכבר “מאוחסנת” בזיכרון הפרוצדורלי שלנו ופועלת על אוטומט. "זה כמו קודן לרכב שחקוק בתנועות האצבע. כשעוברים לרכב חדש עם קוד אחר – האצבעות מתבלבלות".
היא מסבירה כי במצב חירום, כשהאדרנלין גבוה והמוח מוצף במחשבות, היכולת להתעכב על “האותיות הקטנות” באפליקציה – נפגעת משמעותית. "הציבור לא בהכרח מזלזל בהנחיות. לפעמים הוא פשוט מוצף מכדי לעבד אותן".
הצורך במידע בהיר ותכליתי
שתיהן מסכימות כי הפתרון אינו טמון בעוד מידע – אלא בפישוטו. "מבחינה פסיכולוגית והנדסת אנוש, הציבור זקוק להנחיות פשוטות, ממוקדות וקוהרנטיות”, מדגישה ספורטה. "הוראה אחת ברורה שווה עשר הוראות מסורבלות".
ד"ר גוטמן מוסיפה כי עקביות היא קריטית: "ככל שההנחיות ברורות ויציבות יותר, כך קל יותר להפנים אותן ולהגיב אליהן גם תחת לחץ. שתיהן מזהירות גם מפני הסתמכות על שמועות בקבוצות וואטסאפ: המידע הלא רשמי לא רק שאינו מדויק לעתים – אלא גם מגביר את החרדה.
לסיכום - אי-הוודאות סביב זמני השהייה בממ"ד היא אינה רק שאלה טכנית. ד"ר גוטמן: "חלקנו חוששים 'לצאת פראיירים' ולשהות סתם זמן מיותר, כביכול, במרחב המוגן. אבל יהיה טיפשי להיפגע בגלל זה. אם לא בטוחים אם לצאת מהמרחב המוגן – עדיף לסבול אי-נוחות יחסית ולא לסכן את החיים".