אלרגיה למזון: מגע של האלרגן בעור לא גרם לתגובה מסוכנת

עבור רוב ההורים, שליחת הילדים לגן או יציאה לגינת השעשועים הן חלק משגרת היום-יום. אבל אצל הורים לילדים עם אלרגיה למזון, גם מצבים שגרתיים כאלה עלולים להיות מלווים בדאגה ממשית לבריאות הילדים. האלרגן שמסכן את הילד או הילדה יכול להימצא כמעט בכל מקום: ביצה בארוחת הבוקר בגן, שומשום בחטיף שילד אחר מחזיק או עקבות חלב בשאריות מזון שנותרו על השולחן או מתקן המשחקים. בישראל יש לנו דוגמה מוכרת במיוחד: במבה, אחד החטיפים הנפוצים והאהובים ביותר, מכילה בוטנים, ולכן הורים לילדים עם אלרגיה לבוטנים עלולים למצוא את עצמם דרוכים כל העת. קושי מרכזי הוא שהשמירה על שלומו של הילד אינה תלויה רק בהם; בטיחות הילדים דורשת גם מודעות והתחשבות מצד הסביבה, הן במסגרות החינוכיות והן במרחבים הציבוריים.

הכתבה פורסמה במקור באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי

למרות שידוע כי רוב התגובות האלרגיות למזון מתרחשות בעקבות אכילתו, ד”ר עידית לחובר-רוט, מנהלת היחידה לאלרגיה ואימונולוגיה בבית החולים רמב”ם, טוענת כי “משפחות רבות חיות בתחושת דריכות מתמדת מתוך חשש שגם מגע אקראי של המזון האלרגני עם העור עלול לגרום לאנפילקסיס”.

תגובה אנפילקטית (anaphylaxis), היא תגובה אלרגית חריפה וחמורה, שעלולה להידרדר עד כדי סיכון חיים. התסמינים השכיחים ביותר של תגובה אנפילקטית הם תפרחת אדומה ומגרדת המלווה בנפיחות על פני העור, או הפרעות בדרכי הנשימה כגון שיעולים, נשימה שורקנית, קוצר נשימה, נזלת וצרידות. במקרים רבים יורגשו גם תסמינים של מערכת העיכול כגון כאבי בטן, הקאות ושלשולים. הלם אנפילקטי הוא תגובה אנפילקטית קשה במיוחד, שגורמת לירידה בלחץ הדם, לעלייה בקצב הלב, לפגיעה בתפקוד הלב, לבלבול ולאובדן הכרה. ללא טיפול מיידי, הלם אנפילקטי עלול להסתיים במוות.

סוגיית הכנסת מזונות אלרגניים למרחב הציבורי מעוררת לא פעם מחלוקת בין משפחות עם ילדים אלרגיים ובין שאר האוכלוסייה. ממצאי המחקר עשויים לתרום להפגת החשש של ההורים. אולם הם אינם יכולים להצדיק הכנסה של אלרגנים למסגרות החינוך ולגני המשחקים. המחקר נערך בתנאים מבוקרים, בחן חשיפה לכמות קטנה של אלרגן על עור שלם בלבד, ולא כלל ילדים בעלי היסטוריה של תגובות אלרגיות קשות במיוחד.

ד”ר עידית לחובר-רוט מספרת על המחקר

מה קורה כשהמזון האלרגני בא במגע עם העור?

מחקר ישראלי חדש בהובלתה של לחובר-רוט בחן מה קורה כשמזונות אלרגניים באים במגע עם העור. החוקרים גייסו 192 ילדים בני שנה עד 18 עם אלרגיה למזון, שאובחנה בעבר על סמך תגובה מיידית לאחר אכילת המזון ותבחין עור חיובי לאותו אלרגן. עשרה מתוכם הוצאו מהמבדקים לאחר שתבחיני העור שנעשו להם במסגרת המחקר היו שליליים, ולכן בסופו של דבר נכללו בניתוח 182 ילדים עם אלרגיה מאומתת. כרבע מהם חוו בעבר תגובה אנפילקטית, כלומר תגובה אלרגית חמורה. ילדים שבין היתר אושפזו בעבר בטיפול נמרץ בעקבות תגובה אלרגית למזון, או שנזקקו ליותר משתי מנות אפינפרין (“מזרק אפיפן” המכיל אדרנלין) במהלך תגובה קודמת לא נכללו במחקר.

