זה בטח לא חדש לכם שכולנו בני אדם, וככאלה כולנו מדי פעם חוטאים בהכללות, בין אם אנחנו מודעים לכך או לא. "אף אחד לא לובש את זה יותר", "כולם אומרים שהסרט הזה מוצלח", "אנשים חושבים שזה מוזר", וכן הלאה. הכללה היא דרך טבעית למצוא היגיון בעולם, אבל במקרים רבים הכללה הופכת לסטיגמה – וכאן היא כבר חוצה גבול מסוכן.

"סטיגמה זו תכונה אנושית שחוסכת לנו מאמץ נפשי בלהחליט מה דעתנו על כל אירוע או בן אדם, ומכניסה אותם למגרות שקיימות לנו בראש", מסביר דוקטור צבי פישל, יו"ר איגוד הפסיכיאטריה בישראל ומנהל מחלקה במרכז לבריאות הנפש בגהה. "סטיגמה היא בעצם אות קלון שמצמידים לבן אדם שעשה משהו שראוי לבושה ולכן מסמנים אותו, כדי שכל מיני אנשים ידעו איך להתנהג בחברתו. הבעיה היא שהמוח האנושי עושה הכללה שבסופו של דבר מקלה עלינו, אבל פוגעת באנשים שלא התכוונו לתייג או לסמן אותם בגלל מעשים שלהם, אלא בגלל השתייכות שלהם לקבוצה כזו או אחרת".

אחת הקבוצות שסובלת מסטיגמות היא חולים במחלות פסיכיאטריות, שמיד מתויגים בקרב רוב האוכלוסייה כ"לא נורמליים", וכך מילים כמו "משוגע", "מטורף" או "חולה נפש" הופכים בן רגע לקללה לכל דבר. "זה תיוג רע שלילי", אומר פישל, "והתיוג בעצם עוזר לנו כבני אדם לחסוך את הבחינה המדוקדקת של אנשים כאלה. יש בקרב הציבור מידע שגוי על הפרעת נפש, על כל המשמעויות השליליות שיש לה בתרבות ובחברה שלנו, והוא זה שלמעשה מחזק את הסטיגמה בנוגע לאנשים הסובלים ממצבים כאלה". 

גבר בדיכאון (צילום: shutterstock By tommaso79)
הסטיגמות יוצרות עוינות כלפי החולים | צילום: shutterstock By tommaso79

איך זה מתחיל?

ככל הנראה ממקרי קיצון שבהחלט לא העידו על הכלל, אבל הספיקו בשביל להפחיד את הציבור. "כמו בכל אוכלוסייה וקהילה, יש אנשים שההתנהגות שלהם היא בעייתית או מפחידה", מסביר פישל, "אבל כשמדובר על חולים פסיכיאטרים כולם נתפסים לזה. כשמתארים בחדשות ובתקשורת למשל פשעים שבוצעו על ידי חולים פסיכיאטריים כותבים 'על רקע נפשי', וזה בעצם מכתים את כל אוכלוסיית החולים כשבפועל אירועים כאלה לא יותר גדולים באופן משמעותי בקרב אוכלוסיית החולים מאשר בשאר, אבל ברגע שמתייגים – זהו, נגמר הסיפור". פישל מבהיר שמחלת נפש היא מחלה שבה חלק מהחולים מפגינים התנהגות שהאדם הממוצע לא מבין אותה, ומכיוון שהיא מעוררת שונות או מוזרות שיכולה לנבוע ממנה, התגובה הטבעית היא פחד. "המנגנון שלנו להתמודדות עם הפחד וחוסר ההבנה הוא להיות עוין כלפי אותה אוכלוסייה".

