פעילות גופנית טובה לבריאות. היא עוזרת להילחם במחלות מטבוליות כמו סוכרת מסוג 2, משפרת את תפקוד המוח ומפחיתה את הסיכון למחלות לב וכלי דם ואת הסיכון למוות באופן כללי. פעילות גופנית יכולה גם להפחית את הסיכון לחלות בסוגי סרטן מסוימים. ראיות נוספות לכך התפרסמו לאחרונה בכתב העת הבריטי לספורט ולרפואה (British Journal of Sports and Medicine). מחקר רחב היקף מצא שגברים צעירים עם סיבולת לב-ריאה גבוהה חלו פחות בכמה סוגים של סרטן בבגרותם.
סרטן הוא שם למחלות רבות, שהמשותף להן הוא היווצרות מוטציות שגורמות לתאי הגוף להתחלק בלי בקרה, וכך מובילות לפגיעה בתפקוד מערכות הגוף ובהיעדר טיפול גם למוות. הגורמים לסרטן הם גנטיים וגם סביבתיים. הטיפולים שקיימים היום, בהם ניתוחים וכימותרפיה, כרוכים בסיכונים ובתופעות לוואי, ולכן חוקרים ורופאים מחפשים דרכים להקטין את הסיכון לחלות בסרטן מלכתחילה.
הכתבה פורסמה במקור באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
נראה שפעילות גופנית היא אחת הדרכים האלה. המחקר החדש עקב במשך זמן רב אחרי קבוצה גדולה של גברים, וחיפש קשר בין סיבולת הלב-ריאה שלהם לבין מידת הסיכון שלהם לחלות בסרטן.
סיבולת לב-ריאה היא מדד לאיכות של מערכות הגוף שאחראיות לקלוט, להוביל ולספק חמצן מהאוויר לתאי הגוף שלנו בזמן מאמץ גופני. סיבולת לב-ריאה נחשבת מדד טוב של כושר גופני ובריאות כללית. כשאדם נמצא בכושר אירובי טוב, הוא מסוגל לבצע פעילות מאומצת לאורך זמן בלי להיכנס למצוקת נשימה. זו לא משימה פשוטה: הריאות צריכות לקלוט את כל החמצן הנדרש ולפנות את כל הפחמן הדו-חמצני העודף, הלב צריך לעבוד בתפוקה גבוהה יותר כדי לספק את הדם העשיר בחמצן לרקמות ולאיברים בזמן, ותאי הגוף צריכים לקלוט את החמצן שמגיע, להמיר אותו לאנרגיה ביעילות ולסלק את חומרי הפסולת שנוצרים לפני שיצטברו ויגרמו נזק ברקמות. בקיצור, זו משימה מורכבת שדורשת אימון.
למדוד סיבולת דרך הנשימה
במחקר החדש, החוקרים עיבדו נתונים של מתגייסים צעירים מתוך מאגר רשמי של הצבא השבדי. במחקר השתתפו יותר ממיליון זכרים בריאים בני 25-16, שהתגייסו בין השנים 2005-1968. בעת גיוסם הם עברו מבדקי כושר גופני ושלל בדיקות רפואיות, בהן מבחני סיבולת לב-ריאה, מדידת חוזק שרירים ומדידות דופק ולחץ דם. את סיבולת הלב-ריאה מדדו ברכיבה על אופני כושר. הנבדקים רכבו על אופני הכושר כשהמכשיר נמצא ברמת התנגדות נמוכה. אחרי חמש דקות הבוחן העלה את רמת ההתנגדות של הדוושות באופניים בכ-20 אחוזים מעל רמת המאמץ ההתחלתית לאדם במשקל ממוצע. כשהנבדקים התעייפו והפסיקו לדווש, המבדק הסתיים והבוחן רשם את העומס המרבי שכל נבדק הגיע אליו, לפי משך הזמן שדיווש ברמת ההתנגדות הגבוהה ביותר שהוא הצליח להגיע אליה.
זו אינה הדרך המקובלת להעריך כושר אירובי: לרוב זה נעשה על ידי מדידה של צריכת החמצן המרבית בזמן מאמץ. לשם כך צריך למדוד במעבדה כמה אוויר הנבדק שואף ונושף בזמן מאמץ גופני. המדידה יקרה ומורכבת, ולכן בצבא השבדי בחרו להעריך את רמת הכושר של המתגייסים בצורה נגישה יותר, גם אם מדויקת פחות. במחקרים קודמים נמצא מתאם גבוה בין מדד העומס המרבי שנמדד באופני הכושר לבין המדידה המדויקת והמקובלת יותר של צריכת החמצן המרבית. המתאם נותן תוקף למבדק אופני הכושר בתור כלי שמאפשר להעריך סיבולת לב-ריאה.
מי יחלה אחרי 33 שנה
החוקרים אספו ממאגרים ממשלתיים נתונים רפואיים של כל מתגייס שנכלל במחקר, ובעזרתם בדקו מה מצבם הרפואי של הנבדקים מאוחר יותר, אחרי 33 שנים בממוצע. הם אספו מידע על אבחון סרטן בקרב הנבדקים וגילו שלמי שהייתה סיבולת לב-ריאה גבוהה בזמן הגיוס, היה סיכוי נמוך יותר לחלות בסרטן. החוקרים זיהו את הקשר הזה בתשעה מתוך 18 סוגי סרטן שבדקו במחקר.
ממצאים אלה אולי לא מפתיעים במקרה של סוגי סרטן שקשורים למערכת הנשימה, שכן ידוע ששמירה על סיבולת לב-ריאה גבוהה חשובה לתפקוד איברים שאחראים על אספקת החמצן, כמו הלב והריאות. אבל המחקר מצא שסיבולת לב-ריאה טובה קשורה לסיכון נמוך לחלות גם בסוגי סרטן שאינם בהכרח קשורים למערכת הנשימה או הלב, למשל סרטן הקיבה, הלבלב או הכליות. הסיכון לחלות בסרטן במערכת העיכול – למשל סרטן הוושט, המעי הגס או הכבד – ירד ב-40-20 אחוזים.
מצד שני, נמצאו סוגי סרטן שסיבולת לב-ריאה לא הייתה קשורה לשכיחות שלהם, למשל סרטן הדם מסוג לוקמיה וסרטן של מערכת העצבים המרכזית. החוקרים גילו גם מתאם הפוך: מי שהיה בכושר טוב יותר, היה בסיכון מוגבר ללקות בסרטן העור ובסרטן הערמונית. מה יכולה להיות הסיבה לכך? זה לא לגמרי ברור, אך במקרה של סרטן העור, החוקרים משערים שהסיכון המוגבר נובע מחשיפה גבוהה יותר לקרינת השמש בעת פעילות אירובית, שכן רבים מעדיפים לבצע אותה בחוץ.
חשיבותו של המחקר הזה טמונה בעיקר במספרים. הרבה סוגי סרטן נבחנו, המדגם היה גדול והמעקב נמשך זמן רב, וכך התאפשר להסיק מסקנות טוב יותר מאשר במחקרים קודמים וקטנים יותר. כל הנבדקים במחקר עברו את אותם המבחנים במועד הגיוס ותועדו באופן דומה, מה שמקטין את הסיכוי לטעות ומעניק תוקף רב יותר לניתוח הסטטיסטי.
מה עוד קשור מלבד הכושר?
עם זאת, המחקר התמקד בגברים צעירים ובריאים, והתוצאות לא יהיו בהכרח דומות אצל אוכלוסיות אחרות. למשל, פעילות אירובית מאומצת של אנשים עם מחלות כרוניות, כמו סוגים מסוימים של אסתמה, עלולה להחמיר את תסמיני המחלה ולגרום להידרדרות נוספת בבריאות. בעיה נוספת במחקר הזה היא מחסור במידע על אורח חייהם של הנבדקים. גם עישון, צריכת אלכוהול, הרגלי תזונה והרגלים אחרים יכולים להשפיע על הסיכוי לחלות בסרטן, והם משתנה נוסף שיש להתחשב בו.
אפשר ורצוי לתכנן מחקרים נוספים שיעזרו להשלים את התמונה, למשל לבדוק את הכושר של הנבדקים בנקודות זמן נוספות. כך אפשר יהיה לראות אם רק אלה ששומרים על כושר במהלך חייהם הבוגרים יחלו פחות בסרטן, או גם אלה ששמרו על כושר בצעירותם בלבד. ומה עם מי שלא היה בכושר בצעירותו – אבל שינה את אורח חייו בבגרותו? האם הסיכון שלו לחלות בסרטן פוחת? האם לנבדקים שהיו בכושר גבוה וחלו בסרטן, יש סיכוי טוב יותר להחלים מאשר לאלה שהיו בכושר נמוך ולקו בסרטן? שאלות אלו, ורבות אחרות, עדיין מחכות לתשובה.
בנוסף, סיבולת לב-הריאה מושפעת רבות מהגנטיקה איתה נולדנו. את הגנטיקה אנחנו עדיין לא יכולים לשנות כדי לשפר את הכושר, אבל פעילות גופנית יכולה לעזור בכך. מהמחקר אפשר להסיק שמי שמתאמן ומשפר את סיבולת הלב-ריאה, מרוויח לא רק גוף חטוב ולב בריא, אלא גם הגנה מסרטן.
חלק גדול מהרפואה המודרנית מתמקד בפתרון בעיות קיימות, כמו מתן תרופה, ניתוח או טיפול אחר למחלה לאחר שהתפתחה. אבל ברור שמניעת הבעיה מראש היא פתרון עדיף בהרבה. אם יש לנו דרך לעשות זאת בצורה פשוטה ויעילה יחסית, כדאי לנו לקפוץ – או לרוץ, לשחות או לרכב – על ההזדמנות.