במהלך הניסוי החוקרים חשפו את הנבדקים סך הכול 263 פעמים באופן מבוקר למזונות שהילדים אלרגיים אליהם, ובהם חלב, ביצים, שומשום, בוטנים ואגוזים. בכל בדיקה הונחה כמות קטנה של המזון האלרגני בתוך מדבקה בגודל סנטימטר על סנטימטר, שהוצמדה לאמת היד למשך 15 דקות. החוקרים המתינו להופעה של תגובה מקומית בעור או לתגובה נרחבת יותר שהתפשטה מעבר לאזור המדבקה, וכן לתסמינים במערכות אחרות בגוף.

הממצאים הראו כי בכמעט 84 אחוזים מהחשיפות לא התפתחה כל תגובה, ואילו בכ-15 אחוזים מהן התפתחה תגובה מקומית קלה בעור. בשלושה מקרים בלבד (אחוז אחד) התגובה הייתה נרחבת יותר, אך גם אז היא נותרה מוגבלת לזרוע שנבדקה. אף אחד מהילדים לא פיתח תסמינים במערכות גוף אחרות או תגובה אנפילקטית. בשיעור התגובות שנצפו היו גם הבדלים בין סוגי המזונות שנבדקו: בוטנים גרמו לתגובה מקומית רק באחת מתוך ארבעים החשיפות אליהם. לעומת זאת, בכרבע מהבדיקות למגע עם חלב הילדים פיתחו תגובה עורית, וגם לאחר מגע עם שומשום נצפו תגובות עוריות בשיעור גבוה למדי.

במבט ראשון נדמה שמזונות מסוימים, כמו חלב, מעוררים יותר תגובות עוריות מאחרים. עם זאת, כשהחוקרים שקללו גורמים נוספים שעשויים להשפיע על התוצאות, התברר שסוג המזון עצמו לא קשור למידת סיכון לתגובה, אלא המאפיינים האישיים של כל ילד. למשל, חלק מהילדים סבלו מפגם במחסום הטבעי של העור והיו מועדים לתגובה משמעותית יותר בשל מחלתם. גם הגיל התברר כגורם חשוב: ככל שהילדים היו צעירים יותר, כך גבר הסיכוי שתתפתח תגובה עורית בעקבות המגע עם המזון. שלושת הילדים שפיתחו תגובה נרחבת יותר היו כולם בני פחות משלוש, אך גם אצלם לא התפתחה תגובה אנפילקטית.

ממצא מעניין נוסף נגע דווקא לילדים שדיווחו בעבר על תגובה אלרגית בעקבות מגע של המזון האלרגני בעור. 55 ילדים, כמעט שליש מהמשתתפים, דיווחו על תגובה כזאת, אך במהלך החשיפה המבוקרת במחקר רובם לא פיתחו כל תגובה, והיתר פיתחו תגובה מקומית קלה בלבד. גם בקבוצה הזאת אף אחד מהילדים לא פיתח תגובה עורית נרחבת יותר או תסמינים במערכות גוף אחרות.

“המחקר שלנו מראה שבחשיפה לעור שלם, גם בילדים עם אלרגיה מוכחת למזון, הסיכון לכך נמוך ביותר, עד אפסי. הממצאים מאפשרים לנו לתת למשפחות ייעוץ שמבוסס על ראיות מדעיות ולהפחית חששות שאינם נתמכים בנתונים”, אומרת לחובר-רוט.

המחיר של הערנות המתמדת

הדאגה שאיתה חיות משפחות לילדים עם אלרגיה למזון אינה ייחודית לישראל. סקירה של מחקרים שנערכו בחו”ל מראה כי הצורך להימנע מחשיפה לאלרגנים עלול להשפיע על חיי היום-יום ועל איכות החיים של משפחות המתמודדות עם אלרגיה למזון. החשש ממגע מקרי והצורך בערנות מתמדת עלולים לגבות מחיר רגשי ופיזי מהילדים ומבני משפחותיהם. פעולות שגרתיות כמו קניית מזון, הכנת ארוחות ואכילה במסעדה יכולות להיות מקור לעומס רגשי, וילדים עלולים גם להגביל את השתתפותם באירועים בבית הספר, במסיבות או במחנות. הגבלות כאלה עשויות לעורר תחושות של בידוד אצל הילדים ורגשות אשמה אצל הוריהם.

