אחרי תקופה ארוכה של סטרס מגיעה הנפילה – ויש דרך פשוטה להתמודד איתה

הימים שאחרי הפסקת האש מלווים בתחושות מעורבות בגוף ובנפש, שמושפעות מתקופה ארוכה שבה היינו בסטרס קיומי, גם אצל מי מאיתנו שיודע להדחיק היטב את התחושות ולהתמודד איתן בדרכים יצירתיות, כי כל אחד כמובן מתמודד אחרת, וטוב שכך.

מצד אחד יש ציפייה שנחזור סוף-סוף לנשום לרווחה, אבל בפועל רבים מאתנו דווקא מרגישים דווקא עכשיו עייפות קיצונית, ירידה במצב הרוח, חולשה ואפילו תחושת ריקנות.

אז מה באמת קרה לנו בגוף ובמערכת ההורמונלית בתקופה האחרונה?

במצב חירום ובזמן סטרס הגוף מפעיל את מנגנון ההישרדות שמסייע לו להתמודד עם מצבי הקיצון שבהם פגשנו - הריצה לממ"ד, החרדה לילדים, הירידה למקלטים כמה פעמים בלילה וה"בומים" שלא פסחו על אף עיר בישראל - והוא עושה זאת, בין השאר, באמצעות בלוטת יותרת הכליה, שמפרישה הורמונים כמו קורטיזול ואדרנלין שמעלים את הדופק, את רמות הסוכר ואת הערנות כדי להתמודד עם האיום המתמשך מצד אחד והמפתיע מצד שני. אומנם תפקוד הבלוטה חשוב, ונועד בדיוק למקרים כאלה, אבל בתקופה ממושכת זהו סיפור אחר - רמות הקורטיזול נשארות גבוהות לאורך זמן והאיזון ההורמונלי משתבש. מחקר שפורסם בשנת 2025 סוקר את השפעת הסטרס הכרוני על מערכת ה HPA (המערכת ההורמונלית שמנהלת את תגובת הסטרס בגוף), ומדגיש את השפעתו על מנגון הבקרה של הקורטיזול המוביל לחוסר יציבות ובלבול במערכת ולתחושות הדאון.

הנפילה שאחרי

כאשר התקופה הלחוצה מסתיימת, הגוף לא חוזר מיד לאיזון. להפך, הוא נכנס לשלב של התאוששות שמרגיש לנו כמו קריסה או נפילת מתח לא ברורה. רמות הקורטיזול הגבוהות מתחילות לרדת, לעיתים אפילו מתחת לרמה התקינה לזמן מה, והתוצאה היא חוסר אנרגיה, ירידה במוטיבציה, תחושת ריקנות, ירידה במצב הרוח ואפילו קושי להתרכז (שימו לב גם לילדים שחוזרים למסגרות). זהו תהליך תיקון טבעי של הגוף שצריך זמן כדי "לכייל מחדש" את המערכת ההורמונלית.

הכוח בידיים שלנו

אם יש כלי אחד שהוא גם נגיש, גם אפקטיבי וגם מגובה מחקרית להתאוששות מסטרס הוא פעילות גופנית.

למי שלא התאמן כל התקופה מומלץ להתחיל מאימון מתון כמו הליכה, ריצה קלה, אימון כוח קל, יוגה או פילאטיס. כל אלה עוזרים לווסת מחדש את הפרשת הקורטיזול באופן מבוקר שמאפשר ירידה הדרגתית ובריאה יותר.

בזמן הפעילות הגוף מפריש חומרים שמשפרים את מצב הרוח ומייצרים תחושה של רווחה וביטחון בגוף. מערכת העצבים, שעבדה בעיקר דרך המערכת הסימפתטית (הילחם או ברח) במצבי החירום, חוזרת לפעול ביום שאחרי דרך המערכת הפאראסימפתטית, שאחראית על רגיעה, עיכול והתאוששות. פעילות גופנית רגועה שמשלבת נשימה עוזרת לאמן את המעבר הזה. לאט לאט נחוש ירידה במתח הכללי, שיפור בשינה ותחושת רוגע עמוקה יותר.

אל תנסו לפצות

הטעות הנפוצה היא לנסות להשלים פערים דרך אימונים אינטנסיביים ולחזור בעצימות גבוהה מדי, מה שעלול להוביל לתוצאה ההפוכה - הגברת המתח, התרחקות מאיזון וכמובן פציעות. שימו לב, גוף שלא התאמן תקופה ארוכה צריך את הזמן שלו כדי לחזור הביתה. זה לא הזמן לדחוף אותו לקצה.