הסטיגמות גורמות לכך שלאורך ההיסטוריה התעוררו המון הגדרות לא נכונות למחלת נפש, כשרובן תלויות תרבות. "יש למשל מקומות ותרבויות איזוטריות שבהן חושבים שמחלות נפש נובעות משד או מכישוף. בנוסף, יש אנשים שמנסים ליצור קשר בין מחלות נפש לבין אירועים מסוימים שקרו לנו במהלך החיים. כך למשל בעבר דיברו על סכיזופרניה שנותרת בגלל הורות לא נכונה, כשהיום ברור שאין קשר להורות", מספר ד"ר פישל. אין ספק - האינפורמציה שנמצאת שם בחוץ בנוגע למחלות נפש עושה להן עוול גדול ומכמיר לב.

הגיע הזמן לתקן את המעוות

נתחיל בהגדרה הרשמית: הפרעה נפשית היא פגיעה בתפקודו של המוח שבסופו של דבר מתבטאת בתופעות התנהגותיות רגשיות או חשיבתיות, לפי פישל. מדובר במצב רפואי לכל דבר, אך בשונה ממחלות אחרות, במקרה כזה, הדרך שלנו אל הסטיגמות הופכת לקצרה מאוד. כשאנו שומעים על אדם שחלה במחלה שאינה קשורה לבריאות הנפש, באופן אוטומטי אנחנו מייחסים לו רגשות חמלה ומתעורר בנו הרצון לסייע לאותו חולה במה שניתן. אז למה כשמדובר במחלת נפש היחס שלנו הוא אחר? "בבסיס הסטיגמה על מחלות נפש יש חוסר הבנה ופחד מאוד גדול. אנשים לא מבינים מה זו מחלה פסיכיאטרית ואת המגוון הרחב והעצום שלה, הם לא לוקחים בחשבון שהאדם שהם דיברו איתו לפני דקה יכול למעשה להיות מטופל בטיפול פסיכאטרי כזה או אחר. אנחנו נחשפים בעיקר למקרים קיצוניים שמפחידים אותנו בגלל דיבור מוזר או התנהגות חריגה. בעבר ייחסו לחולים פסיכיאטרים כל מיני סגולות רעות כמו של "מכשפה", וזו הייתה בעצם השלכה של הפחד על החולה עצמו. אבל גם היום שמים תיוג, מתרחקים, מפחדים ומתעלמים, אפילו מאנשים שזקוקים לעזרה טריוויאלית. הסטיגמות האלה יוצרות עוינות כלפי החולים, ומשם הדרך קצרה לאפליה ולביריונות".

אישה עצובה (צילום:  Concept Photo, shutterstock)
מתויגים בקרב רוב האוכלוסייה כ"לא נורמליים" | צילום: Concept Photo, shutterstock

מה באמת הנזק הכי גדול שסטיגמה כזו יכולה ליצור בקרב האדם הסובל?
"חוץ מביוש ושיימינג, יש גם נזק שבסופו של דבר גורם כאמור להתרחקות וקריאה בשמות גנאי. הסטיגמה השלילית יכולה לגרום למעסיקים לא לקבל חולים פסיכיאטרים לעבודה למרות שהם יכולים להיות ראויים מבחינת יכולות וכישורים. או למשל הערמת קשיים של ביטוחים ופרוצדורות שונות ומשונות. כמו כן, היום במאה ה-21 ברור שצריך להנגיש זכויות לחולים נוירולוגים או פיזיים, אבל אין לנו הבנה כזו בכל הנוגע לחולים פסיכיאטרים קשים, למשל בפרוצדורות של אישורי תרופות".

"אותם חולים יודעים למשל שאין להם טעם ללכת לראיונות עבודה, שבהם ישאלו אותם 'איפה היית בחודשים האלה והאלה', וכשישמעו שמדובר באשפוז פסיכיאטרי מיד יגידו תודה ושלום. הנזק שנגרם הוא גדול ויכול להוביל למקרים של אובדנות, כי האנשים הללו לא יכולים להתמודד ולא נלחמים על זכויותיהם".

אז איך נלחמים בתופעה?

דרך טובה להילחם בסטיגמה לא חייבת לכלול שלטים, הפגנות ומחאות – היא יכולה להתחיל בתוך כל אחד ואחד מאיתנו, על ידי קבלת מידע. "אנשים צריכים לדעת מה זה ואז הם פחות מפחדים", מסביר פישל. "כשהם מקבלים נתונים אמיתיים ומדויקים, כשהם נפגשים עם אנשים ורואים פנים מול פנים אדם שמספר שיש לו סכיזופרניה או הפרעה בי פולרית, הם יכולים פתאום להבין ש'וואלה, הוא יכול להיות חבר שלי'".

בדיוק בשביל המטרה הזו יוצאת חברת סופר-פארם במהלך חשוב שנועד לסייע לנו להשאיר את הסטיגמות מאחור. במסגרת המהלך, תוכלו לרכוש בכל אחד מסניפיה של סופר-פארם את "סטיגמטין", כאשר כל ההכנסות יועברו לתרומה לעמותת הידידים של גהה. המהלך נובע מהבנה שמילים יכולות להנציח את הסטיגמה, אך הן יכולות גם לנצח אותה, רק אם נבחר להשתמש במילים הנכונות, נעצים ונכיל באמצעותן. אם נעשה את השינוי נוכל להיפטר מהסטיגמה שגורמת סבל לכל מי שמתמודד/ת עם הפרעה נפשית. ב"סטיגמטין" תגלו מילים להעצמה אישית ועלון שיעזור לכם להיפטר מהסטיגמה וכולל מידע על הפרעות נפשיות, על הנזקים שהסטיגמה גורמת ועל המקום שזה פוגש אותנו בחיים.

"ברור לחלוטין שהמסע התקשורתי והחינוכי צריך לבוא בכל הרבדים והגילאים של האוכלוסייה", מסכם ד"ר פישל. "חשיפה של ילדים לילדים או מבוגרים שחולים בהפרעות כאלה תגרום לכך שהם לא יפתחו פחד, טינה או עוינות לאנשים סובלים, אלא דווקא יבינו שאפשר לעזור להם".

גבר בדיכאון (צילום: shutterstock By Pixel-Shot)
להילחם בסטיגמה על ישי קבלת נתונים אמיתיים ומדויקים | צילום: shutterstock By Pixel-Shot

לאבחן מחלת נפש

מחלה פסיכיאטרית היא כאמור שם כולל למגוון של התמודדויות, קשיים ובעיות איתן מתמודדת האוכלוסייה הרחבה. מתי צריך להתעורר חשד בקרב עצמנו או בקרב הסובבים אותנו? "כשמרגישים שינוי בהתנהגות, בחשיבה, בהרגשה, באנרגיה או ביכולות", אומר פישל. "השוני יכול להיות מודע, כמו למשל במקרים של חרדות או דכאון, ואז פשוט ניגשים להתייעצות או לקבלת טיפול, אך לפעמים השוני בהתנהגות הוא כלל לא מודע או שהחולה לא מעוניין לגשת לטיפול, ואז האבחון הופך להרבה יותר קשה".

כאן נכנס התפקיד החשוב של מערכת התמיכה, שמורכבת מהאנשים שאוהבים את החולה ודואגים לבריאותו. "אם מדובר במטופל שזו לא האפיזודה הראשונה שלו, מערכת התמיכה תדע לזהות את הסימנים, כמו למשל הפרעות שינה, הסתגרות בבית, התחשבנויות פתאומיות על אירועים מהעבר או בזבוז כספים יוצא דופן", מסביר פישל ומוסיף, " אך אם מדובר בדפוס התנהגות חדש, על הסביבה לזהות התנהגות חריגה, להיות רגישה לסימני האזהרה ולפנות למטפל מקצועי כדי לקבל סיוע ולמנוע החמרה עתידית".

 
 בחזרה למתחם>>