"לא אכפת לך מהמכות, רק עוד חצי פיתה": ההתמודדות עם רעב קיצוני וההשלכות הקשות
אחד מהדברים שבלטו במיוחד במהלך הריאיון של שרעבי אצל אילנה דיין, היה הדיבור על הרעב המשמעותי והמתמשך שליווה אותו במהלך שהותו בשבי. פרופ' אולגה רז מציינת מחקר שנעשה בנושא רעב חלקי שבחן את השפעותיו על האדם. "אם אלה היו תוצאות המחקר, וגברים בריאים סבלו מבעיות בריאותיות ונפשיות קשות - הרי סביר שלרעב קשה וממושך כפי שחווים כעת חטופים יש השלכות משמעותיות פי כמה"
"שאנשים יחשבו טוב טוב בבית, כשהם פותחים מקרר – זה עולם ומלואו", אומר אלי שרעבי במהלך הריאיון המצמרר שנערך לאחרונה עם אילנה דיין. "לא אכפת לך מהמכות שאתה חוטף, ואתה חוטף, ושוברים לי צלעות. רק תן לי עוד חצי פיתה. להשיג רבע פיתה זה ניצחון ענק. רבע פיתה שאתה יכול לסיים בשני ביסים אתה אוכל במשך רבע שעה, פירור-פירור".
בהמשך, הוא מספר כיצד פצע את עצמו בגבה, רק כדי להשיג אפקט חזותי של דם. "אז נופל בדרך לשירותים. מבחינתם התעלפתי, וזה עזר במשך שבוע – קיבלנו עוד אוכל", משחזר השורד מעורר ההשראה.
במשך שנה וארבעה חודשים היה שרעבי, שרעבי, שנחטף מקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר, אזוק בשלשלאות כבדות על הרגליים ש"קורעות את הבשר" להגדרתו. למרות זאת, הוא עסק בהישרדות, במחשבות על דרכים יצירתיות להשיג עוד פירור של פיתה שתחזיק אותו בחיים.
פנינו לפרופ' אולגה רז, מומחית לתזונה ומייסדת המחלקה למדעי התזונה באוניברסיטת אריאל, שתנסה להסביר את הקושי בהתמודדות עם רעב כ"כ קשה, אותו תיאר שרעבי. לדברי רז, מחקר שנערך לקראת סיום מלחמת העולם השנייה, בחן את נושא הרעב. "נשארו הרבה אנשים רעבים באירופה, ומדענים בארה"ב רצו לבדוק מה תחושת הרעב, או יותר נכון 'רעב חלקי' - semi-starvation עושה לאדם. המחקר נקרא the Minnesota Starvation Experiment, ונעשה על 36 גברים צעירים ובריאים, שנבדקו בקפידה במשך כחצי שנה בתנאי רעב למחצה, לפי פרמטרים הקשורים לבריאות נפשית ופיזית. המחקר נעשה בתאום עם רשויות הצבא, והשתתפות בו הייתה אלטרנטיבה לשליחה לחזית.
היסטריה, דיכאון ועיסוק מוגבר באוכל
תוצאות המחקר, לדבריה, הצביעו על תסמינים פיזיים ונפשיים שאפיינו את אלה שסבלו מרעב - עלייה משמעותית בדיכאון, היסטריה, קשיים רגשיים, הסתגרות, עיסוק מוגבר באוכל, מתכונים ושיחות על אוכל. "גם תקופת השיקום הייתה מאוד דרמטית, וכללה סטרס משמעותי, מחשבות יתר על אוכל, ואפילו מקרה קיצוני שבו אחד המשתתפים חתך לעצמו שלוש אצבעות בגרזן".
פרופ' רז מדגישה כי המחקר עסק ברעב חלקי שנמשך שישה חודשים – כלומר מצב הרבה פחות גרוע מזה שעמו מתמודדים החטופים הישראליים בשבי חמאס בימים אלה. "אם אלה היו תוצאות המחקר, וגברים בריאים סבלו מבעיות בריאותיות ונפשיות קשות - הרי סביר שלרעב קשה וממושך כפי שחווים כעת חטופים יש השלכות משמעותיות פי כמה. מדובר בעינוי לכל דבר וחשוב שכל העולם יידע על כך".