קשה למצוא מישהו שלא התנסה בעצמו ב"אכילה רגשית". אם זה בגלל מערכת יחסים שהתפרקה, הבוס שלא מפסיק לצעוק בעבודה או עקב בעיות כספיות - האוכל שבמקרר הוא תמיד מקור נחמה נהדר. אבל מהן הסיבות האמיתיות שמובילות לאכילה - אלה שהמטרות שלה לא קשורות לגוף שלנו, אלא לנפש?

>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?

אחת התפיסות השגויות לגבי התופעה היא שמי שסובל ממנה הוא בעל עודף משקל, או פשוט אדם שאוכל כאשר הוא עצוב. אולם מדובר בטעות. מי שאוכל רגשית יכול להיות אדם בעל משקל סביר, שנתקף בולמוס אכילה, או מישהו בדיאטה עם תפיסה מוטעית לגבי הרגלי אכילה.

כמעט לכולם יש קשר רגשי כלשהו לאוכל אותו הם אוכלים, מינקות ועד לגיל בו אנחנו מקבלים החלטות באופן עצמאי. מבנים חברתיים, פסיכולוגיים ותרבותיים משפיעים עלינו, ולא תמיד הם מעודדים קשר בריא בינינו לבין המזון שלנו. בספר חדש שיצא בבריטניה, "שבעה צעדים פשוטים לבלימת אכילה רגשית", סאלי בייקר וליז הוגון מגלות את הסיבות האמיתיות, לטענתן, שעומדות מאחורי אנשים שיוצרים קשר שלילי עם האוכל שלהם. הנה כמה מהן:

אם לא נוכחת מבחינה רגשית

משפחות שלא מאפשרות לילדים להביע רגשות של חוסר נוחות כמו כעס או עצב משדרות להם שמדובר ברגשות לא רצויים, ושיש להתבייש בהם. הדבר נכון בעיקר לילדים שסובלים מיחס כזה מצד אמם, ולרוב הם אלה שפונים לאוכל כדי להחניק את הרגשות האמיתיים שלהם. להתנהגות האם יכולות להיות סיבות רבות: מחוסר רגישות או יכולת להכיל, דרך חוסר בגרות ואנוכיות ועד להתמודדות קשה עם אלימות בבית. אין לבלבל את התופעה הזו עם אם שלא נמצאת באופן פיזי בבית, כיוון שהילדים יכולים לפתח אליה קשר רגשי בזמן בו היא כן נמצאת איתם.

הורות נוקשה

הורים רבים דוחפים את ילדיהם למאמצים גדולים מסיבות שנכונות להם ולא לילדים. הילדים, בתורם, מנסים להצטיין כדי לא לאכזב את ההורים ולא את עצמם. מחקר שביצע הפסיכולוג הקליני ג'ונתן איגן גילה שבנות להורים ששמו את הצרכים שלהם מעל הצרכים של ילדיהם נטו יותר לאכילה רגשית, והיו בעלות נטייה להשמנה. הבנות שגילו את ההתנהגות החיובית ביותר כלפי אוכל היו אלה עם אם נוקשה, אבל בעלת נגישות רגשית ואב נינוח.

צורך לא מודע להישאר בעודף משקל

זה נשמע מוזר, אבל כאשר אתם מדמיינים את המכשולים שעומדים ביניכם לבין המשקל הרצוי לכם, ייתכן ואתם סובלים מפחד בלתי מודע משינוי. אולי אין לכם מספיק ביטחון עצמי בכך שתוכלו לאבד משקל עודף, כי אם הייתם מסוגלים לכך, זה כבר היה קורה, לא? הפחדים לא צריכים להיות הגיוניים, אבל לרוב הם סותרים את המאמצים המודעים שלכם לרדת במשקל.

לכו עם הבטן (צילום: jupiter images)
זו לא הבטן שלכם שאוכלת | צילום: jupiter images

>> עוד ב-mako בריאות:

8 טיפים שיעזרו לכם להיפטר מקילוגרמים מיותרים
אחת ולתמיד: למה הולכים לשירותים אחרי קפה?
האם נמצאה התרופה הטבעית לפסוריאזיס?

החיפוש אחר הגזרה המושלמת

השאיפה לגוף בעל מידות לא הגיוניות היא בין היתר תוצר של המודל שמוצב בפנינו בתקשורת. אלא שלרוב אנשים שוכחים שמדובר במטרה שהיא בלתי אפשרית עבור רובנו המכריע. כתבות בידור בטלוויזיה וברשת שצולבות מפורסמים המעזים לגדל כרס קטנה לא עוזרות לכך. השיפוט העצמי החמור הזה הוא מה שמוביל אכלנים רגשיים ליחס שלילי למזון ולבעיות נפשיות.

מכשול בלתי עביר

אנשים שאוכלים באופן רגשי מרכזים הרבה מתשומת הלב שלהם באוכל - בין אם מדובר בדיאטה או בזלילה בלתי נגמרת. הם מגדירים את עצמם לגמרי על ידי המשקל והמראה שלהם. לכן, עבורם ירידה במשקל היא אירוע משנה חיים, לא עוד משימה כמו ללמוד שפה חדשה.

הבטן שלכם לא אוכלת

האוכל נכנס לפה שלכם, אבל הבטן שלכם לא מכירה בזה. יותר ויותר אנשים אוכלים כפעילות משנית, בזמן שהם צופים בטלוויזיה, גולשים באינטרנט, הולכים או נוהגים. הם מופתעים לגלות את משקלם העודף, כאשר הם כלל אינם מודעים לכמויות האוכל שנכנסות לגוף שלהם. תרבות הטייק אווי והפרעות הקשב הרבות שמפוזרות בדרכנו במאה ה-21, גורמות לרבים מאיתנו להמשיך ולאכול במשך כל היום, בלי קשר לתחושת שובע.

אתם לא מסוגלים לבזבז אוכל

גם כשאתם יודעים שאתם שבעים לגמרי, המראה של אוכל שנשאר בצלחת עושה לכם רע. רבים ממשיכים למלא אחר הפקודה: "תגמור מהצלחת, יש ילדים רעבים באפריקה" גם בבגרותם. ייתכן ואתם מאמינים שבזבוז של אוכל הוא פשע של ממש, אם אתם סובלים מבעיות כלכליות.

בלגן במהלך הארוחה

מי שגדל במשפחה לא מתפקדת, נמצא בסביבה מלחיצה שבה קשה לשרוד. הארוחה היא לרוב הזמן המתאים שבו כל הלחצים פורצים החוצה. במקרים אחרים, לא היו כלל זמני ארוחות. הורים עסוקים או ילדים מרובי חוגים גורמים לכך שזמני ארוחות הם משהו שלא מתקיים כלל. האוכל הופך להיות משהו שנדחף לפינה, בדרך למשימה הבאה וחבל.

(מקור)

>>  המזונות שלא ידעתם שיש בהם שומן טראנס