רבים בציבור מכירים היטב את הסכנה הטמונה בתגובה אלרגית חמורה ונרתמים לסייע למשפחות עם אלרגיות במסגרות החינוכיות. אך לצד ההתגייסות וההבנה, עולה גם השאלה: “איך זה שכשהיינו ילדים כמעט לא שמענו על אלרגיות למזון, והיום נדמה שהן נמצאות בכל מקום?”

זו שאלה מובנת, והנתונים מצביעים על עלייה בשכיחות המדווחת של אלרגיות למזון בחלק מהמחקרים והמדדים, אם כי קשה לקבוע במדויק כמה ממנה משקפת גידול אמיתי בשכיחות וכמה עשויה להיות מוסברת במודעות רבה יותר או בהבדלים בדרכי האבחון והמחקר. גם הסיבות לעלייה, אם היא אמיתית, עדיין אינן ברורות, וככל הנראה אין גורם יחיד שאחראי לה. חוקרים בוחנים בין השאר את תרומתם האפשרית של גורמים גנטיים וסביבתיים, שינויים במיקרוביום (כלל המיקרואורגניזמים שחיים בגוף האדם) ופגיעה במחסום הטבעי של העור. במקביל, גם ההבנה לגבי מניעת אלרגיות השתנתה: בעוד שבעבר ההמלצה הייתה לדחות את הכנסתם של מזונות אלרגניים לתפריט של התינוק, כיום ידוע שהצגה מוקדמת של מזונות מסוימים דווקא עשויה להפחית את הסיכון להתפתחות אלרגיה.

מה המחקר לא יכול לומר?

אף שמדובר במחקר גדול מסוגו שבחן מגוון רחב של אלרגנים בתנאים מבוקרים, חשוב לסייג את הממצאים. המחקר אינו מראה שמגע של העור עם מזון אלרגני לעולם אינו יכול לגרום לתגובה חמורה. החוקרים בדקו כמות קטנה של מזון שהונחה על שטח עור מצומצם למשך 15 דקות בלבד, ולכן אי אפשר להסיק מהתוצאות מה יקרה אם האלרגן יבוא במגע עם שטח עור גדול יותר, או עם עור פצוע או שרוט. כמו כן, התוצאות אינן משקפות מצב שבו האלרגן מועבר בטעות לאזורים ריריים, כמו העיניים או חלל הפה, תרחיש שעלול להגביר את ספיגת האלרגן ולשנות את רמת הסיכון. בנוסף על כך, מספר המשתתפים אינו גדול מספיק כדי לשלול תגובות נדירות מאוד, והמחקר הוציא מלכתחילה ילדים אשר חוו תגובה אלרגית קשה מאוד בעבר.

למרות המגבלות, הממצאים עשויים להרגיע במידת מה משפחות לילדים עם אלרגיה למזון. בתנאים שנבדקו, מגע של כמות קטנה של מזון אלרגני עם עור שלם לא גרם לתגובה אנפילקטית, וברוב הגדול של הבדיקות לא גרם לתגובה כלל. “המחקר מצביע על כך שחשיפה אקראית של העור למזון אלרגני בעלת סיכון נמוך מאוד לתגובה משמעותית, ולכן, כל עוד נשמרות ההנחיות הרפואיות המקובלות, ניתן להוריד את מפלס החרדה והחשש ממגע אקראי עם המזון האלרגני”, אומרת לחובר-רוט. ההבחנה הזאת עשויה לסייע למשפחות ולמסגרות חינוכיות להבין טוב יותר היכן נדרשת זהירות מיוחדת, ובאילו מצבים אפשר אולי להפחית מעט את החשש. עם זאת, ההנחיות למשפחה עם ילד או ילדה אלרגיים למזון לא השתנו. עליהן להיות מודעות לסכנה וליידע את הסובבים, על הילדים האלרגיים להימנע מאכילת המזון האלרגני וחובה על האלרגיים לשאת מזרק אפינפרין כל העת.

למאמרים נוספים